יומנים > יומן - מלא 23/11/1931

{P001} {0090-60} י"ג כסלו תרצ"ב 23 נובמבר 31 יום ב' קפלן מוסר על שמועה, שסמילנסקי הזמין טלגרפית את בני האכרים לבוא לבנימינה על חשבון מרכז התאחדות האכרים. מ.פ. בנימינה בקשה שמי שהוא מהוה"פ יבוא מיד באוטו פן יהיה מאוחר. נטע יצא לבנימינה, ויעצנו את המועצה לצאת לזכרון ברכבת ולפגוש את רמז ולקחת אותו לבנימינה. טלפנתי עכשיו (10.45) לבנימינה. הודיעו לי שעומדת משמרת, יש משטרה, לע"ע שקט. שמעו על השמועה בדבר הזמנת בני אכרים, לע"ע אינם רואים שמי-שהוא בא. בקשתים להודיע מיד טלפונית אם יקרה דבר מה. ברמת-גן הציגו משמרת בפרדס רוזנבלט מלודז שמנהלו הוא לופין לוינסון.הפרי נמכר לערבי נוצרי, רורדקש, בדרישה בעל-פה שיעסיק 6 פועלים יהודים. הערבי מסרב להעסיק יותר מזה. לויטה ופינסקר ושמוליק. החלוץ לא קטן. המפקד בפולין מסמן גידול. יש 15.000 חבר בפולין, מחוץ גליציה. בשטת ההכשרה יש הישגים. נרכשו מקומות עבודה חדשים (נם נפסדו מקומות עבודה). בפינסק וילנא עומדים לארגן קבוצים חדשים. נעשית פעולה בקרב הסניפים, עד עכשיו לא היו "חיים". יש כ400- סניף {0090-61} בפולין (מהם כ=40 נקודות הכשרה). הסניף צריך לעסוק בעבודה תרבותית עושה את הפעולה למען א"י העובדת,להלכה הוא צריך להעביר את החברים לעבודה = למעשה אין זה נעשה. יש הטבה ביחסי הסתדריות הנוער והחלוץ. גם מצד השה"צ יש התקרבות יותר גדולה לחלוץ. הוטב גס היחס להכשרה. בשה"צ יש חרדה למצב ולתסיסה שבקרב הנועד, ולכן מעריכים ייתר את ההכשרה. יש קושי בדרישתם להכשרה מובדלת. אפילו שני קבוצים של השה"צ דורשי ם לעצמם הכשרה נפרדת. מלבד שאלת הפרינציפ יש בכך קושי סידורי. המשברים של השנתיים לא זעזעו את התנועה, הרמה התרבותית הנמוכה סייעה לכך. אין החלוץ מעמיק חשוב והמאורעות לא פעלו עליהם. בדם יש סימני סכנה. בגליציה המצב חמור, בלי עליה ובלי הרגשת התקדמות הדברים בארץ, נשקפת סכנה בכל הארצות לנוער. הנמצאים בקבוצי הכשרה מוכנים ומוכשרים לחכות = אם הם רואים שמי=שהוא בכל זאת עולה, יש גס סכנת הקומוניזם, הישנה סכנה זו גם ל"ברית"? יש, = לדעת לויטה = אבל פחות מאשר לנוער שלנו. אנשי הביתר יותר מטומטמים ופחות תופסיםמהנוער שלנו, הביתר אינו גדל עכשיו, למפעל ההכשרה אין כל עזרה כספית, ועל קבוצי הכשרה עמוסים עולים כבדים, העלולים להכשיל. מה בסופו של חלוץ שאינו עולה ומזדקן ? מתנוון. מי שהיה השה"צ נהפך לעורך=דין או מעין זה. מי שהיה {0090-62} חלוץ נהפך לחנווני, בליטה יש סכנת בירובייג'ן. היבסקים מאורגנים "עולים" לבירובייג'ן. הליגה-מקודם עסקו רק במגביות. עכשיו רוצים שהליגה תעסוק גס בהסברה. קשה להפוך את הליגה