יומנים > יומן - מלא 14/05/1931

{P001} {0086-14} כ"ז אייר 14 מאי יום ה' חדרה. כ140- איש מה"ע - כלומר עובדים רק 2 ימים בשבוע. מצב זה נמשך מ15-לאפריל. מהם 50-40 בודדים, וכמאה מהקבוצים. כ300- עובדים בפרדסים. השטח הכללי של פרדסים - 4.861, מהם ישנים 1.004, שנה ב' לפרי 472, צעירים - 3.285 {0086-15} (על-פי המפקד של 16.4.31). עבדו בהם 542 פועל, מהם ערבים קבועים 152, זמניים 106 - ס"ה 258. יהודים קבועים 180, זמניים 104 - ס"ה 284. ועד המושבה ערער על המפקד, ויבנאלי מודה שלא דייקו במספר הערבים (הפריזו על המידה). מחוץ לפרדסים עובדים במושבה כמאתיים יהודים: בבנין 120-100, נגרות, פקידות, שירות (כ20-15- בחררות עבודות בבתים). בפלחה עובדים כמאה ערבים - כמעט אף יהודי לא. העבודה בתוך המושבה כולה יהודית, מלבד שבגנים עובדים לפעמים ערבים. אין יהודי עובד בשכר למטה מעשרים גרוש, מלבד בציד רמשים שנתפשטו בפרדסים קיבלו פועלות 17/2 גרוש. בכל שאר עבודות מקבלת גם פועלת 20. כחצי מספר הפועלים בפרדסים מקבל למעלה מעשרים גרוש. יש פועלים יומיים המקבלים 25-22 גרוש, חדשיים מקבלים 12-6 לא"י לחודש. עגלונים יהודים שכירים אין. שכר העבודה המכסימלי של ערבי 10 גרוש, מקודם היה יותר גבוה - בשני גרוש. באפ"ק היו ערבים מקבלים 11 גרוש, עכשיו 9 גרוש. עובדים פה ערבים מכפרי הסביבה (זיתא, אינפיעת, ודי חוואדית, קקון ועוד). מחה"ע הס לרוב חדשים, מהעליה הצעירה, ופועלים חלשים הנמצאים כבר זמן רב במושבה. הללו מה"ע בכל עונה חלשה. קשה גם סידור פועלות בעבודה, בין מת"ע יש כ40-30- פועלות. פנתה משלחת לועד המושבה, והחלט להתחיל בכבישים בסכום של 2.000 לא"י, מחכים להלוואה ממול (זה פנה לאמריקא). {0086-16} בינתיים אישרו עבודה - כביש פנימי - של 300 לא"י שתעסיק 30 איש במשך 5 שבועות, וגם פיקא תעשה עבודה של 100 לא"י - יבוש ביצת עם, 20 איש במשך חודש. אתמול נחתם חוזה על חפירה שתעסיק 25 איש במשך חודש (100 לא"'). עד התחלת הגיזום יוקל ע"י כך המשבר. ברין (חברת מטעי יפו) ופיקא מיסדים שכונה לפועליהם - 25 משפחה, לכל משפחה בית, רפת ולול וחמשה דונם קרקע מפיקא. הפועלים אינם מקבלים תכנית זו ברצון. ברין מרכז במפעל זה פועלים ממוצא גרמני. הוא נותן מפועליו 15 ופיקא תתן 10. שטח של 2.000 דונם פרדס - חדשים - נעבד על טהרת עבודה עברית, לברין (חברה גרמנית) יש 750 דונם, נסטיסין 200 דונם, ליבזובסקי 50 דונם (משלם 25 גרוש לפועל) בנדס 100 דונם ועוד, זהו בערך חצי של הנטיעה החדשה. בבנין השכר המינימלי 30 גרוש. אין איבוד של פועלי בנין. אין קבלנים פרטיים בבנין. יש קבוצות קבלניות קואופרטיביות - בלי השוואה.