יומנים > יומן - מלא 04/12/1937

{P001} {0138-144} כפר סבא, 4.12.37 בערב ניגשתי לסמינריון של הנוער העובד לשיחה בשאלת החלוקה והמדינה. הודעתי למפר שלא ארצה, אלא אברר שאלות. פתח בשאלות יעקב מנס: 1) מה טעם למדינה יהודית ש48%- תושביה הם ערבים. 2) הערבים יפריעו לבנין ע"י טירור, והמדינה תהיה תלויה באנגליה. 3) היש אפשרות של העברת ערבים? היכתן שיעזבו את המדינה היהודית מרצונם הטוב? 4) האם לא תהיה המדינה אבן שואבת - להמוני ערבים מבחוץ לרגל רמת החיים הגבוה? 5) גבולות המדינה בלתי טבעיים וארוכים, ויטילו הוצאות הגנה עצומות על תושביה - ללא יכולת של קיום. 6) איפה תהיינה הרזרבות הקרקעיות בשביל ישובי המוני? {0138-145} 7) כרגע יש לנו רק 24% על הקרקע. האפשר לבנות על זה מדינה? האין מעמד חקלאי קוד להקמת מדינה? 8) החלוקה תביא להקמת מדינה ערבית, ולה יהיה צבא חוקי. היש להתעלם מסכנהזו? 9) איך נחנך את הנוער - כשנעמוד בפני סכנה חיצונית? האין סכנה של מיליטריזציה? רחביה (ממשק שיך אברון) שאל: 1) היהיה קיום למדינה שהרוב בה ערבים? 2) התעמוד מדינה יהודית בתוך ים ערבי? 3) האין סכנה שנראה ביצירת מסגרת מדינה את העיקר? 4) החינוך יהיה צבאי - נראה במדינה קרש קפיצה לכבושים? 5) איך נוותר על אפשריות הקליטה בשאר חלקי הארץ. 6) המדינה תהיה תעשיתית - ושאיפתנו היא חקלאית. פנחס יזגור (מתל חי): 1) עד עכשיו לא וויתרנו על עבר הירדן. הסכמתנו לחלוקה, אנו מסתלקים מעבר הירדן. 2) המוכן מעמד הפועלים לשלטון במדינה? האין סכנה שהמדינה תפעיל ותשליט הבורגנות 3)הנאמנים מוסדותנו להחלטות הקונגרס? שלא הכריע בשאלה? יש סימנים של פעולה נגד הקונגרס : 1) הועדה המיעצת אינה פעילה, 2) גולדמן מנהל מו"מ על חלוקה. החברה מלכה: 1) השלטון האנגלי מתבסס על שפך דם. הארצות הפשיסטיות חומדות את הארץ. הערבים יק תמיכה מהפשיזם ולא יוותרו על חלק הארץ שנמסר למדינה יהודית. 2) אנגליה מעונינת להקים מדינה מתוך אינטרסים אימפריאליסטיים, והיא רק מנצלת את הצורך של העם היהודי. {0138-146} עמיקם (מנהלל): כשהרצה גרינבום בסמינריון אמר ששאלת העם היהודי לא תפתר ע"י עליה לארץ. בעצם הקמת מדינה - אפילו קטנה - יש פתרון לאומי, כי המדינה תרים קרנם של מיתורי בעולם. המקבל אני נימוק זה. בתשובתי הודעתי שלא באתי להוכיח את חיוב המדינה. ואחרי הקונגרס איני משתתף בוויכוח בעד ונגד, כי אין לפי שעה זו אחיזה ממשית לוויכוח זה. אין הצעה מסוימת ומוסמכת, ועד שתהיה הצעה כזו - יש לנו הוראה מהקונגרס איך לפעול. באתי רק לברר עד כמה הנימוקים שמשתמשים בהם בוויכוח, גם מצד המחייבים וגם מצד השוללים הם נימוקים ציוניים. ציינתי שרוב השאלות שנשאלתי אינן מכוונות נגד המדינה אלא נגד הציונות. א) מציאות אחוז גדול של ערבים, לא המדינה הולידה אותם, והתנגדותם חלה על פעולה ציונית, ואעפ"כ אין אנו נרתעים. במדינה יהיו 48% ערבים - אבל כשהחלה פעולתנו לאחר המלחמה בארץ היו יותר מ90%- . כלום ע"י כך נפגמה זכותנו, או נבהלנו. ב) הערבים יפריעו במדינה - ועכשיו? ג) המדינה תהיה תלויה באנגליה - והמנדט תלוי בידי מי? עכשיו