לדבר חי, רוצים להקים קלוב ארצישראלי בליגה. לע"ע נמצאים בליגה רק אלה שנמצאים כבר בתוך חוגי א"י העובדת = חלוץ, נוער. מפלגות, אנשים חדשים לא נוספו = לא חוגים ולא אישים. והדבר קשה להוסיף. לאוסף כסף אין סיכויים-בשביל משלוח לא"י. ההוצאות במקום אוכלות הכל. גם רבוי המסים (לחלוץ, למפלגה, לנוער, לקה"ק ועוד) מפריע. החלוץ מסדר עכשיו "מפעל הצלה". רוצה לאסוף 20.000 זהוב, יאסוף אולי 6.000. האפרט בליגה כבד, יש = לדעת לויטה = הכרח בהקטנת האפרט. ההסת' הציונית אינה קיימת. הרביזיוניזם עשה שמות. ברויזיוניזם הכוח הפעיל והקיים הוא בית"ר. בליטה הליגה פעילה. אוספים ושולחים כסף. אין גורך באפרט, האטמוספירה יותר נוחה. לדעה שלחולשת הליגה גרם חוסר מרכז באירופה אין יסוד = לפי דברי לויטה ושאר שליחי ההסת' מלבד ניישטד. ספר הקונגרס נפוץ וקוראים אוחו בענין. ספרות חפועלים בעברית אינה מגיעה לקה"ל. אך גם ספר באדית לא קל להפיץ, {0090-63} העתונות האדית סגורה בפנינו, במדה רבה היא בידי הרויזיוניסטים. אנשינו גם לא מנסים להשתמש בה. קבוצי ההכשרה אינם מקבלים יותר את "דבר" - לא שלמו והאדמיניסטרציה הפסיקה המשלוח. גם שאר העתונים - הפה"צ, אה"י - אינם מתקבלים אף הם, המקום היחיד שאפשר למצוא קומפלקט של "דבר" זהו ה"פאלקס צייטונג" של הבונד, המערכת עושה מטעמים מרשימות ב"דבר", מאין שואב החלוץ אתידיעותיו על הארץ ? כמעט אך ורק משליחי ההסת'. "בעתיד" נדפס באלפים אכסמפליארים, אבל יש צורך בספרות אדית. זה עלול אמנם להזיק ל"עתיד" - אבל בלעדיה אין מזון לחלק רב של החלוץ. למכתבי מרמינסקי היה ערך רב. כשמרמינסקי היה בחו"ל - נותקו השליחים מהארץ. למה נתבעת ההסתדרות ? 1) עליה. בחו"ל יש הרגשה שההסת' אינה פעילה בעניני עליה. לויטה חושש ל"אקציה" בגולה נגד ה"שידול" - היא עלולה להגביר היאוש. אבל מאידך - אם יעברו בשתיקה יורע המצב. 2) הכשרה ותקציב לכך - המצב הכספי של החלוץ - מצב רעב. אין פרוטה לנסיעה לאיזה מקום. שטרות לא נפרעים, לעובדים אין אוכל, התקציב שהובטח לשנת תרצב כבר משועבד. חייבים למשרדים ארצישראליים, לפרטים, לחלוצים - דמי נסיעתם לארץ. {0090-64} 3)שליחים. החלוץ אינו יכל להבטיח קיום לשליחים. לפולין יש להוסיף שני אנשים למרכז ולגלילות, 3 אנשים לקבוצים, לגליציה נדרשים שני שליחים (ישראל כהן ופראי שביב). המרכז הגליצאי דורש רק אחד. לרומניה - איש אחד. לליטה - איש לקבוצי הכשרה, ללטביה - איש במקום שנים (ישוב בחודש הבא). איש לאבסטריה, איש לציחיה. בשביל השליחים יש 30 לא"י מהקה"ק והוה"פ נדרש לתת 100 לא"י. ב130- יוכלו לנסוע 7-6 חברים. בצהרים בא אצלי חבר מבנימינה בדרישה לגשת מיד לבנימינה, בשבע