יומנים > יומן - מלא 14/10/1938

{P001} {0144-14} 14.10.38 טלפן לי הבוקר רייס: גם גליציה תשתתף בועידה הפולנית. יש הצעה להרבות בשליחת טלגרמות לעתונים האנגלים. אמרתי לו העתונים לא ידפיסו הטלגרמות, ויש דווקא חשיב רבה שתגובת יהודי פולין תמצא הד בעתונות, ולשם כך עליהם להתקשר עם רויטר, כתבי הטיימס, דיילי טלגרף ומנצ'סטר גרדיין שאלה יטלגרפו לעתוניהם, ודאגו באופן מיוח שחבריכם לציר והופעת המשלחת תמסר ע"י בא-כח העתונות האנגלית לעתוניהם. - התברר שאמנם הידיד בא לא מפני חילוקי רעות בקרב המפקדים האנגלים. קיבל חופש ל והוא רוצה כאן לעזור לנו בחוגיו הוא. מהדברים המקוטעים שסיפר חיים על שיחתו עם J.S אמש - מתברר יותר ויותר עד כמה רעיון הועידה - ואני מניח שזהו לא רעיון ערטילאי אלא המדיניות השקולה (עכשי הממשלה בכל אופן של מ.מ. - עלול להיות מסוכן. J.S דיבר על כך שצריכים להיות מוז יהודים חשובים מחוץ לסוכנות גם מאמריקא וגם מאנגליה. לונדון, 14.10.38 לחברי ההנהלה בירושלם, חברים יקרים . לאחר הרווחה שהורגשה באנגליה עם מניעת המלחמה - בא חשבון נפש עגום ומדכא. התרוע הגדולה לכבוד "עושי השלום" נשתתקה, אם כי העתונות הממשלתית והרדיו הבריטי המשיכ לנפח את "הנס" הגדול שקרה במינכן. לאחר ההדהמה הראשונה של אימת החורבן הצפויה ע פרוץ טבח עמים חדש נראה "הסכם הארבעה" כמעשה גואל ומציל. ובוויכוח שנתקיים מיד לאחר ההסכם - נחלה הממשלה נצחון גדול. רק כעשרים איש ממפלגת הממשלה נמנעו בהצבע אף אחד מהם לא הצביע נגד. אפילו האופוזיציה, - הפועלים והליברלים - לא העיזו לה נזיפה לממשלה. נצחון עוד יותר גדול נחל דלדיה בפרלמנט הצרפתי, אולם לאט לאט מתח הצבור לתהות: מהו הנס? לשם מה בא פחד המלחמה וסכנתה? לאחר כיבוש "האיזור החמישי {0144-15} קיבל היטלר יותר ממה שדרש האולטימטום של גודסברג. דברי צמברליין בוויכוח בפרלמנ האנגלי שלפי הסכם מינכן קיבלה גרמניה הרבה פחות ממה שתבעו קודם - נתבדו. אפילו הטיימס מודה שהשטח שנכבש ע"י הנאצים בהסכמת "הועד הבין לאומי" עולה על זה שהיטל דרש מצמברליין בטיסתו השניה לגודסברג. למעשה הכיבוש הוא גדול הרבה יותר. כל ציח עכשיו נהפכה לנחלה גרמנית. הכלכלה הציחית והמדיניות הציחית נתונות עכשיו בידי ה מה שנשאר מציחיה אחרי רסוק האברים - אינו עומד יותר ברשות עצמו. והצבור שואל עכשיו: לשם מה בא נפנוף דגל המלחמה - אם היו מוכנים להחזיר אח ציחי כולה לרשות הנאצים? ודעת הקהל שוקלת עכשיו התוצאות של כיבוש נאצי זה: תגבורת זו של גרמניה באנשים, גלם, במרכזי-תעשיה, בחרושת-זיון, ברכבות ועמדות איסטרטגיות - כמה היא מקרבת אפש השתלטותה של גרמניה בעולם. בקרב חוגים רבים יש מצב רוח דפיטיסטי ומיואש. אין לע בפני הכוח הגרמני