יומנים > יומן - מלא 15/07/1940

{P001} {0149-20} לונדון, 15.7.40 פוליה יקרה - נפגשתי פה אתמול עם יוליוס דויטש - מי שה.יה מנהיג ה"שוץ-בונד" באבסטריה וניהל את מלחמת ווינה האדומה נגד דולפוס. לאתר כשלון הסוציאלימטים נמלט לצ'יחיה יחד עם שאר המנהיגים הסוציאליסטים. הוא הלך אחר-כך לספרד והשתתף במלחמת הריפובליקה נגד פרנקו. משם בא לצרפת ונלחם נגד הנאצים. כשנפלה גם צרפת נפלט בנסי-נסים והגיע לאנגליה, לפי הזמנת הפרזידנט של סן-דומינגו, הוא יוצא בקרוב לשם. הוא סיפר לי דברים מעציבים על מהלך המלחמה בצרפת. הצבא הצרפתי כמעט שלא נלחם כלל. בחוגים המפקדים שררה דימורליזציה מהרסת. הפשיזם עשה שמות בצמרת, והקומוניסם בהמון. כמעט שהצרפתים לא עשו שום נסיון רציני לעמוד בפני הנאצים. עוד בטרם הגיע צבא גרמני מיהרו הצרפתים לסגת אחור. כמעט שקשה לי להאמין שכך היו הדברים בכללם. אולם התוצאות כאילו מאמתות את הסיפור המבהיל הזה. יהיה מה שיהיה - דבר אחד ברור ללא כל ספק: רוח אחרת שורה באנגליה. (בוודאי שמעת אתמול את נאומו של צ'ירצ'יל). לא אוכל להגיד שכל אנגלי מרגיש כצ'ירצ'יל, אולם בכל הפגישות והשיחות שלי אני שומע שצ'ירצ'יל מבטא בדרך ככל את הלך-הרוח השליט בטובי העם האנגלי, גם בקרב הפועלים וגם בקרב החוגים "הגבוהים". הייתי שלשום באוכספורד ונפגשתי עם אחד העסקנים של "צ'טם הויז","המוסד הממלכתי לענינים בין-לאומיים" המטפל בעניני המזרח הקרוב. שוחחנו ארוכות על המצב במצרים, עיראק, תרכיה, {0149-21} סוריה וא"י. ממנו נודע לי שבקרב אנשי מחלקת המזרח-התיכון מתהלכת המחשבה (לא חדשה) על הקמת פדרציה ערבית, לא רק בין סוריה וארץ- ישראל (לפדרציה זו הטיף זמן רב ה"טיימס" הלונדוני) - אלא בין עיראק, סוריה וא"י, עם "יחידה" יהודית בתוכה. איני יודע עד כמה זוהי מחשבה פרטית של עסקני צ'טם הויז, ועד כמה היא שאובה מחוגי המשרד לעניני חוץ. אנשי צ'טם מדברים כאילו בשמם הפרטי בלבד, אך לא אהיה מופתע אם אשמע שרעיון זח יש לו מהלכים בחוגים יותר מוסמכים. אולי גם מתנהלות שיחות בענין זה בבגדד או גם מקומות רים. אם כי זה הרבה שנים חשבתי רעיון זה ביסודו כדרך לפתרון - אין לבי עכשיו לתכנית זו וישלי שני טעמים : א) בשעה זו תכנית זו לא תהיה לטובתנו. אם הממשלה תיאחז עכשיו ברעיון זה הסיבה לכך לא תהיה השאיפה לרצות אותנו - אלא קנית לב העיראקים (ואולי המצרים אם כי איני אה מה תרוויח מצרים מפדרציה זו). ופחות מכל יש להניח שהפוליטיקנים העיראקים יהיו סוכנים ומוכשרים עכשיו לחפש מוצא שיתקבל גם על דעת היהודים. עיראק אמנם שרויה עכשיו בסכנה כפולה, ובלי חסות אנגליה לא תעמוד אף יום אתר בשלמותה (כי לא רק גרמניה ואיטליה, אלא גם תרכיה לוטשת עין למוסול), אבל מדינאי עיראק, ואפילו הפרו-בריטים בתוכם, כגון נורי סעיד עומדים תחת לחץ ההמוון המתיחס בשנאה לאנגליה (וכמובן - גם ליהודים) ותכנית זו עכשיו עלולה לשמש מ"הספר הלבן" - - לרעתנו. ב) מסופקני אם שעה זו, היא בכלל כשרה לסידורים "סופיים". לדעתי יש עכשיו דאגה אחת יסודית: נצחון. ועד כמה שהדבר נוגע לנו - השתתפותנו במלוא-יכלתנו בארץ ובגולה במלחמה אנגליה נגד הנאצים ביחידות יהודיות, שיתוף כוח יהודי מכסימלי בהגנת א"י ובהנחלת תבוסה להיטלר - זו צריכה להיות לדעתי כל תכנית פעולתנו עד הנצחון. {0149-22} ואני שרוי בדאגה שמא תכניות "יותר רחבות" יסיחו דעתנו מתפקיד חיוני יחיד זה - שאף הוא אינו קל ואינו כל כך קרוב. בקרוב אני מניח יגיע דוב (הוז) ארצה ויתאר את המצב כפי שהיה פה לפני חודש. תראי מכתב זה לברל כצנלסון. שלום ונשיקות לכלכם, ד ו ד.