יומנים > יומן - מלא 18/06/1936

{P001} {0130-88} 18.6.36 משה - מכתבך מיום 14.6.36 וכמו כן פרוטוקול ישיבת ההנהלה מאותו יום הגיעו לפנות ערב. מחר הוא יום הדין, ואמהר לענות על כמה נקודות. א. כפי שראית ביומני נשמעו דבריך מקהירו היטב, וכשנראה שאופן דיבורי גרם לאי-שמיעתך. לעומת זאת הבוקר שמעתיך בקושי, אם כי הבינותי את תוכן דבריך בכללם. ב. בשבוע שעבר החילותי לטפל בעניני כספים, אבל "הוויכוח" הבליע את כולנו השבוע, ולא המשכתי בהפעלת אנשי הכסף. מחר אני טס לוורשו, בשובי הנה (ביום ג') אשוב לענין זה. ג. מוורשו אכתוב לך על תגובת הגולה. אין לשכוח שיש עכשיו הכרה שהישוב הוא חזק. הגולה מגזימה כדרכה בכל, אבל נדמה לי שהכרה זו מבארת את "השקט". ד. לא הספקתי לראות את ויצמן הערב, ולא יכלתי לדעת לע"ע מה הוא דיבר עם רוזנהיים. מסופקני אם אראהו מחר, כי בבוקר אלך לפרלמנט, והוא נוסע בשבת פריסה. בשובו ובשובי אברר אתו את הדבר. יודע אני שעומדים לסדר פה אספה פומבית בהשתתפות סטיפן ווייז. אני משער שעד עכשיו לא סידרו בלונדון שום אספה משום שרק לפני זמן קצר נתכנסה ועידת ציוני אנגליה שהיתה בבחינת אספת מחאה. {0130-89} ה. דעת חיים בשאלת הועדה המלכותית היתה כדעת הנרי, ומטעם מובן ציינתי רק דעתו של הנרי. ו. לע"ע אין צורך במשלחת ישובית. היות והדברים טרם נגמרו אין זה מן הנמנע שנצטרך גם לסדר משלחת. אבל לפי שעה דבר זה מיותר בהחלט. אםאראה מחר את ויצמן אשאל כמובן לדעתו ואודיעך. ז. הבוקר היה אצלנו מאיר גרוסמן - כלומר אצל ויצמן ואצלי. סיפר שנפגש אתמול עם ז'בו.ודיבר אתו כשעה. ברור לו, לגרוסמן, שמצד ז'בו. אין שום נכונות להתאחד, אלא הוא רוצה בפיפטי-פיפטי, והוא, גרוסמן, אמר לו שתתכן רק הסתדרות ציונית אחת. גרוסמן אמנם הציע שנזמין, לא את נאצו אלא את המפלגה הרוויז.להשתתף בפעולה בתנאים של "האגודה". הוא יודע אמנם שהרוויז. ידחו זאת, כי הם עומדים על הכרת הנאצו, אבל הוא סבור שזהו תמרון טוב מצדנו כלפי דעת הקהל. בכל אופן תוכל להשקיט את חברינו. אין שם "סכנה". ח. שמחתי מאוד לדיון החדש בהנהלה בדבר המו"מ, והיות שכתבתי בענין זה - עוד הפעם - באריכות למפלגה וביקשתי לשלוח לך מיד העתק מכתבי איני חוזר כאן לענין זה. ט. ענין פ.ר. מדאיג אותי, ויש צורך שברל יפגש אתו ויפיג מרירותו. ובאשר לטעיות שלי ושלך עוד הערות אחדות: 1) הבינותי מהפרוטוקול שאמרתי כאילו שיתפתי את מגנס בשיחות עם מ.ע. וזוהי טעות, כפי שתוכל לראות מהרשימות {0130-90} שהנחתי בידיך. 2) מכיון שמסרתי לך הרשימות על כל שיחותי לפני נסיעתי הנחתי שפרטי הענין מחוורים לך. משער אני שמרוב טרדות לא הספקת לעיין ברשימותי - אבל כל החומר בידיך. 