יומנים > יומן - מלא 05/09/1928

{P001} {0096-11} כ" אלול 5 ספטמבר יום ד' קורט בלומנפלד מסר אתמול לזלמן, שבחוגי הסוכנות, כלומר ווסרמן ומונד, הטילה מועצתנו הסוציאליסטית בברוסל פחד. {0096-12} ווסרמן מושפע עכשיו ממונד ורואה סכנה "בולשביסטית" מהתגברות הסוציאליזם בציונות. קורט מדוכא ומשתומם על הרוח החדשה של ווסרמן שמקודם היתה לו הבנה לעבודה הציונית ברוח הפועלים בארץ ועכשיו הוא נשמע לדעת מונד, קורט הולך היום לדבר עם ווסרמן. עובדה זו יחד עם המאמרים שהופיעו בעתונות הפדרציה הציונית באמריקא, ביחוד מאמרו הוולגרי והמחוצץ של אב. גולדברג - מעוררים דאגה רבה לגורל החלטת הוה"פ הציוני. ישנה סכנה ריאלית שאנשי מונד ומרשל לא ישמעו לתנאים וויצמן יבוא לקונגרס לדרוש בטול התנאים (קה"ק והקבוצה) ואז יהיה לו רוב. אני חושש שאפילו אנשים כברודצקי כשיעמידו לפניהם דילמה סוכנות או תנאי הוה"פ - יסתלקו מההחלטה. מצב זה עלול להביא קרע בהסתדרות הציונית. זלמן רוצה באמת להכין פילם מתקופת שלמה מולכו. בא בדברים את הגברת פונר, שהיתה שנתים בארץ. שני גליונות "דבר" שנתקבלו היום (י-יא אלול) מפרסמים גלויי-דעת של פוע"צ בארץ "שהוציאו" זה אם זה: - מצד אחד קבוצת וושר - ניר - שמעוני (הפולנים) מצד שני - קבוצת יצחקי, בן אפרים, אטקין, שניאורסון. ביסוד הדברים יש כנראה וכוח השפה והיחס להסתדרות. יצחקי מאשים את ושר בקואליציה עם הסיעות הבורגניות ובליקבידציה ציונית. הצד השני מאשים את אלה בחתירה נגד המשמעת ובליקוידציה. עם יצחקי עומדים קושניר, ליבוביץ, שניאורסון, שנוני, טרנופולר, בן אפרים וכל אלה שנשרשו יותר במציאות הארצי- שראלית. {0096-13} כתבתי היום לפנינה, לגאולה ולאליהו. בארתי לאליה את האינצידנט של הפה"מ והפה"צ בישיבת הוה"פ הציוני, ועל מצב הרוח בקרב צבור הפועלים בארץ. מצב הרוח מובן לי, אולם חושש אני שגם אנשינו נתפסו למצב רוח של פניקה, וזוהי הסכנה. גלי יאוש ומרירות כאלה עברו לא פעם עלינו. זוכר אני אותם מלפני המלחמה. עכשיו הדבר יותר רציני וחמור, כי יש עכשיו עסק עם מצב רוח של אלפים. המאמצים הנפשיים והסבל החמרי הקשה של ימי המשבר מתנקמים עכשיו בנו, ואין כל מפעל חדש שיפיח רות חיים חדשה ויגביר את האמונה והרצון. אין גם כל סיכוי לישועה קרובה. בכל זאת אין הדבר מסוכן - כל זמן שהקברניטים לא יפלו ברוחם, אלא להיפך יעמדו ברצון דרוך וביד בטוחה ואמיצה יחזיקו בתוקף את ההגה בתוך הסערה עד שיעבור זעם. המפלגה צריכה עכשיו לעמוד בתוקף נגד הנדנודים וההתרופפות. בעתיד הקרוב אני רואה לפנינו שתי תעודות מרכזיות: א) ביסוס מצב הפועל בארץ, ב) פעולה רבת היקף ותוכן בחו"ל. שני הדברים אינם קלים, אך שניהם הם שאלת=חיים בשבילנו. יש בידינו להרים ולחדש אח התנועה הציונית ולמשוך חוגים חדשים וכוחות רעננים. הדבר דורש מאמצים רבים, אך לא בשמים הוא. אולם תנאי קודם לכל - הוא חיזוק בסיסנו בארץ. האחוד נתוץ כאויר לנשימה, אך אפילו האיחוד לא יספיק. עלינו לתקן את מצבו של הפועל בארץ. צבור התלוי באויר ומתקיים רק בכוח האכסטזה והמסירות לא יצלח לעבודה קשה הדורשת שנים של התמדה עקשנית. {0096-14} עלינו להלחם במצב-רוח של יאוש וציניזם. אך עלינו להלחם לא רק ברוח כי אם בחומר. יש לי אמונה בלי גבול בבחורים שלנו המלגלגים בכל הקדוש לנו. ינתן קרקע מוצק תחת רגליהם ונראה כמה מסירות ונאמנות גנוזה בעומק נשמתם. נדאג יותר ליחיד, לצרכי היחיד, לקיום היחיד, לבטחון היחיד בעתידו הפרטי בארץ. נחוצה לנו יותר נורמליזציה, פשטות, אלמנטריות בעבודתנו.