יומנים > יומן - מלא 20/04/1948

20.4.48, יום ג', י"א ניסן , ירושלים

בשמונה בבוקר הגעתי לירושלים. היו יריות לפני כניסתנו לשער הגיא - אבל איש לא נפגע. באו למעלה ממאתים מכוניות עם מזון. - הזמנתי ששון. ."המלך עולה, כי כולם הגיעו לידי הכרה שיש להשתמש בכוח שלו, בלגיון. אנגליה רוצה להבטיח לעצמה קוי הקשר בין ים התיכון ועבר הירדן ועיראק - ע"י עזה בבאר שבע, חברון, ירושלים וגשר אלנבי. בדרך זו נמצא הלגיון הערבי. בדרך זו היא שומרת על המקומות הקדושים שבחלק הערבי של ירושלים. היא גם מתרכזת בראפח, גם מעבר המצרי וגם מעבר האר"י. ע"י היא רוצה להבטיח הקשר בין הצבא הבריטי באוסמאליה ובין עקבה. אנגליה עצמה תשאר בחיפה עם הלגיון הערבי, ותבטיח הקשר מחיפה ועד בין שאן נהרים בקו זה מתרכז הלגיון הערבי. המפקד של כנופיות חיפה הוא עבר ירדני - ואין זה מקרה, גם המפקד הקודם שנהרג היה עבר ירדני. בלי הלגיון הערבי אין אנגליה יכולה להבטיח קוים אלה, ואינה יכולה להשיג הלגיון בלי הסכמת הליגה, כשהליגה ראתה שכנופיות מקבלות מכה - הגיעו להכרה שנחוץ צבא סדיר, והלגיון הוא הצבא. מתוך העתונים הערבים יוצא שלליגה יש החלטה להשתמש בצבא סדיר. לפי ההחלטה צריך לבוא צבא מהלבנון, סוריה,

עיראק, עבר הירדן ואולי גם פלוגה ממצרים. עבדאלה סבור שכל הצבאות האלה לא יחזיקו מעמד הרבה זמן, ורק הוא יוכל לרשת מקומם, כי רק לו יש צבא שאינו דרוש לארצו ולא היה זמן רב בארצו. המכות שההגנה חלקה לערבים הביאו את המופתי וערבי א"י לידי הכרה שבכוחם הם לא יכריעו יהודי א"י. עכשיו תלוי המופתי כולו בליגה הערבית, הליגה מבינה שאין זו עוד שאלת מתנדבים - אלא כוח סדיר. וכוח מלווה בנשק כבד - טנקים ואווירונים. יש צורך להתנגש עם הלגיון עוד לפני 15 במאי - התנגשות זו יש ללוות בהסברה. לפני החלטת או"מ המבטלת החלטות 29 נובמבר - לא יפלשו ארצות הליגה. הם יפלשו רק לאחר ביטול 29 בנובמבר - בתואנה שהיהודים מפירים החלטות או"מ ומשביתים הבטחון במזרח הקרוב. בין אנגליה ועבר הירדן יש הסכם על הגנה משותפת והתקפת הלגיון - פירושה התקפת אנגליה. אפשר להתנגש בלגיון בדרום או בעמק, עלינו לבחור החזית - בתנאי שנבטיח מקודם ירושלים, כי פה עומדים הערבים לכבוש - בעזרת האנגלים ג'ינרלה, סרה סנטא ועוד משלטים מרכזיים. הלגיון בירושלים עוזר לכנופיות, מעביר אותן, נותן להן דלק. - דוד מינה ד"ר איזמוזין, שרייבמן ונאמן סטבסקי לברר ענין שיר ג'ראח. גם האוניברסיטה מינתה ועדה - את העו"ד הורוביץ, אבל דוד אינו משתף פעולה. בעיר התרגשות איומה, כולם מאשימים ההגנה,בכאב רב. קורדים ואחרים הם אנשי אצל (מתפעלים מדיר יסין), נטורי קרתא רוצים כניעה. היקים ברחביה אולי יד. איש מההנהלה ומהוה"ל לא היה פה כחודש ימים.

