יומנים > יומן - מלא 10/03/1939

{P001} {0188-77} 10 מרס סוף סוף נחתם המכתב - ונשלח הבוקר לתעודתו. בישיבת ההנהלה ביום 7.3.39 דרשתי הפסקת המו"מ עם הממשלה. דעתי היתה שעד מסירת הצהרתנו ביום 27.2.39 היינו בסדר. אחרי מסירת ההצהרה החל המדרון. במקום להסתפק במסירת ההצהרה - נמשכה שיחה, ואחריה שיחות "לא פורמליות", שרק החלישו בהכרת הממשלה את תוקף התנגדותנו. לאחר הראיון עם צ'מברליין היה עוד יסוד כל שהוא לנסות לגלות "בסיס" חדש - אך מיד אחרי השיחה נתברר שהממשלה עומדת על בסיסה הקודם. לפי הרכב המשלחת ולפי טבע ראשי המדברים היה ברור שכל רתיעה מצדנו מעמדת הצהרתנו תוסיף להחליש אותנו כלפי פנים וכלפי חוץ. משום כך דרשתי להפסיק - לגמרי ובהחלט. לתמהוני הרב היו אפילו אנשי המזרחי נגדי: גם הרב ברלין וגם הרב פישמן הצביעו נגד הצבעתי. תמכו בי רק סולד וליפסקי , אולם בהנהלה נשארתי במיעוט של אחד. החלט על משלוח מכתב נגד דעתי. ראיתי חובה לעצמי לדאוג שהמכתב עד כמה שאפשר יהיה לכבודנו. החששות שהיו לי בנוגע למכתב - נתקיימו. עבדנו הצעה - אך סטיין עבד {0188-78} הצעה אחרת , אם כי קראתי לו ובררתי לו היטב היטב דעתי. ברודצקי הכין נוסח משלו. שלשום בערב לקחנו כל הנוסחאות וחיברנו נוסח מתאים פחות או יותר. עבודתנו זו נמשכה עד חצות הלילה. למחרת נתגלתה התנגדות חזקה של סטיין ורדינג להצעת מכתבנו. גויס לורד בורסטד - שבא במיוחד אתמול בבוקר למשרדנו לשם כך. סטיין, ברודצקי, גולדמן ומשה ניסו לחבר נוסח חדש. לא רציתי להשתתף במלאכה זו; לא ראיתי שום תועלת וצורך בוויכוח עם סטיין ורדינג, וכינסתי ההנהלה לקבל החלטה ----- סופי, שאם חיים יחתום עליו ישלח, אם לא - לא ישלח שום מכתב. המכתב הגיע הבוקר לחיים והוטב בעיניו. הוא הציע רק תיקונים אחדים - טובים ונכונים שהכנסנו ברצון רב. שלחנו הנוסח לרדינג בהודעה שזוהי החלטת ההנהלה. רדינג רטן קצת, אך כג'נטלמן וידיד השלום. גם ליאונל כהן בא אצלו וראה מהמכתב - ואם כי לא היה במאה אחוז מרוצה הודה שיש לנו הזכות המלאה לשלוח מכתב זה. רק סטיין נשאר זועף אך חיים אמו לו שהמכתב בסדר. טלגרפנו תמציתו לאמריקא בלווית הנימוקים שהמריצו אותנו לשלוח מכתב, התמצית טלגרפנו גם לארץ ולדרום-אפריקא. חיים יצא מיד לפריס - ומ.מ. הזמין אותנו למחר לשעה ארבע. כנראה לא יתן תשובה בכתב - או יתן הערותיו בעל-פה. לפי דברי העתונאים שלנו הודיע אמש נוויל שהממשלה {0188-79} תגיש בראשית השבוע הבא לשני הצדדים הצעות חדשות שיש בהן בסיס להסכם . אם ההצעות לא תתקבלנה - תסכל הממשלה מדיניותה. ביום ב' הבא תלך משלחת של ידידינו לנוויל: אמרי, מוריסון, המרסלי, אולי גם ל.ג. הם ידרשו מדינה פדרלית. איני מצפה הרבה מהפגישה של מחר. איני מאמין שהממשלה תחזור בה מהצעתה העיקרית: מדינה "עצמאית". יתכן שיקשטו עכשיו הצעתם בפרזות מתוקות : ערובות ל"בית לאומי", עליה קצוצה למספר שנים ועוד. אילו היה כאן חיים הייתי דורש שמחר תהיה הפגישה האחרונה שלנו עם הממשלה, כי איני מעלה על הדעת שיקבלו את אחת האלטרנטיבה שלנו. יתכן שישחקו בטרמינולוגיה פדרליסטית - אך העיקר לא יתנו לנו: שלטון של עליה. בלי חיים לא אנתק בהחלט את המו"מ - אך אודיע בבהירות מכסימלית לממשלה את עמדתי. ------------------ מפי מוסינזון שמעתי פרטים על האספה המיסתורית שכינס פ.ר. בביתו של רוקח לפני התחלת השיחות בלונדון. הוזמנו והשתתפו : רוקח, אריאב, ביטקובסקי, עוזיאלי, שנקר סופרסקי, מוסינזון(שוקן הוזמן ע"י פ.ר. כבא-כוח ציוני א' - אך לדברי מוסינזון התנגד הוא לכך, ושוקן לא הוזמן), רפופורט ועוד אחדים. פ.ר. נאם במשך שעה וחצי. מוסינזון אומר שלא ידע אחרי הנאום מה הוא , פ.ר. , רוצה להגיד. הוא סיפר שדיבר עם מ.מ., הליפכס, הנציב, ואמר להם כך וכך. התאונן על ויצמן. {0188-80} אין ו. יודע איך לנהל הפוליטיקה ואין ו. נשמע לו, לפ.ר., הוא פ.ר. אמר לו-ן שלא ישתתף בשיחות, אך ו-ן לא שמע לו, ופ.ר. מציע שמשלחת אר"ית תלך ללונדון ותדרוש אי-השתתפות. מוסינזון - לדברי עצמו - שאל את פ.ר. באיזו סמכות הוא נותן הוראות לו, ומדוע הוא סבור שו. צריך להשמע לו. דווקא רוקח ואריאב התנגדו לפ.ר. לדעתם צריכים להשתתף בשיחות. פ.ר. רצה לתת למוסינזון ולסופרסקי הוצאות הדרך - אך מוסינזון סרב. סופרסקי נסע על חשבון פ.ר. פ.ר. נתן כסף לארגון הימין. פ.ר. דרש להכניס לועד הלאומי אישים כגון אלישר. מסיפורו של מוסינזון מתברר רק שפ.ר. רוצה לשלוט בישוב - אך לא באופן ישר, על-ידי קבלת אחריות, אלא ע"י בובות שהוא יכניס לוה"ל ויעשו רצונו - ויעמדו כנגד הנהלת הסוכנות שאינה כפופה למרותו של פ.ר.