יש מקרי התחרות בין הקבוצות, והדבר בא אז למועצה, אך לא הכול מובא למועצה, ולא תמיד עיניה פקוחות. יש שהקבוצות מקבלות פועלים מהחוץ - דרך הלשכה. רק אנשי סמרגון - שמספרם רב במושבה - מקבלים פועלים לפעמים שלא ע"י הלשכה, מתוך בני עורם, במקרים אלה המועצה מורידה אותם. הרמן, חבר פוע"צ, קבל בשבוע שעבר פועלים שלא ע"י הלשכה. מספר הבוגרים במושבה: 1.250: אכרים (בעלים, נשים ובנים בוגרים) 200, פועלים 900, תושבים 150. זכות הבחירה {0086-17} למי שגר במושבה שנתיים ומשלס מס ישר שנתי 2 לא"י, לבעלי קרקעות הגרים במושבה, מהרגע הראשון של התנחלם, לבעלי קרקעות הגרים מחוץ למושבה - להם או לבא-כוחם. המועצה של המושבה מורכבת כולה מאכרים - 15 חבר. המועצה אינה מאושרת ואין כל חוקה. האכרים מעונינים בחוסר אישור, כי יש פה 3.600 דונם אדמה צבורית, ורוצים להעביר אותה על שמות פרטיים. סידרו ועד של מיסדי חדרה. המועצה החליטה להעביר האדמה על שמות שלושה: מאירסון, רוטמן ובוטקוססקי שלושה אלה התחייבו לפני ועד המיסדים שהקרקע לא ימכר בלי הסכמתם. במשך עשר שנים שילמה המועצה מכספי הצבור ווירקו בעד אדמות אלה. ומפני כך לא הסכימו שתהיה כאן חוקה ממשלתית. בקשר עם סכסוך אינפיאת מדדה הממשלה את הקרקעות והם מהרו להעביר הקרקע על השמות הפרטיים. התושבים והפועלים מחאו וסמואל היה בא-כוחם. לרגל משפט אינפיאת עיכב הוה"ל פעולה זו. אחרי המאורעות פנו שוב הפועלים לוה"ל. יבנאלי נפגש עם דוכן ומסר לו חומר. דעת דוכן היתה שבמשפט יפסידו הפועלים, ואלף דונם יעברו - אם יהיה משפט - לממשלה. מחוסר בעלים. לדעת דוכן יכל רק מי שהיה בעל הקרקע לתבוע אותה. גם דעת זמורא היתה שאפשר רק לקלקל לאנשים שבעלו את הקרקע בלי משפט, אבל לזכות בקרקע בשם הצבור אי-אפשר. לפני יותר משנה - פסח תרץ - געשה הסכם בין האכרים ובין הפועלים והתושבים שיווסד ועד מושבה בן 12, 6 מהאכרים. 3 מהתושבים, 3 מהפועלים. בישיבה הראשונה של הועד קם וילנסקי - {0086-18} ב"כ השחורים - והודיע שבין ב"כ הפועלים יש אחד לא חוקי - שוורץ - כי אינו משלם מס וירקו. הכנסת שוורץ היה באמת משגה וגם צבור הפועלים היה נרגש על הכנסתו. כנראה שהדבר נודע לאכרים, ווילנסקי דרש להחליפו באחר. מאירסון הציע למסור הדבר לבוררות, אך הפועלים לא הסכימו, וכל הועד התפוצץ. התושבים תמכו בפועלים, אם כי גם הם לא היו מרוצים מהאיש. היו צריכות להיות בחירות חדשות, אך הפועלים באספה פומבית הכריזו על החרמת הבחירות, אם החוקה לא תשתנה. גם התושבים השתתפו בהתרמה, והופיעה רק רשימת אכרים. לא היו בחירות מפני כך, שוב נכנסו 15 אכרים למועצה. המסים הישרים כמושבה: מס