דובקין מציע מינוי 5 אנשים לירושלים: ב. גוסף, שרייבמן, סלומון, אוסטר, מן (סוחר מזרחי). דרוש ממונה פוליטי על דוד. לצבור דרושה אישיות רבת-משקל וערך. זיאמה - יש להנחית מכות לערבים בירושלים, לא מתגייסים בירושלים, אין רצון להלחם, אין תובע גיוס ומלחמה נגד סנקציות נגד דוד. אבל שיקול דעתו לבד אין לקבל, אם כי הוא סדרן, אמיץ, ואין להשאיר אותו יחיד. זו עיר רבת-במות פוליטיות. לועדת ירושלים י. להבטיח תקציב רציני. לועדה ה' ידרש מרכז, ב.ג. אין התנדבות חברתית בירושלים. שרייבמן - יש להוציא המגויסים וחייבי הגיוס מירושלים למקום אחר, ולהביא לירושלים חיילים. דרושה הנהגה לירושלים - מצוידת בסמכות הסוכנות והוה"ל. - בשתים עשרה עם דוד. מה עשתה ההגנה בשיך ג'ראח? שלחה משוריינים עשתה כל מה שאפשר, אבל יש דו"ח מלא ומפורט של שרייבמן, ודוד סומך ידיו על דו"ח שרייבמן. יצחק שדה נשלח הנה כמפקד מרחב ירושלים, כוחות העיר והסביבה וגם גדוד פלמח שבא אתו הנה. פריץ כראש המטה שלו.

כוח האדם בירושלים 3470 מקבלי שכר, מאומנים טוב בעיקר אלו שבנקודות חיצוניות (עציון ועוד). כל הכוחות בעיר הם מרוחקים (אוניברסיטה, דרום, עיר עתיקה). לפעולות היו עד לפני יומים 2 מחלקות, עכשיו יש 5 מחלקות (נתקבלו 70 איש מת"א, ותגבורת לים המלח העברה לגדוד עירוני ). יש 3 גדודים אנגלים בעיר. כמחלקה בשיך ג'ראח. מתחילים לפנות בסביבה ערבית. הכנופיות תפסו אבגוסטה ויקטוריה, בעוד האנגלים שם וצולפים לקראת האוניברסיטה. בצבור שלנו המורל ירוד, משתמטים רבים, אי רצון ללחום. האלמנט בירושלים: 20% נורמלים, 20% מיוחסים (אוניברסיטה ועוד) 60% משונים (פרובינציונאליים, ימי ביניים וכדומה ). מציון (או ציוני, שמעתי דו"ח מפורט על מחסור בכוח אדם, על החומר הירוד בירושלים, על חוסר העזרה מהפיקוד העליון ועל האפסנאות הרעה (חוסר הלבשה, עזרה למשפחה וכו'). - משרייבמן קבלתי פרטים על אמון הדסה. השיירה יצאה בתשע ועשרים - 10 מכוניות, לא ידוע בדיוק מספר האנשים. יותר משבעים (קברו קצת למעלה משלושים גופות, השאר היה אפר) לפני צאת השיירה שאל הילמן - המקשר עם השלטונות - את וב (מפקח המשטרה במאה שערים) אם הדרך בטוחה, וב ענה The way is clear אם כי הצופים מסרו באותו בוקר בהילמן שהערבים הקימו עמדה חדשה, בפרשת דרכים שאין האוניברסיטה ודרך שכם עלתה מכונית ראשונה על מוקש. אחרי

