יומנים > יומן - מלא 14/11/1931

{P001} {0090-10} ד' כסלו 14 נובמבר שבת ישיבה עם ועד פועלי המלח. יש כ20- פועלי המלח לרבות הפקידים (ביניהם ערבי אחד קבוע) 16 חברי ההסת'. פועל מקבל 2 32 גרוש. מזמן שנקבע ההסכם בשנת 1924 לא קרה פה דבר. בזמן הורדת המלח עובדים כמאה פועלים ויותר במשך שבועים - פעמיים בשנה. פועל יהודי זמני מקבל 25 גרוש. חברת המלח מספיקה דירות חינם לפועלים הקבועים - דירות אלו התאימו לרווקים עכשי ו כשנעשו לבעלי משפחות אין הדירות מספיקות. בעבודה העונתית מקבלים ערבים 12-10 גרוש. לרדית המלח מביאים מצרים, 25-20 איש, מלבד 100-80 פלחים. המצרים מקבלים 25 גרוש, הפלחים 12 גרוש. למה מביאים מצרים ? ההנהלה רוצה שיהיה לה גרעין שיש לסמ וך עליו. לאחר הרדיה הראשונה - משך 12 יום - נשארים המצריים לרדיה השניה, כעבור 3 חדשים, ובינתים הם עוסקים בכל מיני עבודות אחרות, בשכר של 25 גרוש. פועלים יהודים עונתיים אינם, מלבד מקריים ואז הוא מקבל בני אכרים. מלבד סורגין, קסל ומבשן, יש 3 פקידים נמוכים שהם מעין משגיחים על העבודה, אינם חברי ההסתדרות. כשפועל מן הקבועים עוזב - אין ממלאים מקומו. חלק גדול של הקבלנים אין עבודתם הכרחית, אלא נשארים לפי ההסכם והמסורת אין בדעת החברים להתקשר למקום. אחדים מהם חברים בארגוני כשפועל עוזב העבודה - הוא מקבל פיצויים 10 ימי עבודה {0090-11} לשנה. היו רוצים שתסודר פגישת ועדי פועלי החרושת לברר את תנאי העבודה וההישגים בשאר בתי-החרושת. ישיבת קבוצת החוצבים בהשתתפות דוד הכהן. השאלה הכאובה - הורדת המחיר. במשך השנתים התוצרת סטבילית - בקירוב 5 קוב ליום. אין תקווה להרים התוצרת. היחסים עם מרכז העבודה וקפ"ח אינם כשורה. מתאוננים על גבה האחוזים למרכז, גודל המס לקפ"ח. הפועלים עובדים פה על בסיס של עבודה יומית - וקפ"ח דורשת בכל זאת מס מקביל היומיים משלמים רק כפועל פשוט. דורשים תמורת זה עזרה רפואית מלווה במקרה אסון. יומיים מבוטחים באחריות ממקרי אסון. אבל דורשים כל הרפוי מקפ"ח, לרבות שליחה לחו"ל. היה מקרה שהיה דרוש לשלוח חבר לחו"ל, אמר בוניק שקפ"ח תשתתף רק ב12- לא"י. תקץ - אין אנו מאמינים במרכז העבודה, אמנם אין לנו עובדות, אבל מרבו העבודה עמד על הפרדת הקבוצה לחלקים, בשעה שיש פה הכרת שכל היהודים יעבדו יחד. המרכז עמד על זה שדן יסדר התשלום. המרכז לחץ על הוספת אנשים, בשעה שהחברים פה רצו להגדיל את תוצרתם ע"י הגדלת מאמציהם. מפני כך לא יכלו להגדיל התוצרת. היהודים עובדים בלילה במדה יותר גדולה מהערבים. כל האסונות קרו בעבודת לילה. המרכז היה בא בשוט שטומסון חרש. אין אנו בטוחים שהלחץ בא מתומסון. שרף - לא היה