יומנים > יומן - מלא 11/06/1948

11.6.48

הידיעות מהלילה הן רעות וטובות, הידיעה המרה ביותר נתקבלה מיגאל פ. בזו הלשון: "חברנו המפקד סטון נהרג. האסון התרחש הבוקר בשעה 03.50. סטון יצא לבדו לבושתחתונים ועטוף בסדין לצרכיו אל מחוץ למחנה מנזר אבו-גוש. בשובו נתגלה לשומר ונשאל מיד מי שם. תשובתו ניתנה באנגלית, ודלג מעל לגדר אבנים נמוכה. יריה אחת נורתה לדברי השומר באוויר. משלא נעצר נפגע מכדור שני

בחזהו ונפל מיד. נבדק ע"י הרופא ונמצא שמת במקום. גוויתו נשמרת ע"י קרח. הופקד משמר כבוד. מחכה לתשובה". ערכתי טלגרמה לאשתו של סטון. ידיעות מחזיתות: התקפתנו על עיראק-סווידן נכשלה. הלגיון התקיף את סרפנד, ספוריה ויהודיה. בשתי הנקודות הראשונות נהדפה ההתקפה, יהודיה נכבשה. היה שם אצל והוא ברח. ההתקפה על ראש-העין לא יצאה לפועל, כי נהפכו שתי מכוניות בדרך. התקפתנו במערב הגליל יצאה לפועל. כבשנו חזרה גזר וגם בריה. השיירה עלתה לירושלים וכל המשלטים נתפסו על ידינו לפי התכנית. דמשק הופצצה ללא התנגדות - העיר היתה מוארה. מצאו את "המטרות" והפציצו אותן, זרקו חומר תבערה ושבו בשלום. לא יצאו להפציץ העיר השניה. בטעות הופצצה בן-שמן במקום לוד. הותקפה טול-כרם, לפי התכנית. אניה מצרית מתקרבת לחוף ת"א - מחוץ למים הטריטוריאליים. 10.25 קריתי מודיע שבעשרה פחות חמשה ערכו הערבים התקפה על ספוריה. מלטרון מודיעים (10.40) שבעשרים אחרי 10 נפסקה ההרעשה.. ב5- אחרי שש מטלפן יגאל בשם ג'יימס שגם על-יד ספוריה נשקט.

במסיבת המטה סוכם נגד דעתי שלא שולחים היום שיירה עם אוכל לירושלים, אלא בלילה, ואולי מחר ביום. בשמונה לפנות ערב עוד לא ברור בוודאות אם .4«-יש הפוגה בכל החזיתות. בכפר אנה נגמר הקרב ב בררנו עם האגפים תכנית הפעולה לימי ההפוגה (אם תהיה ואם לא תהיה). אה"ד קובל על חוסר מפקדים ועל איכות גרועה של כמה מהמפקדים שישנם. דרושים אימונים בחטיבות ובשרותים (מינימום אימון של חיל רגלי גם לתותחנים, הנדסה ושאר שרותים). קורס למ"מ היה נמשך 3 חדשיס. כשעת המלחמה העמידו אותו על 40 יום, מתכוונים ל14- יום ... דרושים אימוני השתלמות לקצינים, קורסים לסיורים, קשר ועוד. אימון לקומנדו. הקושי באימונים מחוץ לחטיבות שיש להוציא מספר נדול של מדריכים המשולבים עכשיו בגדודים. כל הפיקוד כמעט בחשיבת ז' הם מדריכים, והוצאתם תפורר החטיבה. סוכם שאימון טוראים, מ"כ - בתוך החטיבה. אימון מ"מ, מפקדי נשק מסייע ושעורי השתלמות למפקדים - מחוץ לחטיבות.

אכא דורש עוד 26.000 מגויסים, נוסף על 41.000 שישנם. ב35- גדודים קיימים יש 20.000, דרושים עוד 6200. בחי"מ יש 6500, דרושים עוד 3500. בחיל-ים, אוויר, תותחנים, הנדסה יש 5000, דרושים עוד 5000. בשרותים יש 7000, דרושים עוד 3000. במטות החטיבות 1500, דרושים עוד 500. במשטרה אזרחית 1200, דרושים עוד 1800, לכל אלה יש להוסיף 10% ע"ח אבדות (בנ"ל כלולות 2000 בחן, דרושות עוד 3000) בקלט יש 2000, יש איפוא לגייס עוד כעשרים וארבעת אלפים. לרר סבור שעל פי צווי הגיוס הקיימים אפשר לגייס עוד 5000, בגיל 36-40 יש לגייס 10.000, מחו"ל 3000, ח"ן 4000, גיל 17 לאמונים 3000 - בס"ה 25.000. יש לדאוג להחלפת בחורים בבחורות בכל שרות מחוץ לחזית. בנוגע למסגרת הצבא מציע להקים דיוויזיוח ניידות שאינן קשורות למרחב, וחי"מ למרחבים. לדעתי יש שלוש חזיתות (בקו כללי) - מבחינת האויב והגיאוגרפיה. חזית ירושלים והתיכון (כולל כל המשולש) שבה תפקידנו להשמיד הלגיון ולכבוש המשולש. חזית הדרום - כולל הנגב, וחזית הגליל, כולל חיפה. בגליל האויב הוא בעיקר לבנון וסוריה, ומטרתנו לפגוע

בבירות (צור וצידון) ולקומם את הנוצרים, ומצד שני - קונייטרה ודמשק. בדרום נעמוד בעיקר נגד מצרים, ותורה יגיע לאחר שנשבור כוח הלגיון ונוציא הלבנון מהמשחק. הוטל על ועדה של שלשה: יוחנן, יגאל וצבי להביא מסקנות על המסגרת. יש שאלת דרגות, תפקידים, תשלומין למשפחת, סמלים, שבועה - שיש להביא לידי גמר בימים הקרובים ביותר. הצעתי להזמין כל המפקדים ליום א. (במקרה שמחר יש הפוגה) - למען סכם הנסיון של האויב, הצרכים של יחידותיהם ונסיונם הקרבי. הדגשתי ההכרח במשמעת ושוויון בצבא - יקר לעבר ההגנה והפלמח, אולם מחר כולם חיילים של צבא לישראל ודין אחד לכל הגדודים והיחידות. - 8« בערב - בא אלון. 20 התותחים החסרים נמצאים באניה שתגיע הנה ביום א. בערב. בה יש עוד 10 טנקים בגי 12 טון (בכל טנק תותח של37 מ"מ, 2 מכונות ירית של 7,5 מ"מ), 10 תותחים של 75 מ"מ, (הפגזים - 10.000 - כבר תגיעו ארצה) - משקל תותח 5« טון; 4 תותחים אנטיאויריים של 20 מ"מ.

הוא מתאונן על הססנותו ואיטיותו של שאול ורוצה שנשחרר אותו מפיקוחו. - יש לקבוע דרגות, סמלים, מבנה, תשלומין, חופש, שבועה, עזרה למשפחות, קביעת מרחבים והגדרת יחידות, משמעת, השתלמות בחו"ל, קורסים, משפט צבאי. - בחבל ראש-פינה תמשיכו הסורים להתקיף עד לפנות ערב. נתתי הוראה להתקיף אותם במשך הלילה בכל כלי הנשק, ואם המפקחים למקום לספר להם שהמשכנו להתקיף לאחר שהם לא הפסיקו בעשר אלא בעשרים, ולא ראינו חובה לסדר הפוגה לפי ראות עינם.