יומנים > יומן - מלא 29/04/1931

{P001} {0085-43} י"ב אייר 29 אפריל יום ד' בבוקר שבתי לת"א מגבעת-השלושה. בצהרים נסעתי לירושלם. ישיבה עם ועד אגודת פועלי הבנין. לאחר האספה שלפני שבוע נתאספה ביום ראשון מועצת האגודה וסיכמה את החלטות האגודה. דרשה מכל סקציה 3 חברים אשר יחד עם ועד האגודה יעברו בכל מקומות העבודה וישגיחו על תנאי עבודה, שעות, קבלות פועלים ע"י הלשכה ומלוא החלטות האגודה, שכר העבודה. יש חברים בודדים שמקבלים עבודה ומקבלים פועלים - את הללו האגודה רוצה להעמיד למשפט חברים, ויש קבוצים בני 9-3, שמקבלים בנין והם מקבלים פועלים. קבוץ "לבנין" בן 3 העסיק במשך תקופת עבודה בבנין תיאטרון 134 פועל. {0085-44} שאר הקבוצות: "הפועל" בן 5 (מומחים לתבניות, בטון וברזל) מקבלים בנינים ושוכרים פועלים; "אחוה" בת 5 (בעלי מקצועות לבנין אבן, טיח ושאר המקצועות) מתנהגת באופן הסתדרותי. "קבוצת פלונה" בת 9 (בנאים, תבניות, ברזל וביטון); "מסלול" בן 5 (ביטון, תבניות וברזל). קבוצות טיחים של בר-רצון (7 חבר), גולדשטיין (8), דיסטנפלד (4); רפופורט (4); קבוצת כופפי ברזל - 6 (קבלו עבודות בכנסית הר-ציון ובעבר-הירדן), הם לא מספיקים לעשות העבודה, ושליטים על עבודות הברזל, מעסיקים הרבה חברים מהאגודה, לפי האחוזים שקבעה האגודה; שלושת האחים צסיס - מומחים לביטון, מעסיקים פועלים שכירים, קבוצת כופפי ברזל קבלה פועלים ערבים לעבודה בכנסיה, לפי דבריהם על פי דרישת בעל-הבית, אבל הם הקבלנים וקובעים שכר הפועלים הערבים. האחים צסיס העסיקו ערבים בגרג'ים של ארמון הנציב. טענו שהמחיר אינו מאפשר עבודה עברית, הם הבטיחו לעצמם 50 גרוש ליום, הערבים קבלו עד 18 לבעלי מקצוע יהודים (בנאום) שלמו 50 גרוש. קבוצת "הפועל" נמצאה כמה זמן עובדת עד שש (בארבע וחצי היו צריכים להפסיק). ניסו להפריע לה - קמה וגייסה חברי שאר הקבוצות ועבדו עד 8 בערב. הפועלים הזמניים נשאלו אם הם מקבל ים בעד שעות נוספות - ענו כן. אולם באופן פרטי הודיעו שאינם מקבל ים בעד השעות הנוספות. הפועלים השכירים מפחדים מפני הקבלנים "חברי" ההסתדרות. ישראל כרמי, ממנהיגי הפועל, נעשה לקבלן והוא מעסיק {0085-45} את חברי קבוצתו בתור פועלים יומיים. בישיבת הועד נתברר הדבר. הסכים שהעבודה תתנהל באופן קבוצתי ע"פ חוקי ההסתדרות, אבל לא קיים זאת. הותרה שיקרא למשפט, הוזמן למשפט - לא בא. חבר השופטים זכה אותו מכיון שלא בא (השופטים גוטליב מאיר, עובדיה מרגלית, אלימלך רובינשטיין, הירש דוב, וחופי יעקב = מחברי אגודת הבנין). על שאלתי איך הגיעו לדימורליזציה והפקרות כזו המטילה כתם על כל ההסתדרות. ענו = שהתנאים האובייקטיביים אשמים = עדות מזרחיות, מחירים ירודים, חוסר עבודה. הדבר הכי נורא במצב זה = זהו היחס של חברים אחראיים (או שהיו אחראיים) וההשלמה של מ.