יומנים > יומן - מלא 16/02/1939

{P001} {0188-40} 16 פברואר בעשר בבוקר ישיבת ההנהלה. הצעתי להודיע לממשלה שאנו מוכנים להסכם עם הערבים על יסוד קח ותן, בתנאי שזכיותינו היסודיות ישמרו וששום סידור לא יעשה שיש בו, במפורש או מכלליות , קביעת סטטוס של מיעוט. לא נעמוד דווקא על פגישה בלתי אמצעית עם הערבים; אם הממשלה רוצה - תתווך בינינו; אולם אם הערבים יסרבו ויעמדו בדרישותיהם הקיצוניות עלינו לעמוד בכל תוקף על מלוא דרישותינו, ולא נעשה שום וויתור לממשלה, ולא עוד אלא שנסביר שבמקרה זה אין דרך אחרת להבטחת השלום בארץ ולהקלת קשרי אנגליה - אלא ע"י עליה גדולה ורבוי מהיר של היהודים בזמן הקצר ביותר; רק מדיניות זו תקצר תקופת המהומות ותביא הערבים לידי הבנת ההכרח לבוא אתנו לידי הבנה הדדית. כל וויתור שנעשה לממשלה, אפילו הקטן ביותר, בלי הסכם עם הערבים לא ישמש אלא גורם נוסף לתגבורת התנגדות הערבים ועמידתם במרדם, וגם אנו וגם הממשלה רק נפסיד. באמצע הישיבה היינו מוכרחים שלשתנו - חיים, ווייז, ואנכי, לעזוב. אתמול נתקבלה הזמנה מראש הממשלה לחיים לראותו הבוקר באחת עשרה וחצי. הבוקר צלצל מלקולם שחיים יביא אתו אחד או שנים מחבריו, וחיים ביקש אותי ווייז ללוותו. צמברלין קיבל אותנו בעשרה דונינג סטריט, בחדר ישיבות {0188-41} הקבינט, חדר לא קטן, אך לא גדול ביותר, עם ארונות ספרים על הקירות, ושלחן גדול מוקף כסאות באמצע. צמברלין ישב אל השולחן באמצע, על ידו מלקולם. שלשתנו ישבנו מולו. חיים פתח. בשעת דיבורו עשה צמברלין רשימות על נייר שהיה מונח לפניו. חיים אמר שברצוננו לעזור לממשלה בהשכנת שלום בארץ, ואנו מוכנים להסכם עם הערבים, גם במו"מ ישר וגם בתיווך הממשלה, מבלי להסגיר, כמובן, זכיותינו היסודיות ומבלי שיקבע לנו סטטוס של מיעוט. אולם בלי הסכם ערבי, אם הערבים יעמדו בהתנגדותם - אין טעם לוויתורים מצדנו, כי הערבים ימשיכו במרדם, ובעוד שנה תקרא לנו הממשלה שוב, תאמר: יש לנו צרות בארץ, העולם הערבי זועף ותומך בערבי א"י - ועליכם לעשות וויתורים חדשים. אין בדעתו להכניס את ראש הממשלה בכל פרטי הוויכוח המתנהל עכשיו בינינו ובין הממשלה, אבל הוא רוצה להעיר מלה אחת בשאלה שעורר אתמול מזכיר המושבות: שאלת הקרקע. בלי קרקע אין בית לאומי. לא באנו לארץ להשאר תושבי ערים. הקרקע והשאיפה לשוב לעבודת אדמה הן הסודות של מפעלנו, אבל מלבד חשיבות הקרקע כשהיא לעצמנו - הריהי משמשת גורם יסודי ביכולת הקליטה של כל מתישב חקלאי יוצר אפשריות לשנים שלשה מתיישבים נוספים - במלאכה, חרושת ומסחר. בלי התישבות חקלאית תצומצם גם העליה, ולכן אנו חרדים להודעת מזכיר המושבות על הגבלות ברכישת קרקע. {0188-42} אנחנו היהודים רוצים לעבוד יחד עם הממשלה בפיתוח הארץ. פיתוח זה נחוץ לערבים לא פחות מאשר לנו. בעקב המהומות נתרוששה הארץ, ביחוד נידלדל הישוב הערבי. העשירים ברחו. העניים נעשו עוד יותר עניים, והדלות