וחצי הגעתי לבנימינה. בבית הפועלים מועצה צפופה, קולנית. החלטתי להזמין את המזכירות (אמרו לי שאין מזכירות תוקית) לשמ וע ספור המעשה מהתחלה עד עכשיו. אח"כ ללכת לישיבה עם האכרים ולנסות להביא את הסכסוך לידי גמר, מיכאלי ספר השתלשלות הסכסוך. ב14- לנובמבר גמרה המועצה עם הועד החקלאי וקבלני הקטיף (הלל כהן ומכס שוורץ) שלעבודה יצאו 8 אכרים נקובים בשמות; שאר הפועלים ילקהו מהלשכה. המו"מ וההסכם היה בעל פה. הצד שכנגד הציע להשפיע על 8 האכרים הנקובים לוותר על עבודתם לזכות הלשכה. אם יוותרו - לא יבואו אכרים אחרים במקומם. במו"מ עם אכרים וותרו 4: אהרון כהן, בן-עזרא, בצלאל לוי, ארטור לוין. ב15- התלה העבודה, יצאו לעבודה 4 אכרים. שאר העובדים הוזמנו מהלשכה. {0090-65} כך נמשך הדבר עד היום השלישי. ביום השלישי שלחו האכרים לעבודה את סירוטה שלא דובר עליו. הפועלים באותו מקום,כעשרים איש, העירו למנהל העבודה. מכס שוורץ, על המקרה. שוורץ ענה, שהוועד החקלאי שלח אותו וזה לא עסקכם קמו הפועלים והוציאו אותו מהעבודה, סירוטה חזר עם מכתב מהועד החקלאי הדורש להשאירו בעבודה. הפועלים לא הסכימו לכך והוציאו אותו שנית והמשיכו את העבודה עד הערב. בערב נתקבל מכתב מהוה"ח ללשכה, שלא יקבלו יותר פועלים מהלשכה כל זמן שלא יובטח בכתב שמעשי אלמות לא ישונו והפועלים לא יתערבו בסידור העבודה, ושלא יקבלו יותר לעבודה את דינבורג וחנוקוב בגלל מעשי אלמות שלהם. מיכאלי ושלו נגשו לועד החקלאי לברר הענין - כל הבירורים לא הועילו. חם עמדו על דעתם, ששני הפועלים לא ישובו לעבודה ושסירוטה דוקא יעבוד. חברינו לא הסכימו לכך, כי ראו בזה הפרת הסכם. למחרת בבוקר ניסו להתקשר אתם - אולם הם התעקשו. הועד החקלאי התכחש בכלל להסכם, הלל כהן ניסה להעמיד את מזכיר הועד החקלאי על טעותו שכן היה הסכם, - כהנוביץ ניסה לדבר שייקימו את ההסכם, הם כעסו עליו והוא עזב הישיבה באמצע. ביום הרביעי העמדה משמרת בפרדס שוורץ (הסכסוך היה בפרדס קליר), כי ידעו שכאן תתחיל היום העבודה. כ12-10- אכרים ובתוכם סירוטה באו לעבודה. מיכאלי ניסה לפני כך לישב הסכסוך {0090-66} ולא עלה בידו. האכרים לא יכלו להכנס לפרדס. מכס שוורץ וקליד הם שני פועלים ופצעו אותם (דינבורג וחנוקוב), האכרים הזמינו באותו יום משטרה, בא סרזנט ערבי ביחידות. השוטר ניסה לפשר בין שני הצדדים ולא הצליח. הציע אז שיעבדו אלה שעבדו. ובמקום השנים הפסולים יעבדו אחרים, וכמו-כן גם במקום סירוטה יעבור אכר אחר. מיכאלי חיה נכון לקבל הצעה זו, האכרים מאנו. השוטר פסק להפסיק העבודה. העבודה נפסקה, המשמרת נשארה על-יד הפרדס עד הערב - ובערב באו פטריג' וקרמר וקראו את מיכאלי, בנוכחות