פ.ים. בלי פעולת מלחמה הרקבון הזה לא יעקר, מערכת החוקים שסיכמה מועצת האגודה היא ארוכה ומרובה יותר מדי, ויש להעמידה על 2=3 סעיפים: א) הטלת חובה על כל קבוצי הבנין והבודדים לרשום כל מו"מ על עבודה במזכירות האגודה. ויטו לאגודה על קבלת עבודה. ב) קבלת פועלים ע"י האגודה ובתנאי האגודה חלוקת העבודה ע"י האגודה.. ג) יום עבודה של 8 שעות. יוצא מן הכלל רק באישור האגודה. כל מי שלא ישמור על סעיפים אלה = יש להורידו מיד בכוח מהעבודה. לשם כך יש לגייס 50=100 חברים. פלוגה אקטיבית. ממדים אחדים יש להוציא מיד מההסתדרות במשפט מיוחד אשר יסודר {0085-46} לשם כך באופן מהיר, בין שהנתבע יופיע ובין שלא יופיע לפני המשפט. מן ההכרח לשנות את האטמוספירה , להכניס הרגשה בלב החברים שיש הסתדרות ויש דין ויש דיין. רק לאחר כך אפשר לדון על תיקון הגורמים האובייקטיביים. בערב אספת פועלי הבנין. שלום כהן (נגר) - הערב נתמעטו המשתתפים, סימן שחלק מהחברים אינם מאמינים שאפשר לתקן המצב, באטמוספירה שנוצרה באגודה קשה לדבר. אין חבר אחד מאמין לשני, יש חשדנות כללית. בכל זאת אפשר ע"י פעולה נמרצה להיטיב המצב. יש סתירות בעמדת ההסתדרות; בעבודת .Y.M.C.A. לא היה עוז למועצה להגיד לחברים שלא עובדים בשבת. אולם הדבר מתנקם בנו. לא עובדים בכיוון מראש, אלא מכבים שרפות. לפני ארבע שנים לא היו היהודים לגמרי בעבודת הבנין, והפועלים חדרו בכוחות עצמם, אבל לא שמנו לב שהדבר נעשה בצורה מזיקה שתתנקם בנו. לפני שבוע דנו בענין פרידה. נראה לי בתור טפסן שהחוזה הוא חיובי. אין אנו רוצים שנצטרך להיות קבלנים. קשה להיות גם פועל וגם קבלן. בעבודות הבנין בירושלם לא רואים פנים עליזים. עובדים מתוך זעף וכעס. דרושים אמצעים חריפים לשנוי המצב. מז'ריצקי - יש חברים שכבשו במאמצים גדולים את השוק. יש חברים שאינם נוקפים אצבע להשיג עבודה. כשפרידה היה בידי הפועלים - כי היה זקוק לטיחים - הסכימה ההסתדרות לתנאים רעים (רבינוביץ - 50 גרוש זהו מחיר רע ? ) אחרים, שלא ע"י ההסתדרות, {0085-47} קבלו 60. ההסתדרות מפלה בין חברים. כשפרידה לא רצה לקבל פועל "מיוחס" - סידרו מיד שביתה. פרידה פיטר פועל שעבד אצלו זמן רב ולא מהו כלל. רוב הטיחים בעלי המקצוע יודעים שאם יש עבודה בשוק - ישיג אותה, אולם אם הלשכה תשלוט בעבודה - לא יקבל אף פעם עבודה, כי יש תור, וגם כשהגיע התור - יש איזה מקרה יוצא מן הכלל שצריכים לסדר אותו. כשחברים חותמים על רשימה בלתי מפלגתית - מוסרים למשטרה (שאלתי - זוהי אשמה נוראה, הידוע לך שמוסרים ? מי מוסר ?) ענה - איני יודע, אבל חושדים שמי-שהוא מוסר. כל עבודה שנכנסת ללשכה - אין לך תקוה שתצא לעבודה. וחברים בעלי הכרה מעונינים להתנגד בכל תוקף שעבודה תכנס להסתדרות. החקים בהסתדרות טובים - אבל הגשמתם רעה. אילו המנהיגים במקום