אומרים: יש חבר לאומים, ואמנם יש ערך - אם כי לא גדול - לחבר בשבילנו. אבל אם תלות בענגליה פוסלת מדינה - פסול גם החבר, כי אף הוא תלוי באנגליה. ואם מחשיבים בכל זאת חבר הלאומים - מדוע שוכחים שעל ידי המדינה נהיה בעצמנו מיוצגים בחבר הלאומים? ד) קשה להגיד עכשיו אם תהיה אפשרות של "העברה" או לא. אבל אם מניחים שבלי העברה לא תתכן התישבות יהודית - איך תעשה בלי מדינה? כלום מפני שהשלטון בארץ יהיה אנגלי תוקל ההעברה, או הערבים יעזבו מרצונם את הארץ לטובתנו? ה) החשש שהמוני ערבים ינהרו למדינה בגלל רמת החיים חלה על כל התישבות היהודים. לא העובדה ששטח זה יעמוד תחת שלטון יהודי - אלא העובדה שבשטח זה יש התישבות יהודית המעלה רמת החיים מושכת הערבים. ואמנם נתרבו הערבים במחוזות ההתישבות היהודית. השאלה היא: כיצד נמנע ביתר שאת את נהירת הערבים: תחת שלטון אנגלי או י {0138-147} ו) המדינה תטיל עלינו הוצאות הגנה מרובות, וכשאין מדינה - אנחנו פטורים מהוצאות אלה? עכשיו יש לנו הוצאות כפולות: כאזרחים (בתוך מסי המדינה) וכיהודים (הוצאות נוספות על בטחון). ושוב אותה השאלה: בטחוננו היבדל תחח שלטון אנגלי אועצמאי? ז) המדינה תביא לידי מיליטריזציה, ובלי מדינה? האין אנו מחנכים כל בחור ובחור להגנה עצמית? האין אנו נתקפים מאז החלה ההתישבות עד היום הזה? האם לא הקימה העל השניה את השומר? והאין אפילו לגבי מדינות עצומות הכרח של הזדיינות? ח) המדינה לא תעמוד - בתוך ים ערבי. והתישבותנו - בלי מדינה? האם לא יסדו לפני ששים שנה יוצאי ירושלם אי יהודיקטן במלבס בתוך ים ערבי? מה הפחד דווקא ממדינה יהודית? ט) המדינה תשליט את הבורגנות. היש תחת שלטון בריטי - שאינו שלטון הפרולטריון הבריטי - אפשרות יותר גדולה לשלטון פועלים בארץ? י) המדינה היא מזימה אימפריאליסטית אנגלית, והצהרת בלפור? והמנדט הבריטי? יא) גם בנימוקי המחייבים - כאלה שנמסרו בשם גרינבום - יש עמדה לא ציונית. מדינ שאינה מוכשרת לקלוט המוני ישראל - אינה פותרת שאלת העם היהודי. לראות בשלטון יה בלבד, בלי אפשריות עליה והתישבות יהודית בהמונים - את העיקר הרי זה סילוף הרעיו הציוני. רק שאלות אחדות היה בהן תוכן ציוני : היכן הרזרבות הקרקעיות בשביל התישבות המונ הצורך במעמד חקלאי שעליו תתבסס המדינה, החשש לוותור על אפשריות הקליטה בשאר חלק הארץ, שאלת עבר הירדן. ויש לבחון אם השארת המנדט הבריטי או הקמת מדינה יהודית יקילו עלינו את ההתישבות ההמונית והחדירה לעבר הירדן. אחרי דיבר יעקבי - בנו של המורה בירושלם שהפך רוויזיוניסט. דיבר דברים של טעם - נגד המדינה. הוא השתתף בכיבוש נקייב - והיה באותו יום מאושר ואומלל כאחד, שמח על הכיבוש החדש- אבל הצטער שדרושה עובדה של התישבות לשם קביעת זכותנו על התישבות בשטח זה. {0138-148} זכותנו לארץ - היא לא זכות היהודים היושבים בארץ - אלא זכות ההמונים. לא באשר ישבנו נקודה בשממה - אלא באשר יש שממה רבה יש לנו זכות להתישבות. המדינה כאילו מתבססת רק על עובדת התישבותנו שישנה כבר בפועל - וע"י היא מצמצמת זכותנו.