יומנים > יומן - מלא 23/11/1939

{P001} {0166-53} רודוס, 23.11.39 אליהו. אני נמצא כאן בדרכי ארצה. בדיוק לפני שבועים יצאתי מחיפה ללונדון. לאחר הסתבכות ענין המ"ג ראיתי צורך ללכת לימים אחדים ללונדון. איני זוכר באיזה שלב של ענין מ"ג יצאת מהארץ, אולם בודאי היו ידועות לך מזימות המפקד והנציב. תפיסת מ"ג נראתה לשניהם - אין לי ספק שדבר זה בא מתוך יזמת הנציב - שעת כושר לעקור מן השורש את הארגון. ברקר כאיש צבא רצה לעשות זאת באופן יותר יסודי וברוטלי, והנציב כפוליטישן - ביתר זהירות ואיטיות. שניהם רצו בחיפושין ובפיטורי חלק גדול של הנוטרים היהודים. גם וויוול קיבל דעתם. ידעתי שנעמוד בפני מצב קשה אולי בפני התנגשות קשה, ורציתי: א) למנוע את הצרה אם רק אפשר, ב) לדון עם החברים בלונדון על תגובתנו. ובכלל הרגשתי צורך לעמוד עד כמה שאפשר על מצב הרוחות בלונדון ולדעת אם יש איזה סיכוי שהוא לשנוי המצב - או אין לנו להשען אלא על עצמנו בלבד. יום לפני צאתי מהארץ הגיע לוקר מלונדון. הוא מסר לו דו"ח אופטימי מאוד: קרנו של חיים עולה בחוגי הממשלה, משרד החוץ ומשרד הצבא קרובים לנו. ראש המטה מבטיח בהחלט שיקום צבא יהודי. מ.מ. כאילו מבודד. דו"ח זה רק המריץ בי את הרצון לנסוע למען העמיד את חברינו על המצב בארץ לאמתו ולמנוע מאתם את תענוגי "גן עדן של שוטים". הגעתי ללונדון ב13- לח"ז, ומיד בבואי טלפן לי חיים שיש לו תיכף פגישה עם בטלר מיהרתי אליו ולוויתי אותו בטכסי למשרד חוץ ומסרתי לו בקצרה על המצב הארץ ועל מזימות הממשלה. חיים היה כמהומם, ושפך כל מרי לבו בפני בטלר. ב. סידר לו באותו מעמד פגישה למחרת עם א-ד, והבטיח לדבר עוד באותו ערב עם הליפכס, אולם למען יוכל לפעול מכלי שהמיניסטר המעונין יוכל לטעון שפועלים מאחורי גבו - יש הכרח שאני אראה מיד את מ.מ. {0166-54} אחד הדברים שבאתי אתם ללונדון היה הרצון למנוע למנוע להבא כל פגישה של אנשינו עם מ.מ. מלבד העלבון שיש בכל פגישה זו - הרי אנו בעצמנו יוצרים אשליה בחוגי הממשלה שכאילו אפשר עוד לדבר ולנהל מו"מ עם מ.מ. המצב, כפי שמסר לי לוקר לפני צאתי מהארץ, היה בערך כזה: כל איש מהממשלה שאנשינו פונים אליו - מדבר בידידות ובאהדה - אולם שולח לבסוף למ.מ. ומ.מ. יותר מבכל זמן אחר הוא עכשיו שליט יחיד בכל עניני א"י, לאחר שחבריו הגדולים ממנו טרודים בעניני מלחמה ופוליטיקה גבוהה. והיה נראה לי שלא רק מטעמים מוסריים - אלא פוליטיים מעשיים יש נזק בכל פגישה שלנו עם מ.נ. לכל הפחות דרוש בידידינו - אם ישנם כאלה - ידעו שאין יהודי המכבד עצמו יכל לפנות למחבר הספר הלבן, ואם הם באמת רוצים לעזור לנו - ידעו שעליהם להתנגד למ.מ. כי רק התנגדותם תועיל. אחרת יוצא שהידידים מאמינים (ואולי בכנות) שעשו חובתם כלפינו, סיפקו אותנו בסבר-פנים ובשיחה נאה - ואת המעשה הם משארים למ.מ., אויב ניצח שלנו. אמרתי דעתי זו לחברים. משה התנגד לכך מתוך פרינציפ, לא יתכן שלא נשוחח עם מנהל משרד המושבות. נמיר ובפי הסכימו לי, גם חיים היה סבור כמוני (הוא באמת הסתלק עוד מקודם מכל פגישה עם מ.מ.) אולם במקרה זה דרש שאפגש עם מ.נ. ואגיד לו את אשר בלבי. גם בפי ונמיר עמדו על כך, וביום 15 לח"ז נפגשתי עם מ.