יומנים > יומן - מלא 15/12/1949

{P001} {0052-76} 15.12.49 ביקרתי עם יגאל ושיטרית קורס המשטרה שנסתיים היום - אחר כך ביקרנו בשדת תעופה ברמת רחל. אין טכנאים. אנשי הקבוצים שרוצים להשאר אין מרשים משקיהם להם לעשות זאת. - חזרתי לת"א בערב. {0052-77} - נתקבל מברק מאבן שראה רסק, קרן ווילקינס ממחלקת חוץ (ביום 13 לח"ו). רסק אמר לו ארבעה דברים בעלי משמעות רבה. א - החלטת העצרת אינה בגדר חקיקה אלא המלצה. ב - יש לחפש פתרון מוסכם - כלומר הסכס בין ישראל ועבה"י, ובין שניהם ובין הוותיקן. ג- מועצת הנאמנות חייבת לעבד חוקה וארצות הברית חייבת להשתתף בעיבודה. בהגמרה תוגש החוקה לתושבי ירושלים ולממשלות הנוגעות בדבר. אם אלה ידחו החוקה - על מועצת הנאמנות לברר מהו היסוד שעליו אפשר להשיג הסכמה, ולמסור בהתאם לכך דו"ח לעצרת. ארצות הברית מודאגת מהחיפזון המופרז של מועצת X הנאמנות, סבור שריאליזם יגדל במשך הזמן. ד - חזר כמה פעמים על כך שעלינו לבוא במגע עם הוותיקן, שעליו להבין שההחלטה אינה אלא המלצה, בשעה שלישראל "יש ויטו על המקום". - ביררתי עם יגאל, אהרון ומשה דיין המשך המו"ם עם עבדאלה. ממשה שמעתי דבר חדש: שהוסכם עם מצרים לחלק אדמת הפקר מצפון לעזה, ואנו נקבל למעלה מעשרה קילומטר שטח נוסף מדרום מגדל. לע"ע המצרים לא חתמו על ההסכם, והבטיחו לעשות זאת ב4- לחודש זה. סביבה זו היא מרכז המים, ואעפ"כ אין לדעתי לבטל המו"מ ואפשרות ההסכם בגלל כך מפני שלושה טעמים: 1) חשיבות ההסכם כשהוא לעצמו, 2) חשיבותו לגבי פתיחת דרך של הסכם עם מצרים, 3) הצורך לעמוד יחד עם עבדאלה במערכה על ירושלים. נתעוררו ספקות קשים בדבר תביעת עבדאלה לשטח רצוף לבית לחם. משה מציע שכניסתנו לעיר העתיקה לא תהיה דרך שער ציון - אלא שער האשפה, ואס יהיה צורך נתן לעבדאלה השטח שמדרום להר ציון. סיכמנו: א) מודיעים מחר לעבדאלה שלא מקבלים תביעתו החדשה על שטח שלנו בשפת הים, ב) דוחים הפגישה עד אחרי 21 בדיצמבר. ג) אם המצרים יחתמו - יתכן שניתן לעבדאלה השטח {0052-78} החדש. ד) מטילים על משה ופריץ ועמוס לקבוע את הדרך לים, ה) מטילים עליהם לברר הגדרת שטחי הגישה לעיר העתיקה. ו) נציע לעבדאלה גישה לבית לחם מה שהוא מציע לנו כגישה להר הצופים.