היא גורם חשוב באי - השקט. ביחוד איום מצב הפלח הערבי. הארץ זקוקה להון ולמקורות מחיה ועבודה, ואנו מוכנים לקואופרציה עם הממשלה בפיתוח רחב של הארץ שתיצור אפשריות עליה ותיטיב מצב הפלחים. very צמברליין ענה מיד: דברי ויצמן היו כתמיד reasonable, ודבריו פרקו את נשקו (של צמברלין), עד, כדי הבהלה ( in an alarming degree ), הוסיף בבת- צחוק. הוא שמח ביחוד על דבריו בדבר פיתוח ועזרה לפלחים. הוא מסכים לגמרי שהחשש שהביע ויצמן על וויתורים מצד היהודים. כאיש ישר אינו יכל להגיד מה תעשה הממשלה בעוד שנים אחדות. א' - הוא בוודאי לא יהיה אז בממשלה, ב' - אינו יודע מה תהיינה המסיבות בעוד שתים שלוש שנים. אולם הוא סבור שכל הרגעה עכשיו תיצור תנאים יותר טובים בשביל העתיד הקרוב. הוא היה רוצה לדעת אם אנו מוכנים לעזור גם למדינות השכנות, למשל מצרים. חיים ענה - שעד כמה שהוא יודע אין מצרים זקוקה לעזרתנו. זוהי ארץ עשירה. מלקולם שאל - וסעודיה ? חיים ענה - יתכן שאפשר לעשות כמה דברים לסעודיה. צמברליין המשיך : אני עוקב את השיחות שלכם וקורא {0188-43} את הפרוטוקולים. דעתם על האספקט האיסטרטגי של השאלה. היה זמן שהיינו כפשע לפני מלחמה. באותו זמן לא היינו מוכנים, לא בבית ולא בים התיכון. אילו היינו מוכרחים להלחם אז - לא היינו נרתעים למרות חובר ההגנה, ואני בטוח שלבסוף היינו מתגברים. אבל עמדתנו היתה חלשה. מאז נתגברנו באופן ניכר, ויחסי הכוחות נשתנו. והם משתנים והולכים. נוכל בעתיד הקרוב לעמוד בפני כל מצב בלי דאגה מרובה. אולם אבי היה תמיד משנן לי: אל תכה הקוצים. אתם יודעים כמה אבי התענין במצבכם, ומפעלכם קרוב גם לי. אני יודע שהיו לכם הרבה אכזבות, אך השלום יקדם את מפעלכם. לבסוף שאל אם אנחנו יש לנו עוד מה להוסיף לו. וויז סיפר על ההתענינות העמוקה של יהודי אמירקא. לויצמן יש קונסטיטואנס של חמשה מליון בארצות הברית. חלק קטן אינו אתנו, אך ארבעה מיליון וחצי יהודים עומדים באמירקא מאחורי ויצמן. אך לא רק יהודים. מליונים נוצרים, וביחוד הכנסיות הבלתי-קונפורמיסטיות (צמברלין בעצמו הוא "נון- קונפורמיסט") - המונות כעשרים מליון נפש מאמינות בלב שלם בשיבת ציון ותומכות בתביעות הציוניות. הנוצרים באמירקא לא יכולים להעלות על הדעת שהארץ הקדושה, אשר הובטחה לעם ישראל על-ידי הנביאים - תוסגר לערבים, שהם בעיני העולם הנוצרי האמריקרני פגנים פראים. -- יהדות אמירקא עושה עכשיו מאמץ לאסוף ארבעה מיליון פונט לעזרת הפליטים, בשורה הראשונה להושבת הפליטים בא"י. {0188-44} בלי קרקע לא יהיה לנו מה לעשות עם הפליטים, ומשום כך הוא מצטרף לחרדת ויצמן על ההגבלות ברכישת קרקע שרמז עליהן מזכיר המושבות. אני אמרתי שיש לויצמן קונסטיטואנס של קרוב לחצי מיליון בארץ ישראל. ראש הממשלה הזכיר אכזבות. ואמנם היו לנו אכזבות מרות בארץ, לא מעט - ע"י מעשי האדמיניסטרציה. ואם כי שהוכרחנו לא פעם לבקר קשה את