יומנים > יומן - מלא 12/06/1948

12.6.48, ה' סיוון.

בני בא לראותי. הוא מדגיש חשיבות האימונים, המשמעת, והפיקוד הגבוה, לא להסתפק בפיקוד של בריגדה. מציע להעמיד חייל בראש אחד. רואה צורך במנוי מפקח ארצי על אזעקות. אין די מקלטים. אין זהירות בדבור, ויש להעניש על פטפוט - לדוגמא, יש לאסור בתי קפה מסוימים לחיילים, שלא יתערבבו יותר מדי עם ציווילים. בדבר בחירת קצינים יש להשתמש במומחים לפסיכולוגיה. בני מתאונן על ויל, שמבטיח ואינו מקיים. מציע ועד ייצור שיחקור מה נעשה. אין בני מאמין שאנו נייצר מרגמה של 120 מ"מ לפני ששה חדשים.

המצרים עזבו ברצונם הטוב את דרך פלוג'ה, ואנשינו כבשו עמדותיהם הקודמות. כבשנו את עסלוג'. - לפני שתים-עשרה מודיעים שהסורים תוקפים בתותחים ובאווירונים את עין-גב. - הזמנתי ורלינסקי שיקח על עצמו רכוז ומשלוח המזון והדלק לירושלים. בהשתתפות בן-ארצי הגענו למסקנה זו: ורלינסקי אחראי לאספקה ולהובלתה עד בילו ולסבלים ציוויליים בבילו לפריקה ולטעינה בשביל המשך ההובלה. אגף האפסנאות אחראי להובלה מבילו ועד ירושלים. לשם כך אגא את . אגא אחראי למסירת האספקה בירושלים לד"ר ב. ג'וסף או שליחו. הצבא יספיק מכוניות המשא הנדרשות ע"י וורלינסקי לשם הובלה לבילו. - הלילה העבירו לירושלים 22 טון קמח, 1200 נלון בנזין, 2« טון חלב, 4 טון נבינה, 1 טון סינריות. העבירו הלילה גם 250 מטר ברקוביל ויניח צנור להזרים דלק מקצה אחד של המדרון לשני. תיקון הדרך ימשך עוד כששה ימים. דובקין שהגיע היום הנה באווירון מאשר שלפני שלשה ימים קיבלו 3 טון קמח ולפני שנים - 8 טון. אור ליום ה. קיבל הפיקוד הירושלמי 400 גלון בנזין. חברת החשמל בירושלים בידינו. הפועלים הערבים עזבו - ונשארו רק יהודים. יש דלק לעוד 3-4 ימים בשביל

אפיה, ומבקשים לשלוח גנרטורים להפעלת המאפיות. אם הצלב האדום יוביל אוכל - עליו לדאוג ל4.000- טון אוכל לחודש, ועם פירות 5000 טון. בירושלים, לדברי דובקין, יש כאלפים פצועים, רבים קטועי רגל ויד, והרוגים מכסימום 600. מלאי המים הוא ל-3-2« חדשים. בכל יום מחלקים 98.000 מנות אוכל. בא יגאל פייקוביץ מירושלים. יש לו גדוד אחד במשלטים בשער הגאי - בית-סוסין, גדוד אחד בסביבות כבב. המשלטים משער הגאי ועד ירושלים - תפוסים ע"י אנשי ירושלים. אנשי הראל מתכוננים לרדת. שאלתי יגאל מי גזל הנשק מידי לויצא? עשה זאת מפקד הנדוד עוזי בלי ידיעת יוספלה. הנימוק - היו לו אנשים בלי נשק, וכששמע שמובילים נשק - נתן פקודה לקחת אותו ... הנעלים שנמצאו בנ'נרלה נעלמו. כיצד? דוד אומר שלו עצמו יש 12.000 איש שהיה צריך להנעילם. בתוכם 1800 אנשי פלמח, 450 "פליטים גבעתיים" (?), 6500 חיילים בגיוס מלא, 2000 חי"מ חלקי, 1200 גדנע, פלוגת חפרים, חיל-האוויר, משטרה צבאית, משמר-עם ועוד. דובקין: איבדנו העיר העתיקה בגלל המצב הפנימי בהגנה בירושלים. גם רמת רחל נהרסה בגלל אי תאום. יש להחליף המפקד. -

משלחת מעמק הירדן, יצאה בשתים-עשרה וחצי. המצב בגב כמעט נואש. מורעשים ומופצצים, והאנשים המומים ועיפים. יש לתת נופש לאנשי המשקים ולהחליפם. יש להחיש עזרה למשק, כי מי יודע אם יעמדו עד הלילה. - דוד קובל שאין משמעת, יש שוד, המפקדים מסרבים להלחם, אין מסורת צבאית. יש 3 סוגים: 1) אלה שהיו בצבא, לאלה יש משמעת, אבל יש להם תביעות כאילו היו בצבא בריטי, 2) ותיקי הגנה, יש להם להט, נלחמים, וביצעו הפעולות הרציניות, 3) הדור הצעיר, לרבות מ"מ צעירים - אינם עומדים בפני מציאות מרה וקשה, קשה להם לסבול חוסר שנה, חוסר מיס, אינם מחזיקים מעמד. נכונים להתקיף - אבל אינם יכולים לקבל מכה. נעשים ציניים, הורסים אלים ומזבחות. רק בכפר עציון עשו חובתם, בעיר העתיקה ובנוה- יעקב - לא; ברחו בניגוד להוראת מפורשת. בעיר העתיקה היה עוד אוכל לחמשה שבועות וגם תחמושת. בענין הגנבות - מגזימים. יש רעב בעיר, חסרים מים, האנשים מאבדים ערכם העצמי. בירושלים נהרגו מראשית המלחמה 700 חיילים. פלמח התרברב ולא העריך פעולת אחרים. דוד הכניס פלמח לשנלר - למחרת זרקו העובדים מהמטבח. אלון דורש לשחרר אותו מפיקוח של שאול, אחרת לא יוכל לעבוד. הסברתי לו שיש הכרח ברכוז ובפיקוח. אמר שיסע לאמריקה. אמרתי לו שגם קבענו פיקוח מרכזי.