הכנסה (שאלתי בכוח מה גובים? בכוח הזיקה לאישור ועד המושבה במקרים ידועים ובכוח המים). פועל ופקיד ובעל-מקצוע 1,8% מהכנסתו. פרדסנים - 40 גרוש מדונם נושא פרי, 15 גרוש מפרדס צעיר, 5 גרוש מדונם פלחה, רוב הפועלים אינם משלמים מסים, אבל אלה שבנו בית מוכרחים לשלם. יש גם מסים, מס בשר 1/2 גרוש מאוקיה, קונצסיות שונות - האוטו מהתחנה, מס מטען - 10 גרוש מכל טון שיוצא למושבה או בא מהמושבה. מס זה מיוחד לתיקון דרכים, מכניס בכל שנה 800 לא"י, המס נגבה ע"י מנהל התחנה, מכל מי שחתם שהוא מסכים למס זה. לאחר שהתושבים לא נכנסו לוועד פנו למושל כמה פעמים. קולביל הגיד שהחוקה החדשה תהיה יותר גרועה, כי הממשלה לא תאשר מס הכנסה, מס קרקעות, ונטל המסים יפול על התושבים (מס בתים, חניות וכדומה). התושבים נסוגו מפני זה אחורנית. {0086-19} בענין צנז הבחירה ייקל הדבר: מס 500 מא"י וישיבה של שנה יכשירו לבחירות. להבחר צריכים לשבת במושבה שנתיים. האכרים דרשו שמס הקרקעות והפרדסים ישארו לגבי תושבי חוץ - וכנראה שכך יהיה. אם החוקה תתאשר יהיה לפועלים כוח גדול. המושל שלח לצדדים הצעת החוקה - כעין חוקת פ"ת (עתון רשמי 16 דיצמבר 1929) והזמין אותם ל"שלחן עגול". בניגוד לפ"ת תנתן הזכות גם לנשים, מבני 20 ומעלה, היושבים לא פחות משנה, בעלי נכסי דלא ניידי או משלמי מס לא פחות מ500- מא"י לשנה. להבחר רק בן 25, יושב שנתיים, משלם מס 1 לא"י. המועצה תבחר לשנתיים. המסים שיהיו בסמכות המועצה : 1)מס בתים לא מ12/2-, מס מגרשים לבנין, 1/2 משווי המגרש, או 3/2 אם המגרש הוא בדרך כבושה. מס גולגולת 500 מא"י לכל בוגר, מס שחיטה, מס תיקון דרכים, מס אופנים 250 מא"י לשנה, מס כלבים (250 מא"י) מס מטען, מס רשיונות לבנין, לחניות, מים, מאור ושירותים אחרים, מס החכרת נכסי דלא ניידי. על בעלי קרקע שאינם במושבה יוכלו להטיל מס - 5 גרוש לכל דונם לא מעובד, 15 גרוש לכל דונם נטיעות לא משקה, 40 גרוש דונם פרדס. המועצה הקיימת חייבת 5.000 לא"י, והיא רוצה שחוב זה יעבור למועצה המאושרת. הפועלים תמורת זאת תובעים את נכסי הצבור. {0086-20} בינתיים האישור נדחה. לפני שבוע פנתה המועצה למושל וטרם קבלו תשובה. צבור הפועלים המקומי הוא פרובינציאלי, גבהו האינטלקטואלי למטה מבינוני. היקף ראיתם צר. שקועים בקטנות. בעלי יכולת יש רק בקרב השה"צ, הם סידרו חוג של 15-12 נוער מבני המושבה. גם בגורדוניה אין כוחות. לוביאניקר לרוב אינו נמצא כאן. יש עוד בחור אחד בגורדוניה - ספירו, בעל השכלה, בא לארץ לפני 3 חדשים. בן 25, היחס מצד הצבור ללוביאניקר לא טוב. כי אינו עובד, בטוח יותר מדי בעצמו, אינו מעורב עם הבריות, אם כי הוא מרצה