יומנים > יומן - מלא 19/06/1936

{P001} {0130-93} 19.6.36 - תם הוויכוח. לא דיברו: אוסטן ווינסטון. כל השאר היה כמצופה. מלבד ווינטרטון וברון וגלקר כל הנואמים היו שלנו. ל.ג. היה כמובן נהדר, אולם הנאום המזהיר היה של מוריסון - כשהגיעו לדבר על המשקים שלנו. החלק הזה היה משא אנושי עמוק רגש וחדור פתוס עמוק - ועשה רושם כביר. חצי נאומו הראשון של א.ג. היה מפי "הגבורה" בירושלים. ההדגשה שהשביתה אינה פרי איומים, שרוב העם תומך בה, שאין לנגוע במופתי, שהמועצה המושלימית לא שובתת - כל זה הוכתב כמובן בירושלים. למרות זאת היה רושם ברור שכאן מדבר ידיד. זה בלט עוד יותר בתשובה - כשציין את אהדתו הערבית של גלקר, את מלחמת האינטר. השלישי בציונות והגין על אמתות החוזה שבין ויצמן ופיצל. חששו של ג'ימי ביחס לל.ג. לא נתאמת. הטורים שמעו את ל.ג. ברצון וקבלו את דבריו בהסכמה. כמעט לכל פסוק שלו הריעו. נאומו של גלקר להגנת הערבים עשה רושם. הבחור הוא פועל פשוט, אבל ישר מאוד. חפשי כמובן מכל שנאה ליהודים. אבל דבריו גילו בערות רבה בשאלה הארי"ת - ומוריסון ענה לו בפקחות ובהצלחה. היה לי רושם שבהסברה לא רבה אפשר לרכוש אח גלקר - אבל ברגע זה התנגדותו הועילה לנו. השונא המסוכן הוא ווינטרטון. לו יש אוריינטציה ערבית מנימוקים אימפריאליים. הפעם עוד לא גילה את כל לבו - ועוד ידו נטויה בלי ספק. {0130-94} ג'ימי האריך ושעמם - אם כי תוכן דבריו היה כמובן לענין. הוא חזר אפילו על הדבר שאמרתי לו ביחס לפצצות הערביות והיהודיות... ואין בכך כלום. בימים אלה יכלים להאמר בפרלמנט אפילו דברים כאלה. טום ויליאמס שפתח את הוויכוח לא היה מוצלח כנואם - אם כי בקריאה דבריו יעשו רושם יותר חזק. כל הנואמים כמובן הם שטחיים ואינם יודעים את הענין לעומקו. בוויכוח היה בולט הנזק הרב של החוקים החדשים - כשאין מוציאים אותם לפועל. ווינטרטון ניצל זאת. הרושם הוא באמת מדהים: עונש מות, הריסת בתים, מאסר בלי פקודה וכו' - . כמה צורמים דברים אלה אנגלי פשוט. בכללו היה בוויכוח תועלת לא קטנה. השומעים לא היו מרובים. בהתחלת הישיבה מניתי בצד הטורים 22 איש, בצד שכנגד 27 - כשהתחיל לדבר ל.ג. נתרבו השומעים - אבל "הבית" לא נתמלא. את ג'ימישמעו מעטים. כמו-כן את ווינטרטון ואת ברון. לגלקר הקשיבו, ומוריסון משך עוד יותר. בין השומעים היה קהל אר"י גדול: גם יהודים וגם ערבים (גמאל וכל החברותא שלו).