משוריין זה הלך אמבולנס משוריין של הדסה, אחריו מכונית משא משוריינת של הדסה ושתי מכוניות מספר 9 (המקשר) - אחריהם הלכו עוד חמש מכוניות, הן הסתובבו וחזרו. כשהגיעו ל"טפת חלב" מול בית ישראל שבו נמצאת ההגנה מסרו על המקרה. המפקד פנחס צוה על הרובאים שלו לתת אש על הערבים לחפות על המכוניות, והפעיל ממקומות שונים 2 ברנים, מ.ג. אחד ושפירא. אלה מנעו הערבים מגשת למכונות, אבל זרקו בקבוקי מולטוב אבל לא הצליחו להצית המכוניות. הודיעו למרכז בשנלר, ובין 1/2 10 - 11 יצאה מכונית משוריינת של גדוד מוריר ומכונית משוריינת של הלווי שהיה לה מקודם פנצ'ר וניגשו למקום הפורענויות. מכונית ראשונה (של ההגנה) הגיעה למקום והמשיכה עד האוניברסיטה (הנהג ואנשיו נמצאים עד עכשיו באוניברסיטה) לא יודעים היטב מדוע. המכונית השניה קיבלה אש וגלגליה פוצצו ונאלצה לחזור העירה. משנלר הופעלה מרגמה של 3% - למנוע רכוז הערבים. מרגמה של "2 הופעלה מבית ישראל, אבל בלי יעילות. לגדוד מוריה לא היו אנשים מחוץ לאלה ששלחו במשוריין, לקחו אז מחלקה של קורס מ"כ, עשו אותם לטוראים - אבל לא שלחו אותם כי זה היה כוח לא מספיק, כי חשבו שלפעולה זו דרושה פלוגה. ערבים היו בעמדות ועל גגות בתי שיך ג'ראח, גם בודי ג'וז. אנגלים היו ברוברט סוסט (לא רחוק מרחוב שמואל הנביא) ובכית אנטומוס. התנהל מו"מ עם הצבא - שנורמן (קצין קשר) עם בריג. ג'ונס, וגם פרופ' רייפנברג עם הצבא. הרושם הוא שהצבא והמשטרה ידעו למפרע על הדבר וגמרו אומר לתת לערבים לבצע הרצח.

קרוב לאתה עשרה הגיע פלמח עם השיירה הגדולה. התנהל מו"מ עם מפקד הפלמח ע"י לויצא ודוד (מישאל?) - ולא רצה לתת אנשיו ומכוניותיו, דוד הגיע לשנלר - ואז יצאה מכונית אחת של פלמח ונכנסה בקרב עם ערבים. לפי התנהגות הצבא יש להניח שאילו הגיע כוח יהודי למקום - היה נתקל באש של הצבא. האנשים במקום החזיקו מעמד עד 1 או 2 כי כשהתקרבו הערבים והציתו המכוניות והמכוניות בערו כשלושת רבעי שעה (המכוניות נדלקו בשתים ורבע), עשה הצבא מסך עשן - והוציא האנשים המתים, הפצועים מהמכוניות. נשרפו 2 מכוניות 9, האמבולנס לא נשרף. החיילים שבמקום טענו שבנשקם הקל לא יכלו להשתלט על הערבים, ודרשו מהמפקדה נשק כבד. המפקדה מצדה טענה - שלמען השם לא יגשו אנשי ההגנה, והם יסדרו הענין. על פי דרישת קצין הצבא ברוברט פוסט הפסיקו אנשינו במקום אש - אבל הערבים ניצלו זאת והתקרבו ואז חידשו אנשינו אש. מפקד גדוד מוריה הוא מרט, קצין מוכשר, באותו יום היה בחופש. סגנו היה במקום. - ישראל על שליחותו באירופה. שהה ששה שבועות כמחצית אירופה; אוסטריה, גרמניה, צחיה, פולין, איטליה, צרפת, שוויץ. נפגש עם האר"ים להעמיד אותם על המצב בארץ. השליחים בחו"ל לא תפסו המצב. בפולין המפלגה קודמת לכל, ואי אפשר להניע פעולה כללית, אם המפלגה לא מעונינת בה.

הרצוג מוסר שלונד שלח דו"ח לאו"ם. התאכזב מהקמת כוח משטרה בינלאומי. הדבר בארץ יוכרע ע"י קרב, מלא התפעלות מבחורינו. אמר לאנגלים שאין לנצח בחורים אלה. עומד לצאת בעוד כמה ימים לאמריקה.