יומנים > יומן - מלא 22/08/1937

{P001} {0138-79} צוריך, 22.8.37 חיים היקר והנערץ - צר לי מאוד, מאוד, הרבה יותר משאני יכל להביע במלים, על שגרמתי לך אמש, לפני נעילת הסוכנות, צער וסבל. כל ימי אהבתיך, וכל איש מישראל אהב אותך אחרי הימים הגדולים של הצהרת בלפור. אולם יקרת לי שבעתים כשראיתיך אחרי הקונגרס השבעה עשר בצערך ובעלבונך. נתגלה לי אז ויצמן חדש - לא ויצמן המנהיג, הקוסם, רב-החן, אלא ויצמן האיש הכואב הסובל, הנפצע, המתבוסס ביסוריו וכובש בגבורה מוסרית עילאה את יצרו האישי ועומד כחייל פשוט ונאמן לשרות התנועה אשר פצעה אותו. ארבע שנים נמשכ "גלותך" ובמשך ארבע שנים אלה היתה לי (ולרבים מחברי) הרגשה מרה: כאילו היינו שותפים לתעלול האכזר שעוללו לך. חזירתך להנהגת התנועה היתה בעיני לא רק צורך פוליטי, אלא קודם כל הכרח מוסרי. ההסתדרות הציונית היתה פגומה כל זמן שרבץ עליה החטא של"רבם דקרו". מבחינה פוליטית היית המנהיג גם כשלא נבחרת לנשיאות הרשמית. אולם צריכים היינו להחזיר להסתדרות הציונית את "ישרה עם עצמה" ומשום כך היה הכרח בקונגרס התשעה עשר לבחור בך מחדש. ולאחר שזכיתי לעבוד במחיצתך - ראיתיך באור חדש. לא הייתי אף פעם חסיד עוזר שלך, ואף פעם לא אהיה. לא בכל הייתי תמים-דעה אתך, ושהיה נדמה לי שעלי להתנגד לך, עשיתי זאת, ואם יראה לי צורך כזה בעתיד - אעשה זאת גם להבא. אבל גם בסערת מלחמה לא תרפה כמלוא הנימה אהבתי והערצתי אליף. כי יודע אני שאתה שליח-העם, לא באשר נבחרת ברוב קולות, אלא באשר נוצרת לכך, שכינת עם ישראל שורה עליך, ובחדשים האחרונים משנצנצה התקווה הגדולה להקמת מדינה יהודית, ראיתי ששכינה זו זרחה עליך באור חדש וגדול, וכוח נעורים חדש נתגלה בתוכך וחן וחסד, כאשר לא ראיתי אצל אף פעם. ואם כי בחדשים אלה יש שחלקתי עליך בפרט זה או אחר, ידעתי שהפעם אתה עומד בשליחות היסטורית כאשר לא עמד בה שום יהודי זה אלפיים שנה, וידעתי שכל אחד מאתנו חייב עכשיו, יותר מבכל זמן אחר, לעמוד לימינך בכל לבו ובכל מאודו, למ תצליח לבצע את הדבר הגדול והנורא שהטילה עליך ההשגחה ההיסטורית של עמנו את חידוש ממלכת ישראל. {0138-80} הדבר אשר הוטל עכשיו עליך גדול וקשה בעיני מדבר הצהרת בלפור. והמכשולים והמוקשים שעל דרכך רבים מאד. רבו המכשולים האובייקטיביים, רבו גם האויבים, לא רק בחוץ - אלא גם בפנים. ולאויבים נוספו הפחדנים ומוכי-הסנוורים. אבל לעומת המפריעים אשר גדלו - גדל גם כוחנו. כוחנו בארץ, כוחנו בעם,וגם כוחנו בעולם: כוח הרעיון הציוני והחזון הציוני בדעת הקהל העולמית עלה עכשיו לאין ערו ואתה - נקודת המוקד האישית של כוח זה. אין עכשיו איש, אין עכשיו חוג בעם היהודי הדומה לך בכוחו. איני מאמין בטיאוריה השטחית שההיסטוריה נעשית ע"י אישים. אבל אני מאמין שאישים דגולים הם שליחי הכוחות הקולקטיביים של עמים ומעמדות הפועלים בהיסטוריה. המפעל הציוני, החזון הציוני הקרינו את כל אורם בשליחם העליון, ואור זה הולך ומתגבר.