יומנים > יומן - מלא 11/07/1936

{P001} {0131-23} "מרקו פולו", 11.7.36 בנמל אלכסנדריה. כשם שחזרתי לארץ מדוכא ומר-נפש כךעזבתי את הארץ מעודד ומרוענן. הסכנות המרחפות עלינו - ועוד יותר הכשלונות הפנימיים, חששות כבדים לערעור משק הישוב, - כל אלה העיקו עלי בצאתי מלונדון - לפני היו רק מחשכים ומגור. ארבע שנים לא נעשתה מצדנו שגיאה פוליטית - הכיבושים אולי אין לזקוף על חשבוננו, כי היו גורמים אובייקטיביים מסייעים לנו, אבל קל להפסיד שנסים ואפשרויות חיוביים כשאין עמידה על המשמר, ואין אחריות, ואין חרדה, ואין שיקול-דעת זהיר ונבון. וזאת אנו יכלים לזקוף על חשבוננו: לא הפסדנו בשגיאותינו שום דבר, וגס - נדמה לי - לא החמצנו כל הזדמנות ואפשרות. וגם בימי המבחן הקשים של חורף זה ומהומות אלו - לא נכשלנו בירושלים, ובמערכה המכרעת, המשך העליה, גם עמדנו לפני נצחון, אלמלא קלות-הדעת והמורך שנתגלו במקום אחר. וכשלון פנימי קשה ומכאיב ומסוכן ממפלה. גם חששותי לחורבן כלכלי היו גדולים בלונדון - ועוד יותר החששות הפוליטיים. מראה המזח כשהוא לעצמו לפני צאתי דיו לעודד ולפזר כל מצוקת-נפש ורוח רעה. נזכרתי בהתחלה של תל-אביב עצמה - ההיא היתה עוד יותר מצערה ופחות חשובה במחשבת יוזמיה. "פרבר יהודי" - מהו לעומת נמל יהודי? ואימתי נעשה הכיבוש העצום הזה? אין דבר המסמל יותר את עמדתנו ויכלתנו היחידה במינה בא"י ככיבוש זה בשעת הפרעות (או המלחמה?). אילו לא היו אבדות-אדם - שאין להן תשלומין - היה כל ההרס המשקי כדאי כיבוש זה, והיינו {0131-24} עוד צריכים לתת פרס לפורעים על הגורם ששימשו ביצירה גדולה זו. כי אלמלא הפרעות והשביתה ברור שלא היינו מגיעים לכך מי יודע עוד כמה שנים. הן יותר מלחדור לעבודת הים ביפו לא העזנו לחלום בשנים האחרונות. ועכשיו אנו עומדים לפני מפעל שיירש מקומו של נמל יפו. אף פעם לא הרגשתי שנאה לערבים, וכל תעלוליהם לא עוררו בי רגשות נקמה, אולם חורבנה של יפו, העיר והנמל, בוא יבוא, וטוב שיבוא. עיר זו שהשמינה מהעליה וההתישבות היהודית ראוי לה להחרב כשהיא מניפה גרזן על ראש בוניה ומפרנסיה. אם יפו תרד שאולה לא אשתתף בצערה. נתעוררתי גם ממה ששמעתי על המצב הכלכלי ועמידת הישוב בחדשים אלו. המצב מדאיג והרה-סכנות, אבל לא במידה כזו שחששתי לה בהיותי בלונדון. התאור שנתן לי קפלן מהמצב הכלכלי הוא בכל אופן לא כל כך מאיים כמו שדמיתי לעצמי מרחוק. ואחרון אחרון - דברי הזקן לאנשיו הוא ע"ד חוסר גבולות העליה יהודית. מכל התעודות אין ספק שזוהי החשובה ביותר, לא בחיוב שבה אלא בשלילת השלילה שבה. זו יותר חשובה מהצהרה גלויה, והיא משווה אמתיות לדברים שלו בתעודות אחרות, שפירשנו אותם כאמתלת-שוא ורמיה. אמנם גם בשעה שרצה (ועדיין הוא רוצה בלי ספק) לצמצם את העליה - כנה היתה הסברתו שאינו מתכחש ואינו מתנגד להתפתחות הבית הלאומי. אבל אף פעם לא שמענו ולא קראנו דברים מרחיקי-משמעות וקובעים כדברים האלה. אין זאת אומרת שלא צפויים לנו נפתולים קשים בדבר היקף העליה וקצבה - אבל הפעם הוברר בהחלט שאין מזימה לגבש ולהציב גבולות ולמנוע רוב, {0131-25} לכל הפחות מצד אדם זה. ובלב הרבה הרבה יותר קל עזבתי את הארץ - ואפשר יהיה ביתר בטחון להתכונן למערכות העומדות לפנינו. - נוסע אתי באניה גרינברג, שרציתי לראותו באלכסנדריה ולא נזדמן לידי.