יומנים > יומן - מלא 08/11/1929

{P001} {0082-28} ח' בחשון 8 בנובמבר יום ששי אח"צ בא אצלי מגנט עם ברל. הוא ספר שוב על פרטי פגישותיו עם פגלבי והנציב. לאחר פגישתי עם מגנס כתב פולבי ממצריס לפפפילד, גם הנציב כתב למשרד המושבות לאחר שראה את כל ההצעות. ההצעות שהגיש פולבי, ולדבריו, בהסכמת הוה"פ הערבי, הן. סדור {0082-29} מדינה.קונסטיטוציונית פלשתינאית על בסיס רפובליקני. פרלמנט בא-כוח כל אזרחי הארץ לפי מספרם. הגירה חפשית, ביחוד של יהודים ושל ערבים, בתנאי שלא תזיק לאינטרסים של התושבים ושתתאים לכשרון הקליטה של הארץ. יסוד ממשלה אחראית בפני הפרלמנט, לפי הרכב התושבים. הסוכנות היהודית דואגת לעניני התושבים היהודים בארץ. לעדות הנוצריות והמושלימיות יש הרשות ליסד סוכניות כאלה. הנציב הממונה מטעם חבר הלאומים יש לו זכות ויטו, בידו הצבא ושומר על ההתחייביות בין הלאומיות של אנגליה. הפרלמנט רשאי לערער נגד הויטו בפני חבר הלאומים. המשטרה מרכבת מתושבי הארץ לפי מספרם. כמו-כן הפקידים. חוקת הארץ מבוקרת אחת לחמש שנים ע"י חבר הלאומים. הנציב העיר על הצעות אלו: יסוד רפובליקני - והמלך האנגלי ? ויטו - לא מספיק. אי-אפשר לעשות ויטו שתים עשרה שעות ביום. ממשלה לאומית, משפלים אלה ? יוקם רג'יב של שוחד וקורופציה. לפרלמנט הנציב מסכים. על היהודים אין לנציב דעה טובה. הם אמנם נבונים אולם לא ראה את מוסריותם... מגנס טלגרף פעמים אחדות לורבורג. תאר לפניו את המצב הנורא כארץ. יש לו האפשרות לטלגרף לא על ידי פקידים ערבים ויהודים כי אם על ידי הפקיד האנגלי הגבוה. יש לו עוד דרך אחת שלא גילה. הודיע לורבורג על כל ההצעות. ורבורג נדהם מתאור המצב. בקש אותי להתראות עם ויצמן. טלגרף לפני ימים אתריס גם לויצמן, עדיין לא קבל חשובה, אולם קבל מלונדון מהמשרד טלגרמה לבוא ללונדון. הוא סובר שסקר טלגרף ללונדון שיזמינוהו. בין פגישה אחת לשניה נתן לי לקרוא מאמר שכתב לפני {0082-30} 8 שנים בג'ואיש קרוניקל נגד הצהרת בלפור. אנגליה תרמה אותנו, וההכרזה הגדולה תגרום רק להקמת הערבים נגדנו מבלי שתתן לנו איזה דבר ממשי שהוא. אנו צריכים להסתפק בחופש עליה, חופש התישבות וחופש התפתחות תרבותית. המאמר כתוב בכוח ובהבנה רבה ומעמיקה. מאמר זה הראשי שעמדת? של מגנס עכשיו אינה רק פרי המאורעות והפחד שנפל עליו בגלל הסכנה האיומה המרחפת על הישוב. בוכוחנו הוכחנו למגנס שלשה דברים. שנם הצעתנו עומדת בניגוד לפרינציפ של "הגדרה עצמית" במובנה השבלוני. אם לערבים יש זכות מלאה של שלטון בארץ - אין יסוד לויטו ולהתערבות מי שהוא. ואם הוא מציע איזו הגבלה שהיא סימן שהוא מכיר שקיימים פה תנאים מיותרים השוללים וכות השלטון המלאה, מדינה ערבית בא"י עושה לא רק את הגשמת הציונות המדינית לבלתי אפשרית אלא עוקרת ביסודה גם את הציונות הרוחנית. במדינה ערבית לא יתפתח טפוס חברתי תרבותי ונאור. לא רק העליה וההתישבות וחופש התרבות הלאומית עומדים בסכנה, אלא כל כבושיה של תנועת הפועלים יהיו לאל. האשה, העובד ידוכאו לא פחות מאשר כל מפעל ציוני לאומי. שלטון זה יביא גם לעם הערבי דכוי,עבדות, נצול ובערות. לא יהיה לנו אפילו בטחון החיים בארץ זו, כאשר אין לנו בתימן, באופן היותר טוב ניהפך פה ל"יהודי חסות". הנמוקים האלה, שלא יכל היה לסתור, לא הניאוהו מדעתי . על הכרח בפרלמנט ובממשלה לאומית. הצעתי אז לפניו אח תכניתי לפתרון שאלת השלטון בארץ והזמנתיו לשיחה שנערכה למחר בבוקר בשאלה זו. תכנית זו עשתה עליו רושם והבטיח לבוא לשיחה.