לחץ מספיק נגד הורדת שכר ב=40-35%. {0090-12} כשנלחמנו נגד עבודת שבת - ניצחנו. עובדים 9 שעות ביום, בעבודה מסוכנת ומפרכת ומשתכרים רק 28-30 גרוש. יש הוצאות על צריף, מסים גבהים, ביטוח ממקרי אסון בגרדיין, דמי ביטוח ב"סנה". אין עכשיו קיום בעבודה זו. מדוע לא הוגש לנו במשך כל השנתים חשבון ? מפני זה יש חשדנות מרובה. גנני - קל להושיב את דוד על ספסל הנאשמים, אבל נדמה לי שהרבה דברים פה לא היו הגונים וראויים לחברים. אולם אין בתנאים של עכשיו אפשרות של קיום. בלי הרמת המחיר, בלי הקטנת המסים אין קיום. קושניר - העבודה העברית יותר יקרה, אבל הממשלה מזייפת המספרים. חסין - מנין ידוע לקושניר הדבר הזה ? הערבים עלו בתוצרת, ואנחנו לא עלינו. לי ולפקר יש חשבונות. ואנחנו יודעים שהאבן הערבית עולה יותר בזול. משרד הנמל למד מאחנו סידור העבודה. סטרודרס הוא בא אצלי והתנפל על דוד הכהן שאינו מגדיל מספר הפועלים. אני מתאונן על המרכז שאינו מרבה לבקר אותנו. אמנם אני יודע שמרגולין אינו בא מתוך יחס החברים. אבל הם צריכים להתגבר על זה. יש הרבה דברים שאפשר היה לסדר עם סטרודרס. בשכלולים תכניים וביותר חופש בסידור עבודתנו. אנו יכולים להגדיל התוצרת. הערבים למדו מאתנו ועובדים עכשיו כמונו, {0090-13} ועלינו שוב לשכלל את עבודתנו. דוד הכהן - החברים עברו בשתיקה על שורה של פעולות מרכז העבודה, שבלעדיהן לא היתה מתקיימת העבודה פה סדור הצריפים, אגודת צרכנים ועוד. החברים שוכחים שגם הם למדו דבר מה פה. טענו שאי-אפשר לעבוד בפטישים גדולים (טריפוסים) - וכך טענתי לפני טומפסון בשם החברים - עכשיו נתברר שיותר טוב לעבוד בפטישים גדולים. כשרק ניגששנו לעבודה היה לנו הסבב עם הנמל ששכרנו יהיה כשכר הערבים - ורק באמצעים שונים עלה בידינו לדחות הורדת המחיר. הבירורים של דוד עשו רושם על החברים. אחריו עמדתי על היחסים שצריכים לשרור בין הצבור ובין שליחיו. בקורת היא לא רק זכות אלא חובה. שוט הבקורת צריך להתנופף תמיד על ראשי השל יחים והעסקנים. אבל אין להפוך בקורת לנרגנות. בקורת שהחבר לא היה רוצה לשמוע ביחס לעצמו - היא פס ולה. קשה להיות פועל, וביחוד בא"י, אך לא קל גם להיות שליח צבור של הפועלים. תנועתנו קטנה בכמותה, אולם בסבכיה ובחומרותיה אינה נופלת מהתנועה הכי גדולה. תביעות החברים נובעות מתוך הכרה מוסרית גבהה - אבל המציאות שבה אנו חיים ופועלים אינה מודרכת עדיין על-פי הצו הקטיגורי של המוסר. לפועל במחצבה נראה כדבר מובן מאליו שעליו לקבל שכר שיבטיחו לו קיום הגון, אולם הממשלה חושבת שאפשר לעשות את העבודה בפלחים ששכר של 15 גרוש הוא לא קטן בשבילם. ואינה מסכימה שפועל צריך