יומנים > יומן - מלא 10/10/1944

{P001} {0152-110} ירושלים, 10.10.44 אתמול אחה"צ חזר מר ג. אגרונסקי ממצרים מהועידה הערבית המכינה, וזה אשר הוא מספר. הדבר האחרון אשר קרה בהיותי במצרים הוא פיטוריו של ניחאס פחס. במצרים חושבים שהועידה היתה אחד הגורמים לפיטורים אלה. חושבים שהאנגלים היו מוכנים זה מזמן לוותר עליו, ונוספו לכך כמה סיבות, ואחת מהן: בהיותו בטוח שהאנגלים יתמכו בו בכל התנאים, פשטה ההשחתה במצרים במידה שאין לתאר, בשלטונות התחילו לשלוט רוחות קסינפוביות, היתה גם אנטישמיות, ובכלל - סימני דיקטאטורה התחילו לבלוט יותר מדי, והוא היה בטוח שהוא יכול לסמוך על זה שהכניסו לשלטון. ואשר לועידה הערבית - יש שמועה שנרמז לו על ידי הצירות הבריטית, שאין הממשלה הבריטית רואה אותה כדבר בעתו, הוא לא התחשב בזאת ועשה מה שעשה. דב"ג: האם פרוש הדבר שגם קלרן הולך. ג"א: יש שמועות שהוא הולך, ווילסון יבוא במקומו. אין יודעים מנין היה העוז למלך לעות את הדבר, אולי רק מפני שהאנגלים רמזו לו לעשות זאת. כנראה שהוא הרגיש שיהיה משהו, כי בשלב מסוים של הועידה הוא אמר, שיש לבנות את הפרוטוקול כך, שההוצאה לפועל לא תהיה תלויה באנשים המשתתפים בועידה זו, יש להקים מוסד שיוכל לפעול גם בזמן שאנחנו לא נהיה במצב בו אנחנו נמצאים כיום. ואשר לועידה עצמה - היא היתה סגורה ומסוגרת. על ענין הפדרציה כמעט שלא דובר בה: על איחוד ממש בצורת יוניון, אם קוסטאם- יוניון או דבר דומה דובר רק באופן מופשט מאד, זה כאילו נמסר לאכספרטים להחליט, ולבסוף הכריזה על הועידה כועידה מוקדמת. פרשת מוסה עלאמי ידועה. הוא נסע מארץ-ישראל כשליח המפלגות הארצישראליות, והוא חיכה שלושה ימים עד אשר הוזמן לועידה, הוא הוזמן לפי דרישתו של אבן-סעוד. הוא הוזמן לישיבה השלישית לאחר שניחאס פחה התקשר עם ירושלים, אם ועידה תכיר בו כציר ערביי א"י, האם גם ערביי ארץ-ישראל יכירו בו כשכזה, וכנראה שלכך באה הסכמה. האיניציאטיבה לזאת באה מצד אבן-סעוד, כי עד שהוזמן מוסה עלאמי היה השייך יזין, שליחו של אבן-סעוד, רק משקיף, והוא {0152-111} כאילו התנה את השתתפותו בהכרתו של מוסה עלאמי. האם זה היה תמרון? אני גורס שזה היה תמרון של אבן-סעוד, שלו היה ענין להכשיל את הועידה, ולכן הוא לא שלח איש מכובד, פה ישבו ראשי הממשלות, והוא שלח את מזכירו, לא את אחד מבניו, כולם הכירו בזאת. בזה היה מותנה גם שליחו של האימאם, שליחו של האימאם נשאר מכל מקום עד הרגע האחרון רק כמשקיף גרידא, עד אשר הגיעו לאבסורד שהקימו לו כסא גבוה, והוא היה משקיף מלמעלה. בסוף הועידה חתומים באי-כוח חמש מדינות על הפאקט, אבל לא חתומים לא בא-כוח אבן סעוד ולא בא כוח האימאם. בנוגע לארץ-ישראל היו שתי ישיבות - על מה שדובר איש אינו יודע. היה ברור שלא ירחיקו לכת בנוגע לארץ-ישראל, כדי לא להרגיש את האנגלים, וכדי שלא להרגיש את הערבים הסתפקו בדרישות של 1937 ו,1939- בהכרזה יש חלק זה והם מסתפקים בו. מה ידוע על החיכוכים שבפנים? הלבנון - בהסכמתה של צרפת או בלי הסכמתה - התעקשה מאד, היא הביעה את חששותיה שלא תיבלע במערבולת