האכפים תקרו אותו. פטריג' ניסה לפשר - שיעבדו 8 אכרים אלו שהם. ושני הפועלים ישולחו לעבודה אחרת. מיכאלי לא נתן תשובה כי רצה להתיעץ עם חבריו. באותו ערב נתקבל מכתב מהועד החקלאי המציע, שהם יסדרו 8 אנשים לקטיף וסבלות והיתר יזמינו מהלשכה. ששני הפסולים לא יעבדו, כפי שהציע פטריג'. ענו להם בכתב שהמועצה עומדת על ההסכם הראשון, נכונים לבירור. בתנאי שלמחרת תמשך העבודה כמו בשלושת הימים הראשונים. הועד החקלאי ענה בשלילה, ועמד שוב על הצעת פטרינ' ביום החמשי בבוקר שוב עמדה משמרת האכרים, נתאספו גם הםשם וחכו לבוא המשטרה. זו הגיעה בתשע, 10 רוכבים ערבים ועשרה אנגלים, רינגטון וקרמר, חקרו את מיכאלי עד הצהרים, בינתיים נתעכבה העבודה. האכרים דרשו גמר למען יכנסו לעבודה. מיכאלי דרש שהמשטרה לא תתעכב בסכסוך ורק ישמרו על השקט, הרינגטון חזר על הצעת פטריג'. המועצה לא הסכימה. המשטרה באה {0090-67} לפרדס ודרשה מהמשמרת להתרחק מהשער למען יוכלו האכרים להכנס. המשמרת עמדה ע"י השער והאכרים נכנסו ועבדו, העבודה החלה בערך בשתים עשרה. מצד המשמרת היו צעקות, על ידם עמדו השוטרים. בצהרים באו לופט ואריאב. המו"מ בין שני אלה נגמר בלא כלום. ביום ששי לא עבדו כלל. סמילנסקי בא הנה ביום ששי. בשבת עבדו ערבים. ביום הראשון (אתמול)לא עבדו. היה נסיון של מו"מ בין אכרים אחדים ובין המועצה. שמעון כהן עשה חוזה עם הלשכה על שני פועלים למשך שבועים והרשות בידו לבחור את מי שרוצה. הזמין את שני "הפסולים". אמש הלכו מיכאלי וריפטין למו"מ עם הועד החקלאי (מיכלס). מיכלס עמד על הצעת פטריג'. חברינו ענו בשלילה על ההצעה כלה, אבל הודיעו שעל חוקי ההצעה הם נכונים לדון, אמרו שעל שני "הפסולים" לא ידברו בכלל - ושגם הצד השני לא ידבר עליהם - ובדבר השמונה בארו שהפועלים סובלים מחוסר עבודה. מיכלס אמר שהקטיף הוא בכלל רק לזמן קצר והם נכונים להמציא 8 ימי עבודה אחרים לפצות עבודת 8 האכרים. חברינו לא הסכימו לכך. הבוקר באו שמעון כהן וכהנוביץ למועצה בהצעה, שהם ישפיעו על הועד החקלאי שלא יזכירו כל ענין שני "הפסולים" בתנאי שהמועצה תסכים לשמונה אכרים, ותמורתם יבטיחו 8 ימים אחרים כהצעת מיכלס. מיכאלי ענה שיתיעץ עם חבריו. בינתיים נשלח מכתב מטעם המועצה (אמש היתה ישיבת המועצה והחליטה לעמוד על קיום ההסכם ולכתוב לשמעון כהן שהחוזה שערך עם מיכאלי על {0090-68} שני פועלים אמנם קיים, אבל אינו יכל לדרוש אותם שני הפועלים) לשמעון כהן ששני הפועלים הללו לא ישלחו לו. המכתב נשלח על- ידי פרדקין. חברי המזכירות הם: טבלום, שנפלד ושבתי (ריפטין מעיר שבמועצה נבחר רק שנפלד) שאלתי את פרדקין מי נתן לו הוראה לשלוח מכתב זה. ענה איש לא נתן