יומנים > יומן - מלא 14/12/1949

{P001} {0052-70} 14.12.49, יום ד' כנ' כסלו עליתי הבוקר לירושלים - לקבוע משרדי (לא משרד הבטחון) בירושלים, ולבצע בזאת העברת הממשלה לירושלים. בשלוש השנים האחרונות העמדתי לא פעם בפני הכרעות מרות וקשות, גם גורליות. איני יודע אם העמדתי פעם בפני הכרעה קשה יותר: להמרות או"מ, לעמוד בפני העולם הקטולי, הסובייטי הערבי. לאחר שיקול רב החלטתי שעלינו לקחת על עצמנו כל הדיסק ולעמוד בפני או"מ לא בהצהרות בלבד - זאת עשיתי לפני שבוע, אלא במעשים, והמעשה - העברת הממשלה בפועל לירושלים. והעברת הממשלה פירושה כמובן גם העברת הכנסת ולעשות זאת מיד, בטרם מועצת הנאמנות מתחילה בפעולותיה. עוד בהיותי בטבריא (10 בדיצמבר) מסרתי ע"י איתן שנפגשתי אתו בחיפה (לרגל פגישתי עס המטה באנית מלחמה לדון על חיל האויר) הודעה שנתפרסמו בעתוני יום א' שעמדתנו לא נשתנתה. כינסתי לאותו יום הממשלה, ומשום כך קיצצתי בשיבתי בטבריא וחזרתי לשעה חמש לת"א. הממשלה קיבלה דעתי שעלינו להעביר משרדינו והכנסת לירושלים ולהודיע על כך לכנסת ביום ב' (12 בדיצמבר). התנגדו לכך קפלן ומשה שפירא. תמך בכל נמרצות רמז. ביום ב' בבוקר הכינותי הצהרה, שהייתי צריך להביא בשתים לפני ועדת חוץ ובטחון ולהקריא אותה באחת {0052-71} בכנסת. בינתיים התעוררה אופוזיציה - בחזית הדתית ובמפלגה. ודרשו בירור. ישיבת ועדת חוץ נדחתה עד 6 בערב - אולם התיעצות הסיעות לא נסתיימו, ודחו כינוס הכנסת ליום שלם. סיעתנו ישבה כל הערב עד שעה מאוחרת בלילה. ברוב גדול נתקבלה דעתי. התנגדו שפרינצק, קפלן, הרצפלד, לביא ועוד 3-2. בינתיים נתקבלה גם ממשה התנגדות והודעתי על כך לסיעה. אתמול בבוקר דנו שוב בממשלה על הדבר לאור התיעצות בסיעות, והצהרתי אושרה לאחר תיקון קל של רוזן. בשתים (אתמול) הבאתי הצהרתי לועדת חוץ. מפ"מ התנגדה לא מבינה החפזון, יש בכך התגרות, אין בכך צורך, אולם - וכאן: באה הפתעה נעימה - אם הממשלה החליטה תעמיד המפלגה עצמה מאחורי הממשלה. הצה"כלל רצו הפעם להתחרות עם חירות ודרשות תחוקה - על ירושלים כבירה. התחמקו מחשובה על השאלה אס מחייבים העברת הממשלה והכנסת. בגין כמובן דרש וויכוח על מדיניות הממשלה והבעת אי אמון. התנגדתי לוויכוח -בקשר להצהרה, הצעתי שהוויכוח יתקיים לאחר שוב המשלחת. אם יצביעו אי אמון - בבקשה, תהיה הצבעה. במקום וויכוח הצעתי הצהרות הסיעות. זה נתקבל. בגין לא עמד בדברו - ובמקום הצהרה נאם נאום מוקצה מחמת מיאוס, אחריו החרה החזיק ספיר. בן אהרון שדיבר גם בכנסת בשם מפלגתו עמד שוב על הגובה. שפרינצק בגמר "ההודעות" מסר סיכום כפי שניסחתי. לאחר שנוכחתי הבוקר בישיבת ועדת התחקה לבירור עמדת הממשלה נגד חוקה בשעה זו ובעד חוקי יסוד - עליתי לירושלים. {0052-72} כפי שאמרתי בחגיגת ביתני התעשיה - העמדנו הפעם - אולם בפעם הראשונה הבהיסטוריה שלנו - במערכה של ישראל נגד כל העולם. החלטת או"מ נתקבלה ע"י ברית משונה של שלושת כוחות עולמיים: הגוש הסובייטי, הוותיקן והעולם הקטולי, עמי ערב והאיסלם (מלבד תרכיה), הפעם נתגלה - כאשר לא נתגלה או"מ מלפני הרפורמציה - כוח הוותיקן והקתוליות העולמית. מדינות שלגופו של דבר אין להן צורך בירושלים ואוהדות לישראל הצביעו תחת לחץ רומא בעד בינאום. מכסיקו שנתה דעתה ביום האחרון והצביעו בעד בינאום במלאה, לאחר שנמנעה בועדה הפוליטית. מדינות ערב דרשו בינאום מתוך שנאה