יומנים > יומן - מלא 12/08/1937

{P001} {0138-77} צוריך, 12.8.37 היום נסתיימה המערכה הפנימית. 300 נגד 158 הצביעו בעד יפוי-כוח להנהלה לנהל מו" על יסוד מדינה עברית. כשלשים איש נמנעו - מקצתם בהמנעות גלויה, רובם - בעזיבה מוקדמת של האולם. סיעות המזרחי ואולי גם קבוצת ב' "והמדינה" כפו חבריהם להצביע נגד - ואלה שלא רצו להכנע לא באו להצבעה. אולם בין "המחייבים" נמצאו כל "השוללים" שלנו - מלבד אידלסון שנמנע. אין איפוא לפרש את כל ההצעה של מחייבי המו"מ כהצבעה בעד המדינה. הקרב המכריע במערכה פנימית זו התלקח בסיעה שלנו. ששה או שבעה ימים נמשך הקרב. פתחתי את הוויכוח ביום בואי לצוריך, 29 ליוי, וביום סיימתי תשובתי לוויכוח. עמדת הסיעה נקבעה רק ביום . הגענו למרות חלוקי דעות עמוקים למסקנה מוסכמת, והיה ברור שזו תהיה המסקנה של הקונגרס. {0138-78} השוללים השתמשו בנימוקים ציונים (ביטול מנדט, חלוקת הארץ, יסוד מדינה ערבית בחל של הארץ ובשטח הבית הלאומי), בנימוקים פסידו-ציוניים ובנימוקים אנטי-ציוניים. בעמדתם נתגלתה מלבד האדיקות הרכה באחידות הארץ ובאמונה ציונית עיוורת, שבלעדיה קשה להיות ציוני, גם מידה רבה של סנוורים פוליטיים, בטלנות והזיה פוליטית, התעל מעובדות קשות, מרות ועקשניות, הגזמה חולנית בערך התעודה הכתובה, הפרזה בחיוב של המנדט, אידיאוליזציה תמוהה של משטר המנדט, הפלגה מלאכותית באפשריות הגדולות של "השטח הערבי" וזלזול פושע כוזב ואנטי-ציוני באפשרות ההתישבות של "השטח היהודי", סילוף "השאלה הערבית" למטרת הדיסקוסיה וחוסר כל הערכה והודיה בחשיבות שלטון יהודי ועצמאות יהודית. קשה היה לראות איך מוח חריף ואנליטי של יצחק מנפח אח ערכה של ועדת המנדטים והתלות של המנדטור בחבר הלאומים כשהוא מבאר את החיוב של המנדט, מתעלם לגמרי מהבקורת המרה והזועמת (והבלתי צודקת בהכללתה והגזמתה) שהיה תמיד מותח על ממשלת המנדט ופקידיה בארץ - ומטיל אימים עלינו בסכנות האימפריאליזם הצפויות למרינה יהודית כשאין לה המגן של ועדת המנדטים... הוויכוח של השוללים בקונגרס עמד על רמה נמוכה מזו שבסיעה. כאן נתערבבה מידה רבה של דימגוגיה זולה שלא היתה מורגשת כלל בוויכוח בסיעתנו. חזן השתמש כמעט בארגוסנטציה אנמי-ציונית בלבד, והעלים מהקונגרס אח ההתנגדות הפרינציפיונית של השה"צ למדינה עברית. נאומו של אוסישקין היה למטה מכשרונו הדבורי הרגיל: גיבוב של מליצות תפלות. עוורונו הפוליטי לעומת זה הגיע הפעם לשיא חדש. אנשי "המדינה העברית" כמובן הזהיר בדימגוגיה הרגילה שלהם, והמזרחי להג כדרכו בנימוקים פסידו דתיים וריוויזיוניסטיים כביכול. אף אחד מהשוללים לא סתר את נימוקי המחייבים. נדמה היה שאינם מקשיבים כלל לדברינו. "שוללים" רבים במפלגות אחרות היו בעצם "אנוסים" ודיברו נגד הכרתם הפנימית. גם בנימוקי המחייבים היו כמה נימוקים פסולים: המנדט מת. שאר חוקי האר אינם שווים כמעט כלום. חוסר-אוננו, נציל מה שיש להציל וכדומה .