יומנים > יומן - מלא 21/04/1941

{P001} {0064-11} ירושלים יום ב. 21.4.41 בבוקר בא אצלי שלאין בשני ענינים. (א) בדבר טעות הנפוצה בציבור על זכויות הערבים בארץ. לפני המלחמה באחרונה היו בארץ רק כ300.000- ערבים, והשאר הם זרים. בין הערבים ישנם גם צ'רקסים, מוגבבים וכו'. ראוי היה לעשות חקירה מדויקת בשביל לסתור פעם את הטענה, שמתמשים בה שונאינו בדבר זכויות של l.000 שנה. זכויות אלה יש רק לחלק קטן של הערבים בארץ. הדבר השני: זילזול בזכויות היהודים על ידי הממשלה, אי-שימוש בשפה העברית, אחוזות עבריות רשומות בספרי הטאבו כקברים ערביים, זילזול בשעה העברית ברדיו, במשרדים הממשלתיים אין שליחים יהודים, בשלטים ברחובות משתמשים ללא צורך בשפה האנגלית וכוי. אחריו שיחה ארוכה עם קליינבוים. לדבריו יש בין ראשי האירגון הרגשה של בדידות. בתוכם יש מתיחות והם מוכנים לפעולות נועזות, אולם יש הדגטה שבישוב ובמוסדות העליונים נקוט קו של פאסיביות. רציתי לדעת דעתו על המצב בתוך הציונות שקוראים לה ציונות פרוגדסיבית", האם יש אפשרות ללכד הגושים מעין האכרות בגליל התחתון, אנשי השרון, המקצועות החפשיים בעיר, האלמנטים הציוניים בתוך המושבות הישנות, אנשי חיפה, שהם מיוצגים בערך על ידי אנשים כזיוכוביצקי. צימרמן, סולובייצ'יק, רוזגבליט, מוסמזון, גרינבוים, דוסטרובסקי, ציבור המהווה רוב הישוב העומד מחוץ להסתדרות, ואילו היה מתלכד ומשמיע קולו בישוב היה יחד עם תנועת הפועלים משנה את פני הישוב. לדעת קליינבוים אין קבוצה זו מסוגלת להתלכד. גרינבוים מנסה ללכד סביבו אכרים זעירים, אבל הוא אינו יודע ללכד אישים, הוא אינו יודע ללכד ציבור גדול. להתאחדות ציוני א' יש שתי ברירות לדעתו, או להתאחד עם הגרמנים, ואז פירוט הדבר קבלת ציונות מינימליסטית,