לישראל וגם מתוך התנגדות לעבדאלה. אולם העמדנו לא רק נגד שלושת הגושים האלה שאין לזלזל אף באחד מהם, לרוסיה יש כאן אינטרס ברור: לא רק נגד אנגליה ועבדאלה - אלא זהו פחח להכנס למזרח הקרוב. מקודם לירושלים, אח"כ - מדינה ערבית עצמאית אהודה לה. הוותיקן נלחם כאן על ערך יסודי דתי: שלטון הנצרות נגד שלטון היהדות. ולא קשה ללבות רגשות וחושים דחיס וקנאיים בעולם. אולם יש כאן יותר משלושה גושים, לאחר שרוב של 2/3 הצביע (ויותר מרוב של 2/3) זוהי החלטת או"מ, ויש בעיה של פרסטיז' או"מ. פרסטיז זה אמנם נפגע לא פעם - בדרוס אפריקא, בבעית א"י גופה, בהחלטה על מושבות ועוד, אולם כאן יש ענין דתי אוניוורסלי, ומדינה קטנה וצעירה, בעצמה כמעט יצירת או"מ, מוכרת בה. וגס המדינות שהצביעו נגד (בעיקר מדינות פרוטסטניות) עומדות תחת לחץ הקטולים ויש להן שאלה של פרסטיזה, והאהבה לישראל אינה גדולה ביותר. אין להניח אולי סנקציות צבאיות. ברור שנגד צבא רוסי או אמריקני לא נוכל לעמוד. אבל מספיקות סנקציות כלכליות. אמריקא יכלה בנקל להחניק אותנו, כי זוהי כמעט הארץ היחידה שזרם ההון חפשי בתוכה ובה יושבים חמשה מיליון יהודים. אם היא תאחד נגדנו באמצעים כלכליים בהסכמת או"מ - מי יודע אם נוכל לעמוד. {0052-73} יש גם שאלה מוסרית-פוליטית. אין לדעתי עם בעולם המעונין כמונו בחיזוק או"מ ובשלטון משפט בעולם. הפרח השלום היא הסכנה האיומה ביותר גם להמוני היהודים בעולם וגס לקיומה, לעצם קיומה של מדינת ישראל. ופחות ממישהוא אחר מותר לנו לזלזל באו"מ. אולם השיקולים כנגד מכריעים. בינאום ירושלים מוציא ממדינת ישראל ,100 יהודים. לא ביום אחד אנו מסוגלים להקים ישוב כזה. זוהי גם חבלה רצינית ביכולת הקליטה שלנו. אולם ירושלים זה לא רק ,100 יהודים. זוהי עיר דוד. אם א"י היא לב האומה העברית - ירושלים היא לב לבה. שלטון בינאום בירושלים פירושו אינטרגות בינלאומיות ושלטון אינטרגות אלה בישראל. לכל "צד" בירושלים יהיה "צרי" בישראל. זהו פיצוץ העם. נוסף על שתי ה"האוריינטציות" המחבלות גם עכשיו יהיו לנו מי יודע כמה אוריינטציות. יתקבלו אינטרסים כלכליים נגד מדינת ישראל ובעד בינאום. גידול ירושלים היהודית יפסק, ולא עוד אלא שירד. אולי גם יהרס. זה יהיה הנצחון הראשון של עמי ערב נגד ישראל, שלטון אומ יבוצע נגדנו ללא נגד ערבים, בין שחלקו פל עבדאלה בביבנאום או לא. ויתכן שלא יבנאמו את מסגד עומר וסביבתו. אבל כל זה היא רק התחלה. רוסיה מעונינת לא רק בירושלים. היא עומדת על גבולות 29 לנובמבר. ז"א לקחתמאתנו יפו, לוד, רמלה, מגדל-גד, נצרת והגליל המערבי. ז"א הרס המדינה גס הוותיקן מעונין ב29- לנובמבר -מפני נצרת והמעטת שלטון ישראל המהווה סכנה תיאולוגית. {0052-74} יבוא אז גם דבר הפליטים. אם אפשר לעשות בנו נגד רצוננו - אין מניעה להחזרת הפליטים, הערבי רק יתחילו בקמפניה, ועל רקע "הומניטרי", וכאן יצטרפו לא רק קתולים. כי יש "אפיל" לטענת פליטים מנושלים. הותיקן מעונין בחיזוק העדות הקטוליות והנוצריות. יש עוד מקומות קדושים בארץ: חוף כנדח, כפר נחוס, כפר קנא, ועוד (מלבד נצרת), ידרשו "פיקוח" שלטוני על כל הבנינים והמקומות הדתיים במדינה - ואם החלטה מספיקה תבוא החלטה. זהו הרס המדינה, השפלתה, זוהי אנרכיה פנימית. לעמוד בפני סכנות אפשר רק מההתחלה, בשאלת ירושלים. אס נכשיל החלטת או"מ פה - חוסלה שאלת הגבולות ולא ידרשו מאחנו פליטים. הצלחתנו