יפה. לגורדוניה יש פה שתי קבוצות - מפולין ומרומניה, כ80- איש. בעבודה אינם מצטיינים, לעומת זאת אנשי הקבוץ של השה"צ מצטיינים עכשיו בעבודה. משבע עד 11 בערב שיחה בקבוצי השה"צ על עבודה עברית וערבית במושבה. סיסמת 100% מזיקה מבחינה פוליטית ואי-אפשרית מבחינה מעשית בכל המושבות, גם החדשות יעבדו פועלים ערבים (רביצקי). פועלים יהודים מעסיקים מפגי שהם מומחים. האוריינטציה שלנו היא לא על המעביד היהודי כי אם על הפועל הערבי. באנו הנה להגשים דו-לאומיות. ומה יהיה עם הפועל היהודי ? כשתתגשם אינטסיפיקציה של המשק החקלאי היהודי והערבי, כשכל הערבים יסודרו במשק וומשק היהודי יתרבה יהיה מקום גם לפועל היהודי. המלחמה נגד העבודה הערבית במושבה היא נגד המצפון הסוציאליסטי. עלינו להחליף הטיזה של עבודה עברית בטיזה של עבודה מאורגנת. {0086-21} רק אז נרכז רוב יהודי בארץ. אין סכנה מעבודה ערבית - כי מקורותיה מצומצמים. הארגון המשותף במושבה, מאמץ לכיבוש עבודה, עלית הון יהודי, רפורמה אזררית, התישבות יהודית וערבית, אינטסיקציה של המשק יפתרו שאלת העבודה, בחצות שיחה בקבוצת גורדוניה. על שאלתי האם מצאו בהסתדרות מה שקוו בחו"ל, ענה חבר אחד רומני, בורנשטיין, בן 4 חדשים: כמה מוסדות יותר טובים ממה שתארו לעצמם, למשל קפ"ח, אולם הארגון לקוי. אין שלטון הלשכה על חלוקת עבודה. אין עזרה מספיקה לעולה החדש, לא מצד המוסדות ולא מצד הצבור. הפועלים שקועים יותר מדי בסידור עצמי. מטשטשת הכרה היעוד של הפועל. לא רק בקרב בודדים כי אם גם בקבוצות, כגון: גניגר, שרון. חבר שני, חנוך, 1/2 4 שנים בארץ, קובל על התהוות שני מעמדות בהסתדרות. שליחי הצבור אינם יודעים מצב הצבור. באים רק לפני בחירות, לא מתענינים לדעת כיצד חי וכיצד מבלה זמנו הפועל. במוסדות ההסתדרות לא עובדים מתוך התנדבות אלא כבעלי מקצוע ופקידים. רמת החיים של עובדי ההסתדרות אינה מתאימה לרמת החיים של הפועל במושבה. דיסטנפלד (1/2 בארץ) - העליה החדשה דווקא אדישה, לא ערה, והאשם בחינוך הרע שבחלוץ. פנחס לוביאניקר - חונכנו באידיאליזציה של ההסת' על-פי ספרי יזכור, חולמים ולוחמים ועוד. ונאיבי לבוא בטענות {0086-22} שכל יחיד בארץ אינו מתאים לדמות האידיאלית שרחפה לפנינו בחו"ל. ואין יסוד לדבר על ירידה, אלא על שנוי מציאות. מה שהיה יכל בקרב 500 איש לא יתכן בקרב 30.000. מגר - מדוע לא נותנים דו"ח מהכספים שאוספים בחו"ל ? מדוע לא משתמשים בכספים אלו להתישבות חברים, אלא דורשים מהם 30 לירה ? עוד פעם עורר ענין פיצויים של מזכיר הוה"פ ? חברי המרכז החקלאי אינם באים לבקר את החברים, והארגונים צריכים לנסוע תמיד למרכז. אין התיעצות עם החברים.