לו הוראה, גם לא שנפלד (ריפטין - אמש הוחלט שפרדקין ואורנשטיין ינסחו המכתב לשמעון כהן). כשבא מיכאלי להתיעץ עם החברים מצא את פרדקין, אורנשטיין, ריפטין ושנפלד וקובו. הללו הציע לו לחתום על המכתב. לרגל ההצעה החדשה סרב מיכאלי לחתום על המכתב. החברים הנ"ל דתו את הצעת מיכאלי ועמדו על משלוח המכתב (מלבד קובו). האכרים יצאו לעבודה והמשמרת היתה במקום. פרדקין טלפן אז (בשעה 8) לת"א לוה"פ ולמרכז שיבואו הנה מיד. קפלן הציע להביא את רמז מתחנת זכרון. מיכאלי נגש לזכרון ופרדקין ניגש לתחנה בבנימינה ובקש את רמז לרדת. רמז ענה לו שנתן כבר הוראות למיכאלי ועל-פי זה תתנהגו. האכרים גיסו לעבוד והמשמרת לא נתנה לעבוד. היו דחיפות וקטטות. כעבור רבע שעה - בערך כעשר - בא אוטו של משטרה ומיכאלי שב ברכיבה. המשטרה נסתה שוב לפשר. חדשו הצעת פטריג', מיכאלי ניהל מו"מ עם הלמר (יו"ר הוה"ח) על יסוד הצעת חבוקר. הלמר עמד בתוקף על זכות השמונה. הלמד ענה שעליו להתיעץ עם מרכז התאחדות האכרים. {0090-69} רץ מהאכרים מהר לשוטרים וספר שיש מכות, והשוטרים באו למקום, מיכאלי מסר הוראות רמז לקובא (ריפטין). ריפטין התנגד שמיכאלי ימסור הוראות רמז לחברינו. מיכאלי ספר למשמרת (במעמד האכרים) דברי רמז, ההוראה נפגשה בהתמרמרות מצד החברים. עם בוא המשטרה החלו האכרים בעבודה - כעשרים וחמשה אכרים ביניהם גם מזכרון ומגבעת-עדה. האכרים הציעו שישאירו רק 8 אכרים ובמקום הנשארים יבואו 18 פועלים. ממיכאלי לא הסכים, ובהתיעצות החלט לא לתת 18 פועלים במשך היום. האכרים המשיכו לעבוד, מיכאלי הודיע שבנוכחות המשטרה הוא מפסיק כל מו"מ, ורק בהעדר משטרה ינהלו מו"מ. הערב התאספה המועצה והחליטה שהיא עומדת על עמדתה הקודמת בתוספת הוראות הוה"פ ובוחרת בשלושה אנשים: מיכאלי, רזניק ולוקוב שינהלו את המו"מ יתד עם ב"כ הוה"פ והמרכז. השה"צ הודיע שהוא מסתלק לאחר שהצעותיו נפלו, השה"צ הציע לעמוד על עמדת המועצה הקודמת, ושמיכאלי לא ישתתף במו"מ, לאחר שהוא גרם לפזור המשמרת. בולק (מהשה"צ) מוסיף: אני בקשתי כחבר ועדת הפעולה שלא תמסור שום דבר במעמד המשטרה והאכרים, תספר הוראות רמז רק לחברי המועצה. מיכאלי סרב. בעשר נפגשנו עם האכרים: הלל, כהנוביץ. שמאי, אלטשולר ועוד. מיכלס פותח: כל העבודה היא 3.000 תיבות, {0090-70} ז"א 300 ימי עבודה והענין כבר עלה אולי ב300- ישיבות. העירותי שלאתר ששמעתי מחברי את כל פרטי הדבר. אני רואה שכל הענין הטרגי-קומי הזה היה יכל להגמר במשך 5 רגעים אילו היו במקום שני אנשים בדעה צלולה מכל צד. הלל כהן מודיע ששנים משמונה הפרדסנים - לופין ואחיעזר - אינם פה ואינם בטוחים שיקבלו את ההסכם פה, אם כי הנוכחים ישפיעו עליהם.