מ. במשרד המושבות. חיים ראה עוד לפני זה את א-ד והיה מרוצה מאוד מהשיחה. אני מניח שהמשרד בלונדון שולח לאמריקא את החומר - ואסתפק הפעם רק בסיכום הענינים והמצב כפי שהוא נראה לי בנוגע לענין מ"ג: א-ד התנגד לעצם המשפט, וטלגרף לברקר שיקצץ העונש וכעבור ששה חדשים יבדקו משפטם מחדש. הוא מתנגד בכל תוקף לחיפושים ופעולות אחרות נגד הארגון - אולם באופן פורמלי אין לו סמכות. ואין הוא יכל לתת הוראות לב-ר. {0166-55} הדבר יובא לדיון הועד המצומצם, ועד נסיעתי מלונדון טרם דנו בענין זה. יש להם דברים דחוקים וחשובים מזה. ביחס לגדוד יהודי: א-ד מחייב בהחלט, וגם מבטיחו שהדבר בוא יבוא. אך טרם הגיעה השעה. לפי שעה מטפלים בתכנית מוקדמת - בהקמת תעשיה, גם לכך, כפי שאתה יודע בוודאי מתנגד מ.מ. בכל כוחו. אולם הוא אינו יחיד בענין זה. מיניסטריון האספקה אף הוא מתנגד, אמנם מטעמים אחרים לגמרי, לא פוליטיים, אלא כלכליים. וא-ד רוצה לשבור תחילה התנגדות אנשי האספקה, ואז יסלק התנגדות משרד המושבות. הוא כאילו בטוח שהדבר יעלה בידו. בשאלות אלו, גם בשאלה המרכזית שלנו, א -ד הוא אתנו. אולם חוששני שהוא, לפי שעה, האיש היחיד שהוא אתנו. אמנם יש כאילו סימנים של שנוי ערכים, ואולי יותר נכון להגיד שנוי הלך-רוח, במשרד חוץ. גם בטלר וגם ה-ם מגלים סימני ידידות. אבל לפי שעה אין זו אלא ידידות אישית. קשריו של חיים בעולם החימאים - מוקרים בחוגים גבהים אחדים, אבל מכל מה ששמעתי בלונדון לא ראיתי שהתחיל כבר מפנה ביחס לשאלתנו. איש אחד מנה שלושה נימוקים נגד גדוד יהודי: א) אנטישמיות, ב) אי-רצון (משותף גם לצרפתים וגם לאנגל להטיל על מלחמה זו צל של מלחמה יהודית, ג) פחד מערבים. לאחר בריחת המופתי לעיראק הומרץ כנראה המו"מ בין מדינות ערב ובין מ.ה.מ. בדבר שאלת א"י, ואין כל יסוד לחשוב שמשרד חוץ שינה דווקא עכשיו את טעמו. מ.מ. עומד במעלו, והוא מנצל את מצב המלחמה נגדנו, ומלבד ו-ן אין איש בממשלה שיעמוד לנו, ועדיין איני בטוח אם לו-ן יש זמן וענין לטפל בנו. {0166-56} בהיותי בלונדון טיפלתי גם בשאלת חוק הקרקע. ונתברר לי שנעשתה פעולה - וכנהוג בלונדון, בלי תכנית ביצוע ובלי התמדה. דובר עם כמה אנשים, גם היתה משלחת של סיעת הפועלים (בראשות אטלי) אצל ראש הממשלה, אבל הפעולה נשארה תלויה ועומדת, וכשבאתי ללונדון לא ידע איש מה מצב הענין. הנקרעה הגזרה, הנדחתה - או עומדת לבוא. נעשו שוב צעד - ע"י מפלגת העבודה, אבל חוששני שהחוק יופיע. בבואי שלשום לפריס נודע לי כירבלום שמהממשלה הצרפתית נתקבלה תשובה רשמית בענין הקמת גדוד יהודי או יחידות יהודיות - התשובה היא שלילית. לדעת ירבלום אשמים בכך האנשים שטיפלו בדבר: גולדמן ורוברט כהן. שניהם אינם מסוגלים לעורר אמון אצל הממשלה הצרפתית. הראשון הוא קונסול הונדורס, השני - יליד יוון שקיבל נתינות שויצריה. אם אסכם המצב, כפי שהוא נראה לי עכשיו, בקצרה אומר: משטר הסה"ל קיים ונמשך. אם יש תקווה לשנויו - הרי זה רק אם לרגל השתנות מהלך המלחמה תתגבר השפעת חוגי הצבא, והללו יחייבו הקמת צבא יהודי בארץ. אפשרות זו אינה נמנעת, אם כי אינה מובטחת. אולם בלעדיה איני מאמין שיחול שנוי פוליטי בלונדון, ואין לנו לסמוך אלא על כוח עצמנו. - ומה מצאת באמריקא? שלך - דוד.