יומנים > יומן - מלא 06/09/1936

{P001} {0133-13} על סיפון "Satyros" על יד מרבלה, 6.9.36 לא בשמונה וחצי - אלא בתשע וחצי עזבנו את ברינדיזי. הרכבת של הדואר נתאחרה, והאווירון נאלץ לחכות. אח"כ היה איזה עכוב במכס, והתרוממנו מעל פני הים רק בעשרה אחרי עשר. שם האווירון משונה קצת - אולם דומה בכל לסציפיו שטבע. אנו 14 נוסעים, (4 נוסעות). השמים בהירים, הים שקט, ועד אתונה הוא זרוע איים גדולים וקטנים. . בדיוק בשתים הגענו למי אתונה (369 מיל מברינדיזי). לאחר שעמדנו כאן 40 רגע הפלגנו ובחמש אה"צ הגענו למירבלה (מרחק 217 מיל מאתונה). כאן קרה לפני שבועים האסון עם סציפיו. ירדנו לאניה אימפריה, שהצילה אז הנוסעים. שתינו כאן תה, ובחמש וחצי (זמן לונדוני ) זזנו. עד אלכסנדריה יש לנו עוד 370 מיל - ז"א כארבע שעות נסיעה, ונצטרך לטוס בערב. מחוץ לאמריקא עוד לא טסתי בערב; אולם אין עננים, אין רוח, הים רוגע - וצפוי מעבר שקט ללא כל הרפתקא. {0133-14} שש. השמש כבר שקעה בשפולי האופק מימין. התכלת מתחת מעמיקה. הספינה תלויה באוויר וכאילו אינה זזה כלל. הים מתחת דומם, וכאילו כונס כולו לתוך עצמו. ארבעת המוטורים מזמזמים בדומיה הענקית. האפלולית מתעבה - וזה אחר זה נוצצים במרומים כוכבים. פנסי החשמל שופכים אור יתום בתא הספינה, ובעד החלון נשקף שחור הים העמוק המשתרע לאין סוף, ורק פס ארגמן כהה חותך האופק המערבי - האופק היחיד הנראה עוד לעין. עם רבוי האפלה הים הולך ומגליד. רקע כחול-שחור מוצק אחד פרוש מתחת - והנה הופיעו שורות גזרי עבים צחורים מתחת - וקשה להבחין מה למטה מהעננים. תהום או רצפת-תכלת? ארגמן אופק המערב מזדכך ומסתנן, זהרורים ירקרקים כחלחלים בוקעים מעל האופק המסמיק ומחוויר כאחד. לאט לאט נבלע האודם בתהום הים שנעשה כולו אפל, וכיפת השמים בולטת הרבה יותר מאשר ביום. . שבע. נתרבו הכוכבים. מארגמן השקיעה אין עוד כל סימן מלבד זוהר ירוק. הים נעלם לגמרי, ואם כי העננים חלפו, מלמעלה כיפה זרועה כוכבים, ומתחת - תהום שחורה. ולאט לאט מתערבב השחור. אין ים, אין שמים - רק כוכבים וספינה תלויה על בלימה ומזמזמת ושורקת בתוך הלל דומית ואפלה. - בינתים יצאנו מתחום הזמן המערבי ונכנסנו לתחום הזמן המזרחי, וקפצה לנו שעה אחת. {0133-15} לפני עשר (זמן אר"י) נצנצו אורות אלכסנדריה, ובעשר ועשרת ירדנו. באחת עשרה הגעתי למלון - נסיתי לטלפן לארץ, אך החוט ניתק. טלגרפתי לת"א ולירושלים שאני מגיע מחר בבוקר. - לפי דברי ווילנסקי הובן מכתבו של א.ג. כביטול גזרת ההפסקה. כך הבינו זאת גם הערבים.