חרגנו תמיד למרחבים - למק'ומות שלא נושבו על ידינו: לסדום, לנגב, לחוורון. המדינה תקצ החזון. המדינה תיצור תהום בינינו היושבים בארץ ובין העם. המדינה מקפיאה התישבות בתחומים מסוימים ונותנת יד למצמצמים (גרינבום). במדינה נשאר לבדנו עם אנגליה. המדינה תיקר הקרקעות. ותהיה מעין פירמידה העומדת על חודה - חודה הצבאי. הסברתי עמדתי: המדינה אינה המטרה הסופית, שום צעד ממשי שעשינו עד עכשיו לא היה מטרה סופית. המדינה אינה אלא שלב בהגשמה - שלב חשוב, אבל רק שלב. תנועתנו היא מכסימליסטית. אפילו א"י כולה - אינה המטרה הסופית שלנו. אנו מצינו בשאיפתנו כל התכנים ההיסטוריים של מאוויי הגאולה של העם היהודי ושל האנושיות כולה השואפת לגאולה. אבל לא הסתפקנו בהכרזות על החזון הגדול. אנו תנועה מגשימה. וההגשמה היא בכל דור, בכל תקופה ובכל שעה - חלקית בהגשמה החלקית אינו אנו מתעלמים מהחזון הגדול. בלי חזון זה לא היו אנשי בילו מקימים הישוב החקלאי הראשון ולא היתה קמה חדרה, דגניה וכו', אבל בכל המפעלים החלוציים האלה לא היה משום פתרון השאלה הגדו אלא משום צעד אחד למטרה. זכותנו בארץ אמנם אינה נקבעת מעובדת התישבותנו. מקורה - מצוקת הגולה, אהבת המול שממת הארץ. אולם הגשמת הזכות תלויה הרבה בעובדות שאנו יוצרים. קיום מתולה וכ"ג גרם לתקון גבולות הצפון לטובתנו. הוויכוח בין המצמצמים והמרחיבים היה קיים לפני היות הצעת המדינה. סיפרתי על הוו שהיה לנו בוה"פ עס אנשי האוניוורסיטה לפני שבוע, לאחר מאורעות אב תרפט. הם הציע הסכם עם הערבים על יסוד הסתפקותנו במכסימום של 400.000 בארץ. אני אמרתי להם אז: נניח שאנחנו נסכים לכך, ויהיה שלום בינינו ובין הערבים. במשך הזמן יכנסו ארבע מאות יהודים. המניחים אתם שהמוני ישראל יסתפקו בכך - אותם ההמונים שאינם שועים {0138-149} להתנגדות מיליון ערבים ובאיםלארץ - יכנעו לארבע מאות אלף יהודים ויסתלקו מא"י? האם מתוך קפריסה מתפרצים היהודים לארץ? המצוקה בגולה תשאר גם אחרי 400,000, אהב המולדת אף היא תשאר -וגם אפשריות ההתישבות בארץ יהיו. וכיצד נרמה את הערבים ונ להם: עד ארבע מאות ולא יותר. המדינה לא תצמצם - אלא תרחיב האפקים. כל פעולתנו עד עכשיו בארץ היא צבירת כוח י לשם פעולות יותר רחבות. המדינה - אם תקום - תהיה מכשיר - כוח כאשר לא היה לנו ב ימי הגולה ופעולתנו תמשך - בהיות מצבנו יותר מבוסס- או מחוך הסכם או מתוך הרפע אחידות הארץ שמדברים עליה השוללים היא עכשיו פוקציה. מאות שנים היתה הארץ בלתי מחולקת ואחידה - ולא היתה עליה יהודית. לא האחידות המופשטת - אלא אפשריות העליה המהירות זהו קנה-המידה ואבן- הבוחן בדרך ההגשמה. נכון שהמדינה - הקטנה - לא תפת שאלת העם היהודי. ומשום כך אין המדינה הסוף - אלא שלב. מכיוון שאין מקום במדינ לכל המוני ישראל - לא יסתפק העם היהודי במדינה הזאת. והכוחות שדחפו אותנו הנה - המצוקה - והכוחות שמשכו אותנו הנה - אהבת הארץ - ימשיכו את פעולתם, גם לאחר שהמ תתמלא עד אפס מקום. וכשם שפעלנו במשטר התורכי - נפעל גם מחוץ למדינה, יהיה לנו יתרון שלא נהיה מתי מעט וחדלי-אונים בארץ, כאשר היינו לפני חמשים שנה, אלא נשען על קיום מדינה יהודית. בשתים בלילה חזרתי הביתה.