יומנים > יומן - מלא 10/10/1934

{P001} {0123-45} 10.10.34 - ארוחת פרידה מטעם וויצו לגברת וויצמן ועלי הוטל לנאום מטעם האכסקוטיבה - באנגלית כמובן. גם "עקדה" זו עברה. - בשש באתי לפ.ר. וכבר מצאתי אצלו את וו.ז. אמרתי לו שלום בלי מתן יד. הוא קם הושיט ידו ושאל: האם אינך רוצה לתת לי יד? פתח בשיחה ר, המצב חמור וכו' - והציע לדון על יחסי ההסת' והפועלים הרוויז. ז. פתח בשאלת המועצה. אני הודעתי שאני נכון לדון על הכל החל ביחסי פועלים וגמור במטרה סופית. השיחה נמשכה עד 12. דובר על המועצה המחוקקת. שפ.ר. רואה בה סכנה נוראה, ואני סבור שראיה זו מגזימה, וז. הסכים בענין זה. דווקא לדעתו, על הפוליטיקה האנגלית - ז. כמובן רואה את המרכז בלחץ עולמי, ואני במו"מ ישר עם אנגליה ובהשפעה על דעת הקהל האנגלית, על היחסים עם ערבים. {0123-46} הסברתי את עמדתי בשאלה זו, וכאן לתמהוני ז. הסכים לי, אם כי אין הוא מאמין בתוצאות חיוביות, אבל מחייב אה הדרך שלי ונכון לתמוך בה. על יחסי עבודה בארץ - ז. יש לו תרופה אוניוורסלית (בוררות חובה), ואני הסברתי הצורך במשמר הסכמים, ובתנאים ידועים גם ז. נכון לתמוך בזה. מתחילה שררה מתיחות בשיחה. שנינו פנינו זה לזה ב"אדון" - במשך השיחה כאילו נפלה המחיצה הפורמלית. ז. פנה אלי פעמים אחדות"בשאלה מחוצפת" ובקשני לענות ב"אופן בן-גוריוני, בלי פחד". שאלה א: אם אנו עומדים על מלחמת מעמדות בקשתי ממנו להגדיר לי תחילה מה הוא מבין במלה זו והוא פירוש: פועלים שכירים נלחמים בכל האמצעים נגד המנצלי מנסים להרוס המשק ולכבוש השלטון וכו'. אמרתי שאנו מנהלים בארץ מלחמה וננהל, אבל ראשית "מלחמת המעמדות" בארץ החלה מהצד שכנגד. שלילת העבודההעברית, שלילת זכיות האזרח, והכנה של מלחמתנו בארץ, 1) עבודה עברית, 2) תנאי עבודה הוגנים והכרת הארגון; 3) זכיות אזרח מלאות (את השאיפה למשטר סוציאליסטי העיר ז. בהגדרתו ולא הכניסה לתוך מלחמת המעמדות). לדברים אלה, אומר ז. שהוא מסכים להם, אבל אין הם "מלחמת מעמדות"... ושוב שאל אם זוהי האידיאולוגיה שלי - או של צבור הפועלים. הוא יודע. שהדבר הצעיר מורד בנו ובתורתנו. שוב שאל איך אנו גורסים עבודה עברית וארגון משותף - וכשהסברתי לו, הודה שאין סתירה, אלא שיש סכנה בארגון הפועל הערבי, כי ההיסטוריה מוכיחה שכל תנועת פועלים מאורגנת נעשית לנושא התנועה הלאומית. אם כן - איך אתה אומר שתנועת הפועלים היהודית היא נושאת התנועה הלאומית שלנו? {0123-47} ושוב שאל אם גם הנוער שלנו מבין כך את העבודה העברית והארגון המשותף - יעצתיו להתחפש ולהכנס למחנה הנוער העובד ולשאול אותם שאלות בענין העבודה העברית שאלה מחוצפת שניה מדוע לא נותנים ואם ניתן סרטיפיקטים לביתר? עניתי: לא, כל זמן שביתר לא יכנע להחלטות ולפסק דין הקונגרס. שאל - מדוע לאגודה. אמרתי שבתנאים ידועים ניתן גם לרוויז. או אם יהיו בהס' הציונית ויקבלו מרותה - או אם יהיו בחוץ ויקבלו כאגודה בתנאים של האגודה. במשך השיחה נראה כאילו אין ניגודים גדוליםבעמדות עד שהגענו לפרק פעולה משות פת. מתוך התעוררות רבה אמר באמצע השיחה : אם אנחנו נשלים בינינו יהיה זה חג יהודי גדול. אבלחג זה יש לנצל אלאיזה מפעל גרנדיוזי. הסכמתי. שאלני מה המפעל? אמרתי מפעל התישבותי גדול. אמר, איני מתנגד להתישבות, אבל אין זה המפעל. דרוש מפעל שכל העם ישתתף בו, מפעל המוני ענקי שכל יהודי יקח בו חלק. שאלתי איזהו? אמר: פטיציה. "אתה, שהנך כל ימיך יודן שטטלר, איש מבין ומעריך ערך הדמינסטרציה והלוזונג : למלה, לפורמולה יש כוח עצום" - הרגשתי שכאן באנו לניגוד היסודי. אם אתם תסכימו, הוסיף, לדבר זה, או למפעל אחר מעין זה - אני מוכן ליעץ את חברי להקריב הקרבנות הכי גדולים בשביל השל ום. למה אתם קראתם את העם? רק פעולה המונית והפגנה המונית היא פעולה פוליטית, ואין שום פעולה שוה כלום בלי פעולה פוליטית. לא המפעל הישובי שלפני המלחמה נתן לנו הצהרת בלפור - אלא הפגנות..... {0123-48} יצאנו יחד מבית רוטנברג. הוא שאלני אם אני מוכן להפגש אתו בלי ר-ג. הסכמתי. והתנינו להפגש מחר. ב"סיום" שאלני שוב: מדוע לא הושטת לי את היד? " ". אמרתי לו שלא חפצתי להעמיד אותו בנסיון. הציע שכל אחד יכין לפגישה של מחר תכנית משלו, לדיון. הסכמתי.