יומנים > יומן - מלא 29/12/1941

{P001} {0065-63} 29 דצמבר יום ב' גב' אפשטיין מהדסה, שלא נוכחה בשיחתי עם הנהלת הדסה, באה אצלי לברר כמה שאלות ציונית. זוהי אחת הנשים המובחרות שבהדסה, ציונית מסורה, נבונה ידעתנית, התענינה בעיקר בשאלות מדיניות : הצבא ושאלת המשטר בארץ. בוקשטין, עו"ד צעיר, מקבוצת סולד - גולדמן, שנוכח אמש עם אשתו אצל ינובסקי, בא להמשיך השיחה אתי, לאחר שהוא נהג אותי הביתה מביתו של ינובסקי. בניגוד למה שאמרו לי עליו - הוא מדבר כידיד ההסתדרות, כמעריך מפעלה הסוציאלי, ביחוד עכשיו מבחינה מדינית אמריקנית. כשערך העבודה באמריקא עולה ובחוגים הגבהים מנשבות רוחות פרוגריסיביות - אולם אינו יכל לשכח את ליפסקי ווייז המשתיתים לדעתו כל חלקה טובה בציונות ומפריעים את גידולה הבריא. העיקר הדור האמריקני. לו דרושה גישה חדשה, לא זו של ליפסקי והקונגרס היהודי. הגב' מול באה - הגיעה לפני זמן קצר מהארץ. בעלה מזכיר בועד לאספקה בירושלם. מספרת כדיקינשטיין, על מצב פריחה בארץ. בארבע אה"צ ישיבת ועד החירום. לפני הישיבה פגישה קצרה עם גולדמן וליפסקי. גולדמן ביחוד מתנגד לרעיון של וערה פוליטית, ומציע במקום זה איש אחד כמתווך - ווייז. {0065-64} בישיבה דנו תחלה על המו"מ עם"הועד למען הצבא". ליפסקי וויסגול תומכים בתוקף בשתוף פעולה עם הועד (מי שהוא אמר לי שקרובו של וויסגול חבר לוועד). ניומן תמך בהמשך המו"מ, וכשהוחלט להביא לידי הפסקה הטיל ספק בסמכות "ועד המשדד" להחליט בלי מליאה, אולם לוריה התערב (וגילה תוקף בלתי צפוי), והחלט לכתוב להם מכתב סופי (ובכל זאת חוששני שהמו"מ ימשך). עמדו לדון בענינים אתרים - אולם דרשתי לברר "ענין וושינגטון". ניומן, שכרגיל הוא ערום וזהיר, גילה הפעם בלא כל היסוס את טלפיו: ניגן על הנימים"האמריקניים" האיזולציוניסטיים של כמה מעסקני הציונים פה. העמיד אותי כאיש שאינו גל וי-לב עם חבריו הציונים ועלול לעשות מעשים המערערים עמדת היהודים באמריקא, לא מתחשב עם ועד החירום וכו' וכו'. גולדשטין. שישב ראש שאל אותי אם אני מוכן למסור דו"ח לועד מכל הפגישות ואם אתיעץ תהילה בטרם אפגש עם מי-שהוא. הגב' פול הביעה דעתה שמעמדי כאן הוא כמעמד הגב' יעק"ס. אין לי שום זכות של יו"ר ההנהלה, כי זכות זו היא רק קיימת כשאני נמצא בירושלם, ושהליכתי לוושינגטון עלולה לערער את התנועה הציונית, כי זה מעשה לא דימוקרטי ... הסברתי לישיבה מה שהסברתי ללוונטל ולגב' הלפרין והבעתי צער על שוויכוח מעין זה מנפת ללא כל יסוד את ערך הליכתי לוושינגטון, וכי אני מסופק מאוד מאוד אם בכלל יעלה בידי לעשות דבר מה, כי מכיר אני את הקשיים. האובייקטיביים והסובייקטיביים ואין זה אלא בבחינת נסיון מוקרם, כי פעולה פוליטית מסוג זה דורשת {0065-65} מעושה - מלבד קצת תבונה - שלושה דברים : 1) ידיעת הענין, 2) אמירת אמת, 3) דיסקרציה. משום כך לא אתחייב לדון למפרע על רשימת האנשים שאראה, ולא תמיד אמסור על שיחות - אם בכלל שיחות יתקיימו, כי אני הולך לע"ע בתורת נסיון בלבד לוושינגטון. אולם הפחד שמא אזיק לעניני אמריקא לא אפיג ע"י התיעצותה אתם - כי יש לי אדם בוושינגטון הנאמן בעיני על אינטרסי אמריקא ואני מוכן לקבל את הדרכתו בענין זה ... בערב ישיבת הועד המרכזי של המפלגה, לדון על הרצאתי מלפני שבועות אחדים. נשאלתי על מסקנות, ואמרתי שני דברים: אני דורש שהמפלגה תפנה פגיה : א) לנוער, ב) לתנועת הפועלים המאורגנת. החליטו אז לא להתווכח, אלא למנות ועדה אחת שתכין הצעות על פעולה בנוער, ואת הסעיף השני לדחות עד אתרי הישיבה עם הלא-ציונים.