להשתכר למעלה משלושים גרוש, ביחוד לאחר שיש פה גם פועלים יהודים {0090-14} העובדים יומית בחמשה עשר גרוש ליום. החברים בבקרתם מפריזים גם ביכלתה של ההסתדרות. חסרה מידת התחומים. החברים צריכים לדעת הקושיים שעומרים בפני שליחיהם. מאידך גיסא, חייבים השליחים לדעת את נפש שולחיהם - את סבלם, התלבטיותיהם ורגשותיהם, ולא רק צרכיהם בלבד. תנאי ליחס רצוי - היא שותפות ההכרה. אין בתוכנו שויון - לא כלכלי ולא אינטלקטואלי - ולא יתכן עוד זמן רב, אבל מבלי הרגשה שכלנו שותפים למפעל, לגודל ולסבל מתערער הבסיס המוסרי של צבוריותנו. לא די שהעסקן יהיה מוכשר וישר ויעשה באמונה את עבודתו - עליו להרגיש קירבה נפשית לצבור שעבודתם הוא עושה, ואת העבודה היא צריך לעשות לא רק מתוך חובה, אלא מתוך אהבה. המאמצים הגדולים הנדרשים מכל אחד מאתנו - מהצבור ומשליחיו - לא יתכנו בלי אהבה רבה לדבר שאנו עושים ולעושי הדבר. מתוך ידיעה והערכה נכונה של המצב והקושיים ש"שני הצדדים" עומדים בהם - חוסר אי-האמון הממרר לעתים קרובות את היחסים בין הצבור ובין שליחיו. אין תפקידה של ההסתדרות ללכת עם הצבור, כפי שאמר א, אלא להוליך את הציבור. וודאי שיש צורך להאזין לרצון החברים, אבל הרצון של חברים בחור פרטים אינו תמיד רצון התנועה ורצון הצבור בתור כלל שיש לו תעודות היסטוריות ואידיאלים חברתיים. אם ההסתדרות רק תלך עם הצבור - ולא תכוון את מהלכו - אני חושש שהצבור לא ילך אתה, מלבד מה שברור לו שלא נגיע לאותה הנקודה שאליה אנו שואפים. בצבורנו אפשר להבחין בין שלושה סוגים. 1) אינטרסנטים - ותו לא. הללו ילכו עם ההסתדרות {0090-15} רק עד כמה שההסתדרות נותנת להם דבר מח, וברגע שההסתדרות יבצר ממנה לספק את דרישותיהם או ברגע שההסתררות תנסה משום טובת הכלל לעצור בדבר מה בעדם - יפנו עורף להסתדרות, כשההסתדרות תהיה חלשה. דוגמאות חברים כאלה אנו מוצאים עכשיו למכביר בקבוצות הקבלניות בחיפה וירושלם, וגם בקרב פועלי החרושת המסודרים. 2) חלוצים בהכרה ובפועל. הללו מתאכזבים מהמצב הירוד השורר בהסתדרות ומלאים מרירות. הם אינם מוצאים בהסתדרות סיפוק מוסרי. והחטא הכי כבד שההסתדרות חוטאת הוא ביחס לחברים מובחרים אלה. 3) עומד בין שני הקצוות. הללו נאמנים לערכי ההסתדרות להלכה. אבל בפועל כשאין השגחה מעולה ואין תביעה נמרצה - הרי מעשיהם ומחשבותיהם מתרוצצים ומתנגדים אלו לאלו. אלה הם אולי הרוב שבחברי ההסתדרות. ועתידם אולי יותר מאחרים - תלוי ברוח השורר בתוק ההסתדרות. הם מוכשרים להיות חברים נאמנים אם ההסתדרת תרצה בכך, והם גם עלולים להתנכר ולהתרחק אם הרפיון והפרצים בהסתדרות יתרבו. הצד השווה בשלשתם הוא - שרק