לטייל מפריס ללונדון ומלונדון לניו-יורק היו באים באוטומוביל לבדוק פה את מצב הענינים - היה יותר טוב. עכשיו אין אמון בועד שנבחר ע"י 7 קולות. מרדר (מקבוצת הפועל) - מה שספרו נגדנו זהו דבה. אין בתוכנו דברנים, ומשום כך מעלילים עלינו (שאלתיו אם נכונים הדברים מה שספרו ע"ד עבודתם עד 8) - כשסידרו משמרות לא הלכו לשום קבוצה, ולא באו אלינו. היינו מוכרחים לעבוד ביציקה יותר מ8- שעות. לא אנחנו הראשונים והאחרונים. המשמרות באו רק אלינו, אם כי גם אנשים אחראים עבדו יותר מ8- שעות. קבוצתנו הודיעה שאנו נכונים לעזוב אם המהנדס ירשה, כי היינו באמצע התקרה, סידרו מיד משפט נגדנו, אם כי קבוצות אחרות עבדו באותה השכונה יותר מ8- שעות. {0085-48} לא נכון שגייסנו אנשים, אבל כשבא המזכיר שנפסיק העבודה. היינו מוכרחים לגמור העבודה והבאנו חברים מקצועיים שיעזרו לנו לגמור העבודה. היה מקרה שהמהנדס שינה התכנית, והיינו מוכרחים לעבוד עד שבע פחות רבע. אמרתי פעם למזכיר שי וכל לבוא לבדוק החשבונות שלנו. מדוע לא בא איש לחקור ? לא מורגש קיום ההסתדרות בירושלם, המועצה אשמה בכך. אין אמון בה. (נשאל: למה אתם מקבלים 5 בנינים כשאתם רק 5 חברים) ענה - קבלנו רק 3, ומדוע (לשואל) קבלתם יותר בנין עם חמרים נגד החלטת המועצה ? כל הבנינים שלנו יצאו לפועל. לשם תיקון המצב יש לסדר בתירות חדשו ת לועד הסניף, אח"כ צריך לאסוף בעלי ההשפעה שבשוק ושבקבוצות שיהוו מועצה. בועד האגודה לא צריכים להיות לא-פועלים, ליפשיץ (בנאי בודד) - המצב בשוק העבודה הגיע להפקרות גמורה. הפועלים מאשימים את ההסת' וההסת' את הפועלים, אנו עובדים בירושלם זה 10-8 שנים ולא שמענו שמוסד הסתדרותי יטיל אשמה על קבוצה מבלי שהקבוצה תהיה אשמה. יש מקבלים בהפקרות - מחפשים סבות וגורמים ותירוצים, ז"א רוצים להצדיק, המצב אמנם קשה. תמיד היה קשה, וביחוד השנה. אנו מוקפים ים עבודה ערבית וקשה להתקיים. קשה לעקור ההפקרות, כי אין לנו בטחון בכשרון הפעולה של המוסדות. באספה הקודמת דובר על קביעת חוקים. השתתפתי בעבוד חוקים אלה. אולם השאלה היא - כיצד לשמור על קיום החוקים. {0085-49} אילו היה בטחון בהגשמה אפשר היה להטיל מרות ההסתדרות על פורצי הגדר. יש להוכיח לחברים בפעולות מספר שאנו שליטים על המצב. בכל חומר הדין יש להעניש את החברים המנצלים חבריהם. לא יתכן שישתלטו בתוכנו פורצי גדר מבלי עונש, אל נחשוש שמא יופחת מספר חברי ההסתדרות. העברין יודע עכשיו שהעונש לא יבוא. יש בירושלם טריטוריה של עבודה עברית, ונחוץ שהמועצה תפקח על עבודת החברים, בשנים האחרונות הופיעו בירושלם קבלנים גדולים יהודים וגויים המעסיקים פועלים יומית. קבלנים אלה מרגישים שאין כל מוסד שרוצה להתערב בעבודתם. יש ניצול נורא. לקבלנים יש רוחים עצומים. יחסי העבודה הם כבימי הבינים. העובדה שאין