יומנים > יומן - מלא 04/09/1928

{P001} {0096-06} י"ט אלול 4 ספטמבר יום ג' הלכנו הבוקר למשרד הבחינות של אינסיטיטום פסיחוטכני המתנהל ע"י הלמום בונן. היו שני הווילבושביצים, קנוביץ מציוני גרמניה ואנכי. אח הבחינות עצמן לא ראינו, ורק שוחחנו עם המנהל - {0096-07} כנראה איש פקח ובעל כשרונות. שאלו אותו ע"ד בחינת החלוצים והעולים לארץ. לדעת בוגן צין אדם מצליח במקצוע אם הוריו במשך דורות עסקו במקצוע אחר - אולם הוא פקפק אם המטודים שלו יתאימו ללא יהודים, כי יש לו ראש גרמני ותפיסה גרמנית, ובשביל בחינת איש בדבר התאמתו יש חשיבות מכרעת להבנת האים. לפי דבריו יוצא שלא יתכן בכלל שנוי מבנה חברתי בצבור. שאלתיו לכך וסירתי לו הרכבה בור הפועלים בארץ ומוצאם החברתי והכלכלי. הוא הסכים שיש גורמים שאין הוא מבין אותם, שאינם בחוג האנשים שהוא טפל בהם, ושיש להעריך אותם לחוד. ברור שבתיאוריה הזאת של מקצוע בירושה יש הגזמה עצומה. מסקנתה האחרונה היא שיטת הקסטות ההודיות. אולם יתכן שיש ערך מעשי ידוע לבחינה פסיחו-טכנית בדבר הכשרת האדם למקצוע מסוים. אם לגבי החלוץ בחינת הכשרה אפשרית רק במדה זעומה, הרי בארץ יש להשתמש במטודים האלה לא רק למען קבוע את ההכשרה המקצועית כי אם למען הגבורה. כדאי יהיה לאסוף באופן שיטתי חומר ע"ד התקשרות אנשינו למקצועות שונים וכמו כן ע"ד עזיבת המקצוע וסבותיה. בתנועה ששנוי-המבנה החברתי וההעברה למקצועות חדשים ממלאים בה תפקיד כל כך מכריע וחיוני - יש צורך ראשוני בפעולה מדעית-נסיונית בענין זה. בקרנו אחר כך משרד לסידור עבודה משרדית. יש שכלולים טכניים חשובים. אולם כשנסיתי לברר אם יש אמצעי נגד הקושיים שאנו שאנו נפגשים בהם בארץ - קבלתי תשובה שלילית. {0096-08} בערב נפגשנו אח י.ל. שטינברג - אברך עם פנים אצילים - רבניים. אחרי שיחה של מה בכך עברנו לעניני הארץ. שטיינברג שואל אם אין סכנה מוסרית בדבר שאנו מקדישים זה הדור השלישי להקמת הכלים הלאומיים שלנו בארץ שהם רק אמצעי ובינתיים אנו עלולים להתרחק מהעיקר - הצו "קדושים תהיו". אמרתי לו שאין אנו בונים בא"י רק כלים לאומיים אלא בונים את האדם, החברה הקבוץ. שאנו מתקנים בארץ את עצמנו, ואין דבר זה אמצעי אלא מטרה עליונה. לא יתכן מאמץ מוסרי יותר גדול ממאמץ זה של תקון וחידוש חיינו, של תיקון וחידוש עצמנו, כל האידיאליים הסוציאליים הם משוללים לגבינו כל ערך מוסרי אמתי, והשתתפותנו במהפכה העולמית הוא עקרה ומחוסרת ערך יוצר, כל זמן שאנו תלושים מחיי יצירה פורים ועצמיים. הוא שאל כיצד יתכן הדבר שאנו נעמוד כצר לדרישת פרלמנט בארץ, שנגזול מהערבים את זכותם להגדרה עצמית. מלבד הפסול שבדבר גופא יש סכנה שכוחות ההתעוררות בקרב עמי המזרח, שנתגברו סוף סוף על האימפריאליזם, יראו בנו את שונאם. אמרתי לו שלפי השקפתי המוסרית אין לנו הזכות לקפח אף ילד ערבי אחד, אם אפילו בשכר הקפוח הזה נגשים בבת אחת את הציונות כולה. אין עבודתנו יכלה להיות בנויה על קפוח זכות מי שהוא, לא רק של העם הערבי כולו, כי אם אפילו של איש אחד. אולם כמו כן אין הזכות לערבים ולעולם כולו לקפח את הזכות שלו, ולא רק של העם היהודי כולו. השאלה היא אם ביסודו של הדבר יש לנו הזכות לבנות את הארץ ולהתישב בה. אם זכות זו מוכרת - {0096-09} ושטינברג מכיר בה - וזכות זו מתבססת על העובדה שהארץ אינה מיושבת דיה, אינה מעובדת דיה, ואין הישוב הקיים מסוגל לישב ולעבד אותה כלה, אין הזכות לערבים לשלטון מלא על הארץ כלה לדעתי יש להם הזכות המלאה לשלוט על כל עניניהם, רכושם, ישובם, תרבותם, חייהם הפנימיים ויש להם הזכות להבטיח את התפתחותם הבלתי מופרעת. אולם על אותם חלקי הארץ שאינם מיושבים, שאינם מעובדים, על אותן האפשריות שלא נתגשמו עדין, ושאין