התנועה הציונית הגיעה עכשיו לפני סף השלטון בעם היהודי. ההתרוצצות הממושכת בין הכפירה הלאומית ובין האמונה הלאומית בחיי העם היהודי מתקרבת לקראת הכרעה. ההכרעה הנצחית תבוא עם הקמת המדינה היהודית. עכשיו אנו עומדים ערב ההכרעה. יש עוד ציונים מוכי סנוורים שאינם רואים את הפלא הגדול הבא והולך. הם אינם מסוכנים לדבר. הם לא יפריעו - והקונגרס הוכיח. אולם יש מתבוללים, גמורים ולמחצה, ומהם ג מעטים העומדים במחיצתנו הם לא ישלימו בנקל עם תקומת ממלכת ישראל - את אלה, לדעת עלינו להכות מכה ניצחת, ויש לאל ידינו להכותם. אומרים שלהם הכסף וההשפעה והשם ב העולמית ובחוגים הגבוהים, ועלינו להתרחק מכל תגרה. אין אני להוט אחרי מלחמות, רודף שלום אנוכי, ומוכן למפרע לכל פשרה שיש בה הקלה לעבודה. אבל כופר אני בכוח המדומה של הוורבורגים והסמואלים. אילו היה וורבורג מעיז - איני מאמין כלל בהעזתו להלחם עכשיו בציונים, היה רק מגדיל את כוחם ותקפם. החשש שהיה לרבים - וא גם לך - שאם וורבורג יצא הפעם מהסוכנות עלול דבר זה להזיק לנו - לא היה לו כל י לפי הכרתי העמוקה. קודם כל איני מאמין שהיה יוצא. לא האמנתי כל הזמן באיומים של וורבורג ושל אנשיו לפני הקונגרס, שאם לא נעשה זאת ואחרת ולא נתן הבטחות אלו ואל {0138-81} - לא יבואו לצוריך, לא נשמענו לאיומיהם - והם באו. ולאחר שבאו לא היו הולכים וא היו הולכים - אין עכשיו בכוחם להזיק. כוחך אתה גדול עכשיו מכוחם של כל הוורבורג בעולם. אני יודע שזמנך ומרצך מוקדשים עכשיו לדבר-מה יותר גדול ויותר חשוב מאשר מלחמה בוורבורג. אבל אילו היה וורבורג מכריח אותנו למלחמה - לא היינו מפסידים כ מלחמה כזו עכשיו היתה רק מגבירה כוחנו, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. אף פעם לא ע העם היהודי בתוקף כזה מאחורי ההסתדרות הציונית ומאחוריך - כבשעה זו. אף פעם לא האמון אליך כבפעם הזאת. אתה עכשיו מלך ישראל, אין לך צר וצבא, ולא הכתיר אותך הווסטמינסטר, אבל עיני העם העברי - ולעם זה גם עיני רוח - רואות כתר מלכות ישרא זורח על ראשך.ובפני זוהר כחר זה יועם כל הזהב, האמתי או המדומה, של הורבורגים. לא תמיד משתחווה העם לעגל הזהב. נפש העם היהודי יוצאת עכשיו לגאולה - והם מאמינ שההסתדרות הציונית וייצמן בראשה עומדים להביא עכשיו אתחלתא דגאולה ואמונה זו כוח כביר,ענקי. ומשום כך לא יכלתי להשלים הפעם עם הנסיונות המחוצפים שנעשו ע"י נביאי עגל הזהב ומשרתיהם להטיל את רצונם על התנועה הציונית - מה להחליט ובמי לבחור. ולא ראיתי אפשרות לעצמי להשתתף בהנהלה אשר לא תבחר כולה ע"י ציונים ולא ציונים, בבחירה חפ אלא חלקה יוקם לפי פקודת גכיר מניו-יורק, גביר שיש לו אולי רצונות לא רעים, ואינו מהגרועים בתוך אילי הכסף, אבל אינו חפשי מאינטריגות ולחשים של מלחכי פינכ ומלחכי פינכא אלה ראיתי לא רק בקרב הלא ציונים. נפגשתי עם כמה קנדידטים לגבאות נבחרו לקונגרס - וראיתי איך הם רוקדים סביב הגביר הניו-יורקי והריר נוזל מפהים שיש תקווה שהפריץ יתן להם הגבאות שלא קיבלו בקונגרס . ראיתי את אפשריות הדימורל הצפויה להסת' הציונית אם ניתן לגביר האמריקני לחלק משרות לציונים ולא ציונים לפ נדבת לבו, ואמרתי לחברי שלא אשתתף בההנהלה אשר חבריה ימונו על ידי הגביר. אם יש להוסיף 3-2 או יותר לא ציונים להנהלה, עליהם להבחר ע"י הלא ציונים, וע"י הלא-צי כולם. {0138-82} לא רציתי להטריד אותך בכל הענין הזה. ונצטערתי צער רב כששמעתי שהוטל עליך או הטלת על עצמך לנהל מו"מ עם וורבורג. עוד יותר נצטערתי כשראיתי כאילו אני עומד לשטן בדרך סידור ההנהלה. יש בא"י מאה אלף פועלים יהודים, אני אחד מהם, ולא יותר כאחד מהם יקרת לי כבחיר העם, כאחד מהם אני יודע שעלי לעמוד לימינך, כאחד מהם אנ מתפלל להצלחתך. וצר לי שגרמתי לך צער. כשראיתי אמש במצוקתך - היה צר לי לבלתי נשוא, כי אהבתיך בכל לבי ובכל מאודי. דע לך - לא נתכוונתי לצערך. ונקווה שהכל יבוא על מקומו בשלום. שלך באמונה ובאהבה: ד. בן-גוריון.