מוסד קבלני ואין קבוצות גדולות - נוהרים כל הפועלים לעבודות אלה, חברי ההסתדרות הם מועטים. עובדים שם ערבים, נוצרים עובדים 13-12 שעות ביום. (בנין .Y.M.C.A ). עומד להבנות המוזיאום - די פרו קבל אותו. זהו אחד המנצלים הכי גדולים. אם פועלים יהודים ירצו לעבוד שם יוכרחו לעבוד 12 שעה ביום. על שכר הוגן אין מה לדבר. אין שאלה זו רק ענין של האגודה, אלא של ההסתדרות כולה. היא צריכה לקבוע כיוון התנהגות במקומות אלה, אי-אפשר לוותר על מקום זה. פה נחוצה פעולה נמרצת. החבר צריך לדעת איך להתנהג. מ.פ.ים לא תוכל אולי לפעול - דרושה פעולה מרכזית. המוזיאום נבנה לא בהון ארצי. רודיג (חדש) - מז'ריצקי הטעה בדבריו את החברים. {0085-50} פלומנבום - לא קבוצה זו או אחרת אשמה - אלא ההסתדרות. בבנין רוקפלר היתה התחרות בין שתי קבוצות והורידו את השכר עד הפרוטה האחרונה. ההסתדרות אמרה שרייף יקבל העבודה. היה מקרה שקבוצה עבדה בשני בנינים, נפסקה לרגל מה העבודה בבנין אחד ליום, הלך מירקין חבר הקבוצה והוריד פועל מהבנין השני ועבד במקומו. עשו מנהג שקבוצות הפועלים יקנו מכונית לעבודה, ובגלל זה מנכים מהפועלים השכירים. עכשיו אין פועל מקבל עבודה אם אינו מוכן לקנות בעצמו מכונה. וההסתדרות הניחה להכניס כל המנהגים האלה. בר-רצון- הדבר החיובי הראשון באספה זו שהחברים צריכים להצטדק. לא הייתי חבר ועד האגודה ולא חבר ועד הסקציה. עבדתי בתור פועל אצל "עת לבנות" בבנין אוסישקין. לא אשמתי היא שהועד מצא אותי להכי מתאים - ואין לחשוד את נדל שנושא לי פנים ונדל דרש ממני ללכת שמה לעבוד. דברי מז'ריצק הם לא אמתיים. בשוק העבודה יש הרבה מה לתקן. כלנו נגועים בחטא. כלנו עובדים יותר משמונה שעות. כל קבוצות הביטון סונות מכונות, מקבלות פועלים זמניים, יש צרות עין בין קבוצה לקבוצה (קבוצת "הפועל" למשל וקבוצת פולונה) וצרות זו היא בעוכרינו. אנו מוכנים לרדת לחיי חברינו, להוריד השכר, להעליל ולהפיץ דבות - ובלבד לקבל עבודה. ע"י ההתחרות הבלתי-פוסקת אנו מגיעים להורדת מחירים באופן מבהיל. מפני הורדת השכר עלינו לעבוד יותר משמונה שעות, כי השכר הירוד לא מספיק. אלה שמחליטים לעבוד רק 8 שעות - עובדים בעצמם יותר. ואנו נחנקים באטמוספירה של צביעות. נהיה גלויים: או שמותר לעשות הכל - יגידו ככה, {0085-51} או לא - אל יתנו לעשות זאת. עלינו להכניס סדר לשוק הפרטי. בכל מקצוע יש לעשות ועדה שתכניס סדר בעבודה בשוק הפרטי, אין עבודה חסרה. כל הטיחים עבדו כל הזמן. ההתחרות לא באה מתוך חוסר עבודה. מלניק: ("הפועל" - פוע"צ) - כלום אין גורמים שאינם כלל בידינו ? נדמה לי שאספה זו מציינת רנסנס בהסתדרות. מתי מחאו בהסתדרות נגד עבודה יותר משמונה שעות ? להיפך, בסו"ב היו מהללים קבוצה שעובדת יותר. אוסרים עכשיו קבלת עבודה בחמרים, אבל הלוא תמיד היו המוסדות עוזרים ל"בסוס" הקבוצות שיוכלו לקבל בחמרים. תקון המצב יבוא רק ע"י ארגון עדות המזרח - ולא בהבנה הדדית כדברי בר-רצון. ז'טלניצקי - המצב קטסטרופלי, ואין צורך בפרטים. די היה לשמוע דברי החבר מקבוצת "הפועל" (מרדר) מי אשם ? לא חברי הקבוצות, מכיון שהם קבלנים הם רוצים להרויח יותר ולנצל פועלים ולא יועילו ישיבות והטפות מוסר. אשמה מ.