זו, והגיע הדבר לידי כך, שבא-כוח רויטר, ערבי, שמע את הפרמייר הסורי ג'אברי, כשהוא פנה אל אריאש חאבר (?) ואמר לו: אתה השגת את שלך, השגת פסוק המכיר בעצמאותה של הלבנון, אולי תהיה עדיף יותר כלפי הדרישות של האחרים. הוא אמר זאת בטון חריף מאוד. זהו מה שידוע מסביב לועידה. ענין הפדרציה כאילו ירד מעל הפרג, ענין היוניון במשמעותו המלאה, כאילו ירד גם הוא מעל הפק, מסתפקים ביוניטי מופשטת, בביטול מוחלט של תכנית נורי, זו לא רק הורידו מעל הפרק, אלא זרקו לסל. אומרי שנורי מלא שם תפקיד עלוב מאד, עצוב מאד, עד שדיבר עם עתונאי אחד מהעתונים הערבים ואמר לו: איני יודע מה יהיה, נשתדל לעשות מה שאפשר לעשות, אבל סיכויים רבים אין לי. הרושם סביב הועידה הוא שזה היה דבר עלוב ומאורגן רע, בלט העדרם של אכספרטים מכל המינים, הועידה התנהלה על טהרת הערביות, במובן זה שלקבלת הפנים הראשונה לא הוזמן אף קונסול אחד, אלא רק אם הוא מארץ ערבית, לא הוזמן אף אנגלי, אלא אם הוא בשרות ממשלת מצרים, והוא הדין גם בטכס הפרידה {0152-112} שבו השתתפתי גם אני. שם גם כן לא היה כל בא-כוח אירופאי, שום ראש עדה אירופאית - לא יווני ולא אחר. פרט מענין - פניתי לקבל ויזה ביום ג' שעבר, ביום ה' צלצלתי לשאול מה עם הויזה, וענו לי שתשובה מקאהירו איננה, אבל אם אני נוסע לועידה, הרי יש להם הוראה לתת ויזה אחת לבא-כוח העתונות העברית, אמרתי לו, אם הוא מוכן לשנות זאת לבא-כוח העתונות היהודית, הרי אקבל את הויזה. כאשר באתי לשם התיצבתי גם בלשכה של הועידה, העבירו לשם לשכה זו את כל השטאב מקאהירו. אמרו לי: אתה פה כבר שלושה ימים ולא באת עד כה אלינו, אמרתי להם שהייתי חולה, ולכן לא יכולתי להתייצב. אמרו לי: זו היא הזמנת הפרמייר. וכדאי לציין שהם הזמינו בא-כוח העתונות היהודית. לא היה איש מהעתונות האמריקאנית, ועד כמה שזה היה מתפקידי לא היה לי מה לעשות. ליום הפתיחה היה איש מהטיימס הלונדוני, והוא הסתפק בשיחה עם ניחאס, וזו שלח. כעבור 3-4 ימים ניתנה אותו שיחה על ידי ראש הקבינט של ניחאס למצרי, בא-כוח רויטר: ואשר לבא-כוח זה - הוא היה לבלר במשרד רויטר, והפעם זהו מינויו החשוב הראשון. בקאהירו ראיתי את פודור - עתונאי מפורסם, וכאשר ישבתי עם כמה עתונאים ונסיתי לפתוח בשיחה על עניני הועידה, איש לא התענין בדבר. כל האנשים חיכו להוראה ללכת ליוון, הם נמצאים תחת פקודה להיות מוכנים לצאת. עם הפולשים הראשונים היו רק שני עתונאים, אחד מהם יהודי בא כוח ה"דיילי אכספרס." קבלתי הזמנה מג'יס פחה - תפקידו הרשמי הוא סגן מפקח המשטרה באלכסנדריה, הוא ממונה כנראה על הבטחון. כאשר קבלתי את ההזמנה לבוא ונאמר לי, שאוכל לבוא בכל שעה הנוחה לי, חששתי אולי זו היא הזמנה לעזוב את אלכסנדריה. היו לי שתי שיחות אתו, כל אחת של שעה. בשיחות אלו הוא הראה לי כמה דוקומנטים, שאלתי אותו למה הוא עושה זאת, האם יותר לי למסור על זאת. הוא אמר: לא רק מותר, אלא אני {0152-113} מבקשך לעשות זאת. הוא הראה לי מכתב לסמארט בענין אלטמן. מכתב זה מתחיל בהצהרה, שהוא מבקש מסמארט אישור לה. ההצהרה אומרת: הציונות זה ענינה של הממשלת אנגליה, ולכן זה ענינה של חבר הלאומים, ולכן גם ענינה של ממשלת מצרים. מתוך הנחה זו אני כאן באלכסנדריה. אני מוצא שכל פעולה ליגאלית מאושרת על ידי השלטונות היא מותרת; אשר לדר' אלטמן שעל מידת "חמימות" ההמלצה של ממשלת א"י לא אדבר, הייתי מוכרח להזמין אלי את דר' אלטמן ולור לו: יש לו הרשות להאמין במה שהוא מאמין, אבל אין לו רשות לעשות דברים מסוימים באלכסנדריה. אם יאמר שהוא נוהג כך בארץ-ישראל, זה לא יורשה לו, ואם לא יעזוב את הדברים האלה, הייתי נאלץ להתרות בו: אם כך יהיה, אצטרך להזמין אותו לעזוב שטח זה. המכתב הוא באופן כללי מכתב ידידותי יוצא מן הכלל. עוד מכתב הוא הראה לי לריפאט, בתוך זה הרבה דוקומנטים, הוא כותב תשובה למכתב שבא מהקונסול המצרי בירושלים. הקונסול המצרי בירושלים שלח אגרת למחלקה לעניני החוץ, אליה הוא מצרף קטע מה"פלשטין" עם תירגום קטע של ה"משמר:" באה 30 בחורים לארץ ממצרים, בואם מציין תנועה חדשה, והוא שואל אם ידוע במצרים שיש תנועה חדשה כדי ליצור קשרים מהודקים יותר עם ארץ-ישראל. אם זה כך הוא רוצה הוראות. את המכתב הזה שלחה המחלקה לעניני החוץ למחלקת הבטחון, והיא העבירה אותו לג'יס פחה, והוא עונה לריפאט: מכתב זה ענין אותו מאד. אמנם הכל מבינים שבימי המלחמה מוכרחים לחול מעצורים ידועים על הפעולות, כי אנחנו פועלים בשטח צבאי ובתנאים צבאיים, אבל יש להניח, שכל עוד שהעבודה הנעשית על ידי ציוני מצרים היא לטובת אחיהם הנרדפים, הרי לא חל כל שינוי בהחלטת ממשלת מצרים, הרי מותר לי להניח שאין יחסי צריך להיות אחר. על זאת באה תשובה: כל עוד לא יהיה נסיון להפוך את קרקע מצרים לקרש קפיצה לציונות ויפרידו בין פוליטיקה ובין מעשים פילנטרופיים, מותר לגוברנאט של אלכסנדריה לנהוג כפי שהיא נוהגת. עם זאת הוא מסר לי אזהרות חמורות על הרוחות המנשבות שם. {0152-114} אני יצאתי משם ביום ראשון בבקר, והתפטרותו או פיטוריו של ניחאס היו בלילה אחרי זה, המלך חיכה כנראה עד צאת אחרון הצירים ממצרים.. למוסה ולפאויזי השארתי את כרטיס הביקור שלי, פאויזי החזיר לי כרטיס ביקור, אך מוסה לא. אני חושב שאחד הנימוקים לפיטוריו של ניחאס שהוא הרשה התפתחות הקו הקסינופובי. שמעתי מאליהו ששון שהעתונים הערבים במצרים היו מלאי תאורים מקבלת הפנים, התפריט וכו.' עד כמה שניחאס בנה על ועידה זו, הרי זה היה הכל ביום מצדו. נסעתי אתו יחד ברכבת מקאהיר לאלכסנדריה, וכאשר הגענו לאלכסנדריה שמעתי צעקות פראיות, ואלו היו הפגנות שסודרו לכבודו, וזה סודר במשך עשרים וארבע השעות של היממה. ענין פיטורי ניחאס מלמד דבר מה על נאמנות האנגלים. הייתי בקאהיר באותו הלילה, כאשר האנגלים הכריחו בכוח הטאנקים שלהם את המלך פארוק להזמין אליו גם את ניחאס, בהזמינו את כל אלה מי שהיה פעם בראש קאבינט שלו, והוא אמר להם את האפשרויות: להשאר נייטראליים ממש, להצטרף לאויב או להכנע לאנגלים, וניחאס היה היחידי שקבל את התנאים, וגם אחרי שנשאל: היודע אתה שזאת אומרת לקבל את השלטון בחסד האנגלים, והוא ענה: אני יודע זאת, ומקבל; ועתה הם נהגו אתו כך.