7.10.48
ד. הורוביץ מוסר שיחתו עם בונץ. אי חידוש קרבות בארץ היא שאלת חיים לאנגליה ואמריקא. זה לא 1936 - שלא התערבו. הפעם זוהי התערבות שני הגושים, וזה עלול להביא לידי התלקחות מלחמה עולמית. אם יהיה צורך יאחזו בסנקציות נגד מחדשת הקרבות או נגד שני הצדדים. הצרה היא שדו"ח ברנדוט נהפך אחרי הרצח כאילו לצוואה
קדושה, בשעה שדו"ח זה ניתן לשנויים. לכתחילה ברנדוט הציע קו "31, למטה מסדום (בדרום) אחר כך שינה לקו מגדל פלוגה, כי שמע שהיהודים רוצים להחליף נגב בגליל ו בשביל מו"מ. הורוביץ אמר לו עליך אחריות גדולה, עליך או להשיג הסכם עם יהודים, או לא עם שום צד, כי הסכם עם ערבים לא יתכן, לזה הסכים. בונץ אמר שאינו דורש הסכם עם היהודים, אלא השלמה. המשלחת האמריקנית היא אלסטית, ורמז שהם יקבלו קו " הוא ישפיע על האמריקנים ומקווה שיציע קו מתקבל על הדעת. בנוגע לירושלם יש שתי אפשריות: בינלאומית עם כוח בינלאומי, או חלוקה על יסוד הסכם עם עבדאלה, ואז יקבלו היהודים פרוזדור. לדעתי שאלת הנגב יותר קשה משאלת ירושלם, כי בענין הנגב יש "הצוואה", באשר לפליטים. מובטח שרוב הפליטים לא ישובו, ומשום כך יש סעיף על רי-סטלמנט ופיצויים. הוא טוען שהשקפתנו על ברנדוט אינה נכונה. הוא לא היה מבריק, אבל הוגן, לא היה לו קשר עם אנגליה, נפגש אתם 4 פעמים, על פי יזמת ברנדוט, להוכיח להם שמדינת ישראל קיימת, עובדה שאין לשנותה. לא עשה זאת מאהבת ישראל, אלא רצה להצליח, וידע שלא יצליח אחרת. מאשים האנגלים הם השניאו עצמם על יהודים וגם על ערבים. הוא יועץ להשלים. אם גם נכבוש כל הארץ עד הירדן - הערבים אז לא ישלימו, כי פחדם יגדל. המלחמה תימשך. זה לא 29 לנובמבר. עכשיו מועצת הבטחון נכנסה לענין, ה ציוו על הפוגה, יש להם צפרנים. מועצת הבטחון תאחז בסנקציות - אם או"מ יחליט על סידור וצד אחד יסרב. בדו"ח של ברנדוט נתקבל, לדברי בונץ, שתי תיזות יהודיות: לא הפוגה בלי סוף, קיום מדינת ישראל כפתרון יחיד. - בעשר ישיבת ועדת חוץ. מלבד אלטמן (ולוריה שנעדר) קיבלו הצעתי, לבלי לדבר על ברנדוט אלא על ענינים. - באה אצלי נכים - במרירות. רמזו על איום של בוא חמשים נכים. הענין לא מתקדם. רוצים לשלוח 4 מקרים קשים מיד לאמריקא, מתי יבוא ביה"ח מלונדון. המתאים הוא לרגלים או גם לידים.
- בשתים עשרה ועדת החמשה. בררנו את מסקנות החלטת הממשלה. - בררתי עם יעקב ויגאל פרטי המערכה. דרשתי שאגם יקח בחשבון שני שיקולים מדיניים 1) אם יפתחו הקרבות ביום ה' לא ימשכו כנראה יותר מ5-4- ימים, כי יש להניח שמועצ הבטחון תתערב מיד. שבעה ימים יהיה מכסימום שבנס. 2)מכיוון שזה עלול להיות קרב קצר יתכן שעיראק ועבה"י לא יספיקו להתערב. עבה"י לא יהיה בהול על התערבות, וגם אחרים יקח זמן מה עד שמצרים תפנה אליהם - אם תפנה - ועד שיחליטו, ובינתיים אפשר שהקרבות יפסקו בתוקף או"מ. מכאן נובעות שתי מסקנות צבאיות: 1) שיש להכות בדרום במכסימום הכוח האפשרי, למען נבצע בימים המעטים משהו חשוב, אם לא נמגר את הצבא המצרי כולו, 2) שעלינו למהר בתפיסת תחנות הרכבת בתיר ודיר אבן, למען יהיה כל קו הרכבת בידינו ונטהר את דרום ירושלם מהאויב. הצעתי לשלוח גדוד או גדודים לבית גאלה ובית לחם ולתחנות הרכבת לשם מה. יגאל סבור שאפשר להוסיף לדרום גדוד הטנקים (אבל בשום אופן לא הגדוד המשוריין) של חטיבה ח'; אבל אם הראל אי אפשר לשחרר מהמצפה על בידו, כי יש לחשוש להתקפה של הלגיון והעיראקים. הראל יהיה באבו-גוש, יתכן שמשה יוכל לשלוח גדוד לדרום.