הערבים עתידים להגשים אותם כשיהיה להם שלטון, כל אותן האפשריות הגנוזות המשמשות בסיס מוסרי וישובי להתישבותנו בארץ - אין לערבים כל זכות של שלטון עליהן. מצב זה קיים לא רק בארץ. מבחינת הצדק הבין לאומי אין כל זכות לחמשה מליונים האוסטרלים לסגור קונטיננט שלם, המוכשר לפרנס עוד עשרות מיליונים אנשים, בפנ י כל העמים הזקוקים להגירה ולהתישבות. רק באלמות ובכוח האימפריה הבריטית נסגרו שערי אוסטרליה בפני היפונים, האיטלקים ועוד. כמו כן אין כל זכות לערבים לסגור את הנגב למשל בפנינו. אין להם זכות לשלוט בנגב שאינו מיושב על ידם. הקושי מתגבר על ידי כך שאין א"י נחלקת לשני גלילים, שבאחד יש ישוב מכסימלי ועבוד מכסימלי, והשני ריק לגמרי. אילו היה ככה היתה השאלה הפוליטית קלה. היו צריכים למסור אחר לערבים בזכות שלטון עצמי, והשני ליהודים. הצרה והקושי הם בזה ששני השטחים האלה משמשים בערבוביה. כל שטח כמעט כולל בתוכו שני האזורים האלה. משום כך אנו מתקשים במציאת פורמולה פוליטית ושיטת שלטון זה שתבטיח את הזכות המלאה לערבים לשלטון עצמי שלהם, ותבטיח חופש גמור להתישבותנו באזור השני. מבחינה סוציאליסטית {0096-10} אנו כופרים בכלל בוכות של סוברניות גמורה של איזה עם בארץ . צריך להיות שלטון עליון, כל-אנושי שישמור על הזכיות שיש לאנושיות כולה ולמועטים ולבני עמים זרים בכל ארץ וארץ. גם במסשטב עולמי ישנה הפרובלימה הזאת. היפונים נחנקים בארצם - וקנדה ריקה מתושבים. סכסוך זה יפתר או ע"י מלחמה עולמית נוראה - או ע"י טריבונל כל=אנושי על יסוד של חלוקה צודקת של הארצות ואפשרות מלאה לכל קבוץ להתישב במקום פנוי. שטינברג שאל אם לא יותר טוב שתנועת הפועלים תעורר את ההמונים העובדים הערבים שילחמו יחד אתנו נגד האפנדים, ושהפרלמנט שיוצר לא יהפך לנו לרועץ. אמרתי שזוהי מגמתנו פוליטית, אולם פעולתנו בא"י על ההמונים הערבים לא תתבטא בזאת שאנחנו ננהל תעמולה בקרב הערבים, ובתור אגוטטורים ומנהיגים נפעל עליהם כמו שעשינו בכל הארצות. אנו שוללים את היסוד המוסרי והפרוגרסיבי והמפרה של דרך פעולתנו זו עד עכשיו. גם הריבולו- ציוניות שלנו היתה פרזיטית. רק בכח עם עובד אחר היו הטרוצקים והלסלים למנהיגי הריבולוציה. לא העם היהודי היה הגורם, כי אם העם הזר. בארץ אנחנו רוצים שהעם העובד היהודי יהיה הגורם המהפכני. פעולתנו בארץ היא אורגנית - היא מהוה מעמד פועלים שעובדת קיומו, יצירתו, מלחמתו תהיה גורם מקדם ומהפכני. רק בגידול תנ ועת הפועלים בארץ, בצמיחת הישוב העובד אנו רואים את כוחנו וערכנו בשביל המהפכה המזרחית. כמובן שאנו גם עכשיו מתאמצים לעזור לארגון ולעוררות ההמונים הערבים,אבל תנאי לכך היא אפשרית גידולנו. בהפסקת עליתנו בארץ - אין אנו ממלאים אלא תפקיד פרזיטי כמו בגולה, {0096-11} ובזאת אין אנו רוצים. יש שאלה של "ריאל-פוליטיק" - אם מועילה התנגדותנו לדרישת הערבים לפרלמנט שליט בארץ, אבל שאלה זו יש לבחון אותה רק מבחינה מעשית, ואין זו עוד שאלה פרינציפיונית. בודאי שאנו נתונים במצב פוליטי לא נוח, כי לא בנקל תובן עמדתנו, ועל תנועת הפועלים העולמית להבין אותנו. השיחה תמשך בעוד ימים אחדים בהשתתפות אחיו של שטיינברג. בערב הרצה הנטקה בלוג'ן הוז על המציאות האר"ית ויהודי גרמניה. יש עכשיו כחמש מאות יהודים גרמנים בארץ. מי שהולך לארץ מגרמניה צריך לותר על קומפורט חמרי, על נוחות קולטורית - תמורת זאת ירויח במסבה יהודית. ציין הקושי שיש בארץ, הקושי לגרמנים להסתדל ביחוד למסבה של יהודי מזרח אירופה שהיא המכרעת. דבר נגד יצירת מסבה יהודית-גרמנית, שתעכב בעד המזיגה הלאומית, עמד על הצורך של התחדשות דתית שיכולה לבוא, לא ע"י הקנית הארטודוכסות כי אם על ידי חופש התפתחות היהדות החדשה בארץ.