העולה. אי-אפשר להגין על לונדון בפני התקפת אוויר, אי אפשר לה במושבות, אין לסמוך על שום חוזים ובריתות - והאימפריה הבריטית ימיה ספורים. הרגשה מעין זו מתפשטת גם בצרפת. לא רק שבא קץ להגמוניה הצרפתית ביבשת אירופה - צרפת חדלה להיות מעצמה ממדרגה ראשונה. בני בריתה המזרחים של צרפת יעזבוה, לאחר שברית צרפתית היא משענת קנה רצוץ. (לא נגמר). לונדון, 14.10.38 קצנלסון יקירי - הקלידוסקופ העולמי ושלנו משתנה ומתחלף במהירות כזו - עד שאתה מקבל מכתב ועונה ע אינך בטוח שלפני הגיע התשובה לתעודתה לא נעמוד בפני מצב חדש. אם כי איני מסכים לכמה פרטים בהערכתך ובעמדתך הרי בנוגע לעיקר הדברים איני חולק עליך, ואם הגיע לידך מכתבי להנהלה מיום 3.10.38 והעתק מכתבי לילדי מיום 7.10.38 תווכח שהאוריינצטיה שלי אינה שונה בעיקרה מזו שלך. {0144-16} יחס הממשלה בינתים הולך ומתברר. לצערי אין עדיין חיים תופס אותו כראוי, והוא הו שולל אחרי מלים מרגיעות מבלי להבחין בתכנן המר והמסוכן. אם קראת את יומני עד י אתמול ועד בכלל - תראה שבהמשך כל השיחות של מ.מ. עם חיים מתבלט קו אחד: לערבים הממשלה מתכוננת לתת קיצוץ העליה, לנו - סרוב להקים מרינה ערבית. החלוקה יורדת - לפי שעה!) מעל הפרק. לכאורה ימשך המנדט , אבל למעשה אומריםלתת לא"י סטטוס חדש הועידה הערבית היהודית שרוצים לכנס (שחוששני שחיים כבר הסכים לה) עשויה ליצור מ פוליטי חדש בארץ: לא אנגליה, לא חכר הלאומים, לא המנדט - אלא מלכי ערב נעשים שו לא"י, וגידולנו להבא יהיה תלוי בהסכמתם. לאחר השיחה היחידה עם מ.מ. שהשתתפתי בה דרשתי להודיע ברורות לממשלה שעם כל רצוננו המתמיד למצוא הבנה הדדית והסכם עם הע אין אנו יכלים להכיר באבן סעוד גורם הקובע את גורל הארץ. חיים לא עשה זאת, וחוש שנכנס כבר בהתחייבות להכיר בועידה זו. עיראק וסעודיה אינן המדינות היחידות המעו בא"י. גם אמריקא וגם פולין (ועוד) יש להן ענין בא"י לא פחות מאבן סעוד. חיים סבור שמצבנו הוטב, כי מלקולם הודיע שלא ימסרו הארץ לשלטון ערבי, ולא יפסיק העליה. בדבר הראשון איני רואה כל הנחה, כי אם אנחנו לא נרצה אי אפשר להסגיר הארץ לערבי ובאי-הפסקת העליה לא מתקנים מצבנו, אם מתכוננים להרשות רק "עליה סמלית". אני עומד בקרוב לשוב לארץ, אני רואה עכשיו מרכז הכובד בישוב. איני מרוצה מהמצב ובסרם שנצא למערכה חיצונית עלינו לדעת ברורות מה אנו רוצים ובפני מה אנו עומדי וכיצד נארגן את כוחותינו. אני מרגיש שאיני יכל עכשיו לשאת באחריות משותפת עם חיים. כמובן האסון הגדול ביו שיוכל לקרות אותנו עכשיו זהו קרע פנימי. לא אוציא החוצה אח חילוקי דעותי אתו, א אני רוצה לבדוק עד כמה אנחנו בפנים שלמים, למען נוכל להטות את הפעולה המדינית בכיוון הדרוש. שלום וברכה, ד.ב.ג.