3) אתה שוגה בסברתך שהמו"מ נפסק לרגל נסיעתי לאמריקא. נפגשתי עם ש.א. וא.ג'. בגנף בסתיו 1934, לאמריקא נסעתי באביב 1935. האמת היא שלאחר הפרסום בלה נסיון ערב קשה היה לי לראות את פני מ.ע. בקלקלתו, אם כי ידעתי שאין הוא אשם בגופו 4) רופין טועה בהחלט. לא יכלתי להגיד לרופין את הדבר שהוא מיחס לי, מפני שהדבר כשהוא לעצמו לא היה ולא נברא. כי לא אמרתי ולא היה יכל לעלות על דעתי לומר למגנס שהוא ימשיך את המו"מ עם אנטוניוס בלעדי. יחסי למגנס שונה מיחסך. הוא עלול להיות מועיל - כשהוא מסייע לי, ועלה בידי להביא אותו לידי כך שיסייע לי, אבל לא הייתי משאיר אף פעם מו"מ לו, כי הוא כשהוא לבדו יזיק, ולא פעם אמרתי לו זאת - בידידות גמורה, ומבלי שהוא נתרעם עלי בגלל כך. אני במתכוון קרבתי אותו כל הזמן למען שלא יפעל על דעת עצמו. וכל הזמן שטיפלתי עם ערבים היה הוא מסייע לי, אם כי בפגישות (עם עוני ועם אנטוניוס) הייתי מציין בנוכחותו שאני חולק בהחלט על השקפותיו. י. איני מקבל את [כתב יד] בדבר "דמיוניות" תכניתי. {0130-91} אני מניח אפשרות של הסכם - אמרתי לא פעם שזהו שנס אחד במאה או באלף, אבל שנס על יסוד עלית 1935. אתה מזלזל בגורם הפחד של הערבים ובאמונתם שאנו עלולים במשך זמן קצר להציף את הארץ. עוד לפני שנתיים, בסרם היתה לנו עליה של 60.000, ואף לא של 40.000, שאלני מ.ע. אם אסכים להגביל מספרנו במשך עשר השנים הבאות במכסימום של מיליון. גם הפרימט בשלטון הוא ויתור חשוב לטובת הערבים - אם כי לדעתי אינו ויתור לרעתנו כלל וכלל. גם בשאלת האמיד קשה לי להסכים להערכתך, אם כי פה אני סומך על הרגשתך יותר מאשר על הרגשתי. אבל על ענינים אלה כתבתי כבר למרכז המפלגה. יא. דאגתך לרפיון הישוב אינה דאגת שוא. ההרס הכלכלי והפחד מפגי המהומות יעבירו רבים על דעתם, שגם בלאו הכי אין היא תקיפה בציונותה. עוד אכתוב לך מחר אחרי הוויכוח. תסלח לי אם אפנה אליך בענין אישי - אבל אני שרוי כל הזמן בדאגה קשה. כוונתי לשלומך ובריאותך. ואני מבקשך מאוד לכתוב לי דברים כהויתם. לבסוך אני רוצה להגיד שאני מסכים כמעט לגמרי להערכת המצב שהערכת בישיבת המרכז מיום 9.6.36, ואני מקווה שסוף סוף יתחילו חברינו לראות את הדברים בעיני השכל השקול והאובייקטיבי, ולא בעיני הלב החם והעצבים המתוחים. תנועתנו חייבת לדעת שכל השאלות התכסיסיות צריכות להיות כפופות לשיטה האיסטרטצית {0130-92} הראשית - רכישת הגורם האנגלי והפעלתו לטובתנו, ואין אנו יכלים . לפעול בניגוד לקו היסודי הזה. ואני מסכים לגמרי לדעתך בשאלה הטרגית של בן-יהודה וחברו שלא נשמעו לפקודה ולא עמדו כאשר נצטוו ע"י שוטר או חיל אנגלי לעמוד. אי אפשר לאחוז החבל בשני ראשיו. שלום לך ושמור על בריאותך. ד.ב.ג.