הסתדרות חזקה, פקוחת- העין ואדירת-רצון מסוגלת לקרבם וללכדם. {0090-16} (מפלגות רוב ומעוט) בן-אהרון שטיין (פרייהיט) שורה אשרוביץ ספירר גוברמן ברסקי יזרעאלי חומה יחסים החלוץ וארגוני הנוער ברית הנוער הפעולה בחו"ל בשנה זו. מרמינסקי - מוסד ע"י המרכז לשאלות הנוער בוגרי הנוער נכנסים לחלוץ החלוץ קובע עסקנים לארגוני הנוער לפי דרישתם. אין הסכם בין החלוץ ובין ארגוני הנוער ממשכים קבוצי ההכשרה, אך אין פריווילניה לחבריה לוביאניקר - 12.15 1. אבטונומיה של נוער בחלוץ 2. הנהלות החלוץ ויחסן לנוער 3. א"י והחלוץ {0090-17} מעונינים במדה שוה בחלוץ ובנוער. נגד תערבות החלוץ בפעולת הנוער. הנוער והחלוץ - דוגמת מפלגה והסתדרות. מהי סמכות החלוץ ? הכשרה, עליה ותנוך במסגרת היסודות המשותפים של הסת' העובדים. זכות להתארגן בקבוצי הכשרה נתונה לכל חבר. לחנוך של חלוץ סתם צריכים לדאוג מוסדות החלוץ. בין מבוגר יש קשר מתמיד עם ארגון הנוער שלו. מרכזי החלוץ רוצה בהרחבה בלתי פוסקת של סמכותו - עד כדי התנגשות עם ארגוני נוער. מרכז החלוץ שואף יותר מדי לאיחוד תנועת הנוער.המרכז רוצה לקרוע עמדת חברי האגורה המקצועית. השפעת ועד הפועל ושליחיו הגדילה התהום בין ארגוני הנוער - פוריזציה של החלוץ הצעיר - הרחבת המשלחות, הוראות. מציע מחלקה מיוחדת לעניני החלוץ והנוער. מועצה ע"י מחלקת חו"ל של ב"כ הסתדריות נוער. בן-אהרון: מצב החלוץ בכי רע. השפעת החלוץ המרכזי שוללת ההגמוניה מהתלוץ על עליה והכשרה, מלבד זה החלוץ נתרוקן מתכנו - כי העיקר נספג ע"י הסתדריות הנוער. לא האבטונומיה גרמה לכך - אלא היפרטרופיה של אבטונומיה. אין חבר הנוער יכל לעזוב את הסחדרותו עם כניסתו לחלוץ. עד כאן נגד מרמינסקי. אולם האבטונומיה אינה צריכה להעביר עניני החלוץ להסתדריות הנוער. ההכשרה קשורה עם פעולה תרבותית. בחלוץ יש להגביר הפעולה התרבותית. ארגוני הנוער יכלים בתוכם לטפח את האידיאולוגיה {0090-18} המיוחדת שלהם. הותק בעניני עליה והכשרה נקבע לא לפי ותק ארגוני הנוער, כי אם לפי ותק החלוץ. טבעי הוא שהסתדרות הנוער תקימנה קבוצי הכשרה, אך כשאין מקום לכל החלוצים יש לחלוץ ההכרעה והעליונות. שליחי ההסת' צריכים לעבודה בסניפי החלוץ בכללם. שטיין (פריהיט): יש סכנה בהתפצלות החלוץ. במקום הכשרה לא טוב שיהיו ארגונים נבדלים. נחוצה קביעות והמשכיות בעבודה במקום. אין כיום מקומות עבודה גדולים וקשה לסדר קבוצים שונים במקום אחד. מינקובסקי (החלוץ הצעיר): נוסחה מסוכמת לא תתקן המצב ביסודו. השאלה העיקרית אם יש נושא לחלוץ. לאחר ההסכם עם ארגוני הנוער - הולך החלוץ ומתרוקן מנושאו. למרות חשיבות ארגוני הנוער וגידול