יומנים > יומן - מלא 18/04/1949

{P001} {0047-93} 18.4.49, יום ב' יט' ניסן תש"ט

ישיבה על גדנ"ע: יעקב, צדוק, זלמן, אלחנן, שאול, אליק. יש בגדנע 24.000 נערים, מהם 9000 תלמידי ב"ס. ז"א שגדנע צריך לטפל גם בחינוך כללי ולא רק צבאי, אם רוצים לתת לנוער חינוך והכשרה גם צבאית וגם חלוצית. מספר הנערים והנערות בכל שנתון הוא כ- 10.000, ואם גדנע זה מ- 14 עד 18 - הרי זה נוער של 40.000.

{0047-94} עכשיו מטפלים בגדנע 520 איש מטעם הצבא. לאחר בירור קבענו שהגדנע מהווה יחידה ארצית עצמאית נתונה למרותו ולהנהלתו של משרד הבטחון בשתוף משרד החינוך. מפקדים ומדריכים צבאיים יתמנו ע"י משרד החינוך באישור משרד החינוך, מדריכים תרבותיים ומקצועיים ע"י משרד החינוך באישור משרד הבטחון. בראש הגדנע עומד מפקד ארצי המתמנה ע"י שר הבטחון באישור שר החינוך. סגל המפקדים והמדריכים נתונים למרותו של המפקד הארצי. אל הגדנע ישתייכו כל התלמידים ממחלקה שמונה בב"ס עממי וכל בן ובת מגיל 14 עד גיל הגיוס. למען הבטחת תיאום עם מקומות העבודה, תנועות נוער, בי"ס וגורמים אחרים תוקם ע"י לשכת ראש הממשלה ועדה עליונה לתיאום, מורכבת מנציגי שר הבטחון, שר החינוך, שר הבריאות וראש המטה הכללי. ועדה זו תמנה ועדות תיאום מקומיות.

בירור יותר רב ובלי מסקנות ברורות כל כך נתקיים בענין נח"ל. כולם הציעו שהגיוס יתחיל בגיל 18 בשנה ראשונה יתאמנו 4 חדשים ויקבלו הכשרה חקלאית 8 חדשים. מי שיתארגן בארגוני התישבות - ילך להתישבות וכאן נחלקו הדעות. צדוק הציע ש- 15% מאלה יקבלו אימון צבאי מלא, וכשהם יגמרו יבואו עוד 15%, עד שכל ההכשרה תקבל אימון צבאי מלא. נחלקו שוב הדעות אם האימון המלא ימשך עוד שנה וחצי או עוד שתי שנים. חלק מבני 18 ילכו לצי ולאוויר - ולא יקבלו כל הכשרה חקלאית - אלה יתנדבו לעבוד 4-5 שנים. לא נתסכמו הצעות מוסכמות על גרעיני ההכשרה. הוצע גם שעולה חדש עד בן 25 יחויב בגיוס. שאול הציע ששנה ראשונה תהיה כולה אימונים צבאיים, ורק אח"כ תתחיל הכשרה לעבודה והזברה עצמית, אך כולם התנגדו לכך. אחדים הציעו ש"מתישבים" ילכו ל- 4 חדשים לאימונים.

- בצהרים באו אצלי אטריג' ווילקינס ממחלקת המדינה אכלנו יחד ושוחחנו כשעתיים - על שיחות לוזנה, על אפשרות של שלום, על פליטים וירושלים. אטריג' לא נלהב כל כך למשטר בינלאומי, והבינותי מדבריו שהרוב בועדה (כנראה הוא וילציק) {0047-95} יקבלו סידור יהודי ערבי. על ענין הפליטים לחץ יותר. הסברתי לו שוב שזוהי שאלת שמירת קיומנו וגם מטעמים כלכליים אין אפשרות לשוב הפליטים. הוא רצה לדעת שלושה דברים: 1) אם נשלם פיצויים על האדמה, 2) אם נחזיר חלק, 3) אם נסייע לישובם בארצות השכנות. ל- 1 עניתי בחיוב. הבטחתי גם להחזיר אלה שמשפחותיהם מובדלות, וגם לסייע בישוב בארצות השכנות, אם תהיה קואופרציה יהודית ערבית. דיבר על פיתוח המזרח התיכון (בתוכי א"י). ווילקינס לא פתח פיו כל הזמן.

אח"כ שיחה עם הופיין על עבודתו בלשכתי.

- הוא מציע שראש הממשלה "ינהיג הכלכלה." לשם מילוי תפקיד זה יקום ראש הממשלה במשרדו "מחלקה כלכלית" - ליעץ לו בכל עניני הכלכלה, להציע הצעות ולהכין תכניות, לעקוב אחרי פעולותיהם הכלכליות של שאר המשרדים, לאסוף כל הידיעות בענין זה, לרכז המגע בין ראש הממשלה ובין יתר המחלקות. למחלקה יהיו עוזרים ומזכיר, אחד העוזרים יכונה בשם "ראש המחלקה הכלכלית במשרד ראש הממשלה". ראש הממשלה ימנה גם ועדה כלכלית מיעצת. לא יהיו לה תפקידי ביצוע, אלא תפעל דרך המחלקה הכלכלית, תפקידה להדריך המחלקה הכלכלית, ראש המחלקה הכלכלית יהיה מזכיר הוועדה, לחברי הוועדה ולראש המחלקה יהיה מגע ישיר עם ראש הממשלה.

הופיין מוכן להיות ראש המחלקה - וגם לעזור מבחוץ. יתן מזמנו לועדה בכל יום ב', ג', ד', ה', אה"צ. מקבל נפתלי ויוסף שפירא כחברי הוועדה המוצעת. כראש המחלקה הוא מציע וולפסון. כעובדים ראשיים הוא מציע: כתריאל סלומון, כץ מחברת החשמל, דר. יהודה לווה היועץ החקלאי של אפק, ג'ול כהן.

מציע לקרב לשכת הסטטיסטיקה למחלקה הכלכלית, להקים קשר אמיץ עם המשרד החקלאי ועם הסוכנות, להתאים הסטטיסטיקה לחישוב ההכנסה הלאומית, לרסן הנטיה לפתוח חניות, מסעדות, וכדומה, להדריך השקעת ההון, לענין בבעיות עידוד חסכון לברר חסכון כפיה, להקים מגע עם משרד האספקה ועם האוצר, לעיין יחד עם האוצר {0047-96} בהצעות להגדיל הכנסות הממשלה, לרסן הנטיה להעלות השכר.

- לפני הצהרים מסדר צבאי למלאת שנה לשחרור טבריא. ציינתי שטבריא קפצה בראש והכריזה על עצמאותה כארבע שבועות לפני המדינה - כאשר עשתה זאת גם לפני ¯הרצל ע"י הדון יוסף הנשיא והרב אבולעפיה, זה מוכיח שהעצמאות לא באה בפקודה מגבוה אלא זינקה ממעקי רצון העם, ואיחלתי לטבריא להיות הראשונה גם לפיתוח ואיכלוס - כי הטבע חנן אותה בכל - ים, הרים, אדמה פוריה, מקורות מרפא ויופי.