פ.ים שלא נקפה באצבע נגד המצב, כשסיפרו דבר מה למזכיר האגודה - שמע באדישות. החברים מוכרחים להתרפס בפני הקבוצות הקולניות - אחרת לא ישיגו עבודה, ומפני כך אין לקוות שהוא יעשה דבר מה לתיקון המצב. חברי מ.פ.ים צריכים לפנות מקומותיהם לאחרים שיעיזו לתקן המצב. משה לוי (תימני) - יש להאשים את המפלגה קודם כל שלא דאגה לארגון העדות המזרחיות. כשנפתח קלוב הפועלים התימנים - {0085-52} לא סייעתם, לבסוף גם הפסיקו התקציב ונסגר הקלוב. פוגל - הודעה בענין מז'רצקי ובר-רצון. חיים בן-אליעזר (גורג'י) - גם באגודת הסתתים יש ניצול - והמנצל הוא חבר ועד האגודה. העבודה הטובה היה לוקח לעצמו - והגרועה מוסר לפועל ספרדי. הדבר צריך להתקן. איש-שלום- פלומנבום המאשים אחרים היה בעצמו עם עוד חבר אחד מעביד 22 פועלים. אשמה האגודה שנתנה למצב זה להתפתח. האמצעי היחיד שהיה באגודה - היה להוציא במשפט, אבל כאן היו מאות פועלים אשמים (הירש - לא מאות אלא עשרות). מטילים האשמה על ערבים ועדות מזרחיות - אולם יש שטחי עבודה ששם שלטת עבודה מאררגנת, וגם שם נעשים כל התעתועים. מז'ריצקי הוא קוזק הנגזל . אף פעם לא נשלח על-ידי ההסתדרות לעבודה, לא עבד בסמינר, בהר-הצופים, בקבוץ עין-חרוד - היה תמיד מה"ע - וכל העולם חטא נגדו, מרדר הצטדק במקרה יוצא מן הכלל - אולם המקרה הזה מתרחש אצלו ארבע פעמים בשבוע. לא רק ביציקת תקרה - אלא גם בסידור תבניות אין הוא יכל להפסיק את העבודה בזמן. אני הבעתי דעתי בסוף הוכוח שהמצב כל כך חמור, הרקבון והשביתות הם כל כך מחרידים שאין להסתפק הפעם באמצעים רגילים. לא הטפת מוסר, לא שיחת רעים ולא משפט חברים יעקרו את הרע. בפעם הראשונה הרגשתי רגש בושה על חברות בהסתדרות שדברים מחפירים אלה אפשרים בתוכה. למען עקור את הרע בשרשו {0085-53} יש הכרח במלחמה. ההסתדרות צריכה הפעם לשלוף את חרבה ולהודיע לחברים שתלחם בתעלולים אלה בכל כוח הארגון שיש בידה, ולשם כך יש הכרח לגייס מיד את כל תברי האגודה. אם תדרש עזרה ממקום אחר - תתן אותה ההסתדרות ברצון, כי המצב כאגודת הבנין בירושלם הוא חרפה בשביל כל ההסתדרות. האספה צריכה להחליט שחבר שמנהל מו"מ על עבודה ולא ימסור הדבר לאגודה ולא ישמע להוראותיה, כל מי שיקבל פועלים לעבודה שלא ע"י האגודה ולא בתנאי האגודה, ומי שיעבוד יותר משמונה שעות בלי אשור האגורה - ילחמו בו כעם שונא ויורד בכוח מהעבודה. (המשך בעמוד 34 מפנקס ד)