החלוץ בעזרתם הולך כוח החלוץ ונחלש. החלוץ הידלדל. בלודז אין מעון לחלון - אם כי יש לו 400 חבר - גם הסתדריות הנוער סובלות - אולם בעיקר סובל החלוץ סתם, - שהוא 50%-45% של החלוץ. הן כצאן בלי רועה. מ350- סניפי החלוץ רק 100 חותמים על העתיד. אין שעורים לעברית, קלובים. מלבד במקומות מעשים. החלט שהקבוץ יהיה נושא ההכשרה. השה"צ מארגן מחבריו קבוץ עליה, ששולח מתוכו חברים להכשרה שמתחלפים מזמן לזמן, ועל- פי-כן אין שויון בין חבר הנוער ובין חבר סתמי של החלוץ. לא מחזיקי גם על-ידי-כך מעמד במקומות העבודה. יש גם פרלליזם של הוראות. לרגל חוסר תוכן בחלוץ וחוסר כוח משיכה מתגברים הברית וחלוץ מרכזי; {0090-19} קיום קלוב החלוץ שלנו לא ימשיך. החלוץ גוסס. החלוץ צריך להיות סוברני - לארגוני נוער יש זכוח הגדרה עצמית, יש לבטל זכות הויטו של הסתדריות הנוער בעניני החלוץ. הסטיחיה עכשיו היא - ויש להגביר הפעולה התרבותית והחינוכית בחלוץ. יש צורך שאחד מב"כ ההסתדרות יבא לחו"ל. שפריר: אין להשוות החלוץ להסתדרות. בפולין הוחלט על הקמת הפועל. מרכז החלוץ החליט לא להשתתף בועדת תרבות. מפני מה - שמפלגת פוע"צ ופרייהייט היא נגד תרבות. מהו מודוס בחירת השליחים. שליח ההסת' בארץ אחת. דורש דבר ששליח בארץ אחרת מתנגד לו. מסכים לדעות מינקובסקי - אך לא למסקנותיו. סוברניות בעליה והכשרה - כן, אבל בפעולה התרבותית ? בקביעת תור העליה ברומניה מתחשבים: את ותק ההכשרה, דעת הסתדרות הנוער, המצב היורידי של המועמדים. מנהלים מו"מ רק עם קבוצי עליה שהיו כבר בהכשרה. הסניפים העירוניים הם פיקציה. עלינו למצוא דרך לפתרון שאלת רוב ומעוט. (המרכז ברומניה מרכב משני חברים של גורדוניה ושנים של השה"צ, 1 מהמכבי, 1 מהנוער העברי. הנה"ע יצא עכשיו, כי הוא עומד לסדר מרכז עולמי משלו. המכבי מפקפק אם הוא בתור כזה צריך להשתתף בחלוץ) - לא מריקים בבת אחת קבוץ. ברומניה התקשר השה"צ עם "ברית" ומכבי למען חוות רוב. {0090-20} אשרוביץ: בגרמניה כל השאלה עדיין לא עומדת. להסת' השה"צ החדשה יש רק חלוצים אחדים. הקבוץ המאוחד אינו רוצה להכיר בתפקיד המיוחד שיש לתנועת נוער בחלוץ. ספירר: כל ומן שיש נוער בחלוץ וחלוץ סתם - הכרתיות שתי גישות להכשרה. דברי מינקובסקי על המצב בחלוץ נכונים. ויש אשמה גדולה מצד הסתדריות הנוער במצב זה - כי אינן משתתפות בפעולות הנוער. ויש לגייס כוחות הנוער לפעולה בחלוץ. אך לשם כך אין צורך בביטול האבטונומיה. זוהי שאלת יחסים וסידור פנימי של כוחות תנועות הנוער הרוצות להקים קבוצים וקבוצות בארץ - יש להם ענין בהכשרת חבריהם בקבוץ הכשרה, כי רק פה נוצרת הקבוצה. יש צורך באבטונומיה לארגון גם