יומנים > יומן - מלא 13/01/1957

{P001} {00157-19} 13.1.57, יום א' יא' שבט בישיבת הממשלה נחקבלו אחרי וויכוח של 4 שעות הצעותי בענין פינוי סיני, השארותנו בעזה ותנאי פינוי חוף מיצרי אילת. - בערב בשמונה וחצי בא אצלי לסינג רוזנוולד ואשתו - ושוחח עד קרוב לשתים עשרה. נתברר שהוריו היו פה בשנת 1914 ואמו קראה לבית שלה אי שם באמריקה בשם תל-אביב. סיפרתי על נסיוני בארץ מיום בואי - מעשי הדור הקודם, {0157-20} מלחמתנו על עבודה עברית, על הנחלת הלשון העברית ושלטונה, על שמירה הגנה וצה.ל., על יסוד המדינה, מלחמת הקוממיות, העליה הגדולה, קשייה ובעיותיה, והשאלות והמשימות העומדות לפנינו עכשיו. אמר שחלק מהדברים ידועים לו - אך לא התקופה הקודמת. סיפר על גוסטב רוזנוולד מגרמניה שבא בשנת 1933 לארה"ב, ומשפחתו עזרה להביא 650 רוזנוולדים לארה"ב. כשגוסטב רוזנוולד, בן שמונים, נעשה אזרח אמריקני, וקראו לו לטילפון ענה: האזרח רוזנוולד מדבר. אמרתי לו שאם כי אני מבין גאווה זו, אבל זוהי חוויה ליגלית בלבד, ואין בה כל שורש תרבותי, כי אותו גוסטב התגאה כשבעים שנה בהיותו גרמני, בשעה שיהודי הבא ארצה נעשה ביום הראשון אזרח והוא מרגי שששב לארצו ושרשיו עולים עד לאלפי שנים. רוזנוולד לא הסכים לכך - אם מתוך אינרציה או מתוך רצון שלא להודות בהבדל שבין מצבו כאזרח ובין מצבנו כאזרח במולדת יהודית, הוא הקשה על שאין אנו משקיעים המרץ והעקשנות בהשגת שלום! נסיתי להסביר הרקע ההיסטורי והסוציאלי של שליטי ערב, ושהשלום אינו תלוי ברצוננו ובמאוויינו, אבל הוא שאל - אתם שהתגברתם על כך הרבה מכשולים - מדוע לא תוכלו להתגבר על מכשול זה. אמרתי שהתגברנו על מכשולים פנימיים הקשורים בנו ושינינו אופי היהודים, ולא בכוחנו לשנות אופי הערבים, ולפי שעה עלינו להתרכז ברצון פנימי, בבצרון פנימי, והשלום יבוא בזמנו.