יומנים > יומן - מלא 05/04/1958

{P001} {0006-57} 5.4.58, שבת בבוקר קיימתי ישיבה עם מזכירות המשק (מהוותיקים היו גם יהושע, ארונצי וזאב) על התקרית עם הבידווים. למה הרגו עזים וכבשים? מקודם היו תופסים העדר - ונאלצו להחזיר, והבידווים ידעו זאת וחזרו {0006-58} ו"גילחו" המרעה. הממשל הצבאי הבטיח להגין על המרעה, היו סיורים אחדים וזה הכל. המשק אינו יכל בכוחו הוא למנוע "גילוח". אולם המשק שקד על יחסים תקינים עם הבידוים, וע"י כך קיים הבטחון במשק. הם גם גילו הפידאיון שנתפסו בשדה בוקר. העזים והכבשים שנהרגו הם ברובם של בידוי אחד אודיש לבה - הרב עם שאר הבידוים. אם הצבא יתן לו שלושה גמלים - ישמח והתקרית תחוסל. ואשר להעברת היבידוים - אינם מתנגדים לכך, בתנאי שהממשל יבטיח להם מים, לחם, מרעה ונשק. אז הענינים יהיו בסדר. אם בכל זאת יבואו וירעו בשדות ש"ב - על הצבא יהיה לגרש אותם. חברי המזכירות הבטיחו להגיש לי הצעותיהם אלי בכתב. מחר צריכה לבוא הנה משטרה, אולם הישיבה עם הממשלה נקבעה ליום ב'. הצעתי ליהושע שיתקשר עם הבצא לדחות בוא המשטרה עד יום ג' - לאחר שייעשה הסידור עם הצבא. בחמש אה"צ בא אצלי המשלחת הבורמנית: או מאונג מאונג (מזכיר קבע של משרד הבטחון), בריגדיר טון פיי, אמנדו ברבר או בא בא - ראש חיל הנדסה, שושו - מהנדס צבאי. הם באו להחזיר הביקור של משה ושמעון וגם לדון על אשראי לשנים שלוש שים. הביאו לי מתנה - פסלו של מחא בנדולא, הגנרל הבורמני שנלחם באנגלים ונפל. עבודת יד משן. הדבר שעשה עליהם רושם בארץ זהו הקבוץ - אבל לא יוכלו להקים קבוץ בבורמא. הסבירו: אנחנו פוזרנו בעולם וחוזרים עכשיו ארצה, הם {0006-59} נשארו כל הזמן בארצם ורק נכבשו ע"י זרים, ופרקו עול הכובש. גם קל להשיג אוכל ומזון בבורמה, כי הטבע עשיר ונדיב. יש להם כשני מיליונים סינים בארץ, רובם קומוניסטים, קצתם חסידי צ'נקאטייק. כולם סוחרים, ואין בורמנים יכלים ומסוגלים להתחרות אתם. יש גם הרבה הודים. ההבדל הין ההודים והסינים: כל הסינים מעמד סוחרים; הודים - מכל המעמדות: מעושי עצים עד פועל כפים דל. הלימודים באוניברסיטה עוד קצת באנגלית, אבל מעבירים הכל לבורמנית. הסינים לומדים גם בורמנית וגם סינית. יש להם בתי ספר שלהם וגרים בשכונה סינית מיוחדת ברנגון. כל אחד מהם חייב להיות זמן מה נזיר - החל משלושה ימים ומעלה (תמיד מספר לא זוגי של ימים). בימי נזירותם - מגלחים שערם, לובשים מעיל צהוב ומבקשים אוכל בקערה. בימי הנזירות ההורים עומדים כשהם נמצאים בבית והנזיר יושב, - אורחי לא ידעו הרבה על הספרות הבודהיסטית. הנזירים לומדים פאלי וסנסקריט.