בעליה, -הקבוץ הקבוע דרוש לסתם חלוץ מטעמים אקונומיים. דרוש לקבוץ הארצי מטעמי חנוך - לקשר את החבר לארץ ולצורה הקבוצית. בשביל גורדוניה אין צורך באמצעים אלה. יש גם שלילה בהכשרה לאורך זמן מפני התנאים הגרועים - לרגל צמצום אפשריות העליה יוכרחו להסתלק מקבוץ קבוע בהכשרה, הכשרה במשך זמן רב נוטלת אפשרות מחברים אחרים לקבל הכשרה בכלל. חוסר אפשרות להכשרה גורם לקפוח בעליה - המינימום להכשרה זהו 7 חדשים. מהו מודוס בחירת השליחים ? גוברמן(חלוץ צעיר): שאלת האבטונומיה עומדת רק ביחס לשני ארגונים - גורדוניה {0090-21} והשה"צ. פרייהייט למשל אינה דורשת לעצמה רשום זכיות בחלוץ. בכל מקום שיש גורדוניה והשה"צ - הסניף של החלוץ אינו קיים אם אין הרבה סתם-חלוצים. חברי השה"צ וגורדוניה יש להם חנוך בביתם, מסתגרים ואינם עוזרים לחנך את החלוץ. ברסקי: בפולין נלחמים ביניהם הקבוץ המאוחד. השה"צ וגורדוניה. במקום הרצון לכבוש את הנוער שבחוץ - הם שואפים לכבוש אחד את השני. הרוב בכל מקום הוא נגד אבטונומיה. מחייב הכשרה קבועה - ע"י כך ישתפרו תנאי החיים בהכשרה. ההתאחדות רואה עצמה מקופחת. היא מגזימה אמנם - אבל דרוש שיהיה חבר בפולין קרוב להתאחדות. העובדה שבקרב שליחי ההסת' בפולין אין ב"כ להתאחדות - אינה טובה. ניישטדסרב לברך ועידת ההתא' בעברית - אם כי כל הועידה היתה בעברית. ההסתדרות צריכה לקבו ע מודוס חקי וקבוע מי רצוי לעליה. יזרעאלי: השאלה אם אנו המהווים את הרוב הגדול בחלוץ, נמצא שפה משותפת ודרך פעולה משותף למען הרחב את תנועת החלוץ. חומה: במפלגה יש צורך להגיע לעמדה אחת בשאלת החלוץ - ולא לקביעת קונסטיטוציה. עברית, הגשמה (הכשרה קבועה), אחדות התנועה. {0090-22} טבנקין: מה כוון המפלגה בחלוץ - והיש ארגון מפלגתי בחלוץ. המחייבות מסקנותינו. אין לדון על החלוץ מבחינת הנוחות לקבוצה אחת כנון גורדוניה או גם הקבוץ המאוחד. בחלוץ הוא הישג גדול של תנועת הפועלים בארץ. הנסיון להרים את החלוץ מתוכן חנוכי ותרבותי ומערך ההכשרה - ובשם גורדון. שקדם לגורדוניה - מתנגד לתנועתנו. אפשר לבוא לארץ גם מתוך חנוך אידיאולוגי, אבל בהכשרה יש הגשמה עצמית. ארגוני נוער רוצים להעביר את אנשיהם ב"קרונות חתומים" - שלא יפגשו עם שום גוף "זר". מתישב בפרדס משלם . 1) בעד עשרים דונם אדמת פרדס 200 לא"י 2) " חמשה " " מגרש 100 (או 60) 3) אינסטלציה לאדמת הפרדס 280 4) " " המגרש 80 5) בית ובנינים אחדים 260 6) חריש 30 7) ישור ועקירת יבלות 50 8) בעד 10 דונם לא אדמת פרדס 3 1.030 המתישב מהחייב להכניס לבנק בעד עבוד 500 לא"י. מתחילים לשלם מהשנה הששית במשך חמש עשרה שנה הקרן ורבית בסכום 500 לא"י.