בשאלת ירושלים - פותרת כל בעיות בינלאומיות סביב מדינת ישראל. הנצליח? יתכן ויתכן. יש לנו בני ברית, ובמעשינו תלויה עמדת בני ברית אלה. יש עבדאלה. הוא אמנם שבוי בידי אנגליה, אבל כלפי שאר עמי ערב (שאף עצמאותם מפוקפקת) הוא גורם, ולפעמים מכריע. הוא הורס האחדות הערבית, ועלול למשוך אחריו אויבינו הנבזה ביותר בקרב עמי ערב - עיראק. ואס לעבדאלה כשלעצמו אין תוקף - יש תוקף לאלה שעומדים מאחוריו - לאנגלים. זוהי א"רוניה של היסטוריה, אבל זוהי עובדה, ובמידה מוכרת יש לנצל כל עובדה לטובתנו: אנגליה היא בסכסוך זה עם או"מ בעלת בריתנו, בלי אומר ודברים, בלי צורך לבוא אתם בדברים. היא תעמוד מאחורי עבדאלה, ובמילה מאחורינו. אנגליה ז"א מדינות מערב הפרוטסטנטיות במידה רבה, ואולי גם אמריקא. אין לאמריקא עדיין מדיניות מגובשת במזרח, והיא בהרבה מקרים {0052-75} נגררת (שלא לטובתנו) אחרי אנגליה. יתכן - ונחוץ - שתגרר הפעם אחרי אנגליה לטובתנו. והדבר תלוי באמריקא. אם אמריקא לא תפגע בנו - אין לחשוש ביותר לשום או"מ ולכוחות שבתוכה - לא לעמי ערב, לא לגוש הסובייטי ואף לא לותיקן, אם כי זה יכל להזיק לנו גם מחוץ לאו"מ ובלי צבא. ועמדת אמריקא לא מגובשת. אם נחכה -יתכן שנאמנות פורמלית לאו"מ תתגבר - כי הדאגה לנו אינה מחייבת כל כך. אם נעשה מעשה ונעמיד אמריקא בפני מבחן - להחליט על פעולת איבה נגדנו (בלי תמיכת אנגליה), לא תמהר לעשות זאת, והדעת נותנת (אם כי אין בכל וודאות) שתחפש דרכיםלשנות החלטת או"מ כאשר עשתה ואת כבר פעמים אחדות. יש גם עזרת עבדאלה - ומכיוון שהוא יושב בירושלים אין לזלזל בכך, והשיחות המתנהלות אתו עכשיו הן לעזר רב. שפרינצק ניסה בישיבת הסיעה למצות כל הנימוקים נגד הצעד. והנימוקים הס פחדים: סנקציות, שנאת העולם הנוצרים וכו'. אמרתי שאני מכיר חברינו ופחדיהם - ואני מכיר עצמי, ואני יכל להגיד שאין ביניהם אף אחד שידמה אלי בפחדנותו. אני הפחדן הגדול ביותר, אם כי אני מפחד לעתים קרובות מדברים אחרים, שהחברים לא מפחדים מהם או לא שמים אליהם לב. לא תמיד אני מביע כל "פחדי" - כי אני מפחד שמא אפחיד יוחד מדי חברינו והתנועה, ומתוך "פחד" אני מחייב הפרת החלטת או"מ מיד ובמעשים. אני רואה הסכנה שרואים החברים המתנגדים לקו שלי, אולם אני רואה סכנות יותר חמורות בקו שלהם, והדרך מלאה חתחתים בכל אופן, וההכרעה היא - בעד עמידה בפני החלטת או"מ. מלחמתנו זו חרים קרונו בעולם - גס בקרב מתנגדינו ותרכז סביבנו כל עם ישראל. {0052-76} מהמקומות שראיתי עד עכשיו כמרכז לממשלה נראה לי בית הסוכנות. עד שנבנה הקריה בירושלים יעבור זמן לא מעט, וכאן יש בית מתאים, ובונים אגף נוסף, שיתאים למשרד ראש הממשלה. להפתעתי הסכים לכך שרגאי אבל הוא רוצה להימלך בחבריו. - ראובן וששון מסרו השיחה עם עבדאלה שנמשכה הלילה משבע ועד שלוש לפנות בוקר. הסכימו לעקרונות: לנו חלק כעיר העתיקה עד הכותל המערבי ועד ככלל, הגדה המערבית של ים המלח, לטרון, גישה חפשית להר הצופים (בלי רציפות) אולם הוא הציג הפעם דרישה חדשה: לא רק מעבר לעזה - אלא שטח שלנו על גבול עזה, כל זמן שאינו מקבל עזה מהמצרים, כי אינו בטוח שיקבל עזה, ושכנותי תשמש לחץ. הוא גם דורש דרך לבית לחס בשלטונו. כמו כן סידור פיצויים על רכוש ערבי פרטי שעבר לרשותנו. הוא רוצה להפגש אתי - ומסכים לבוא לירושלים היהודית, לסעוד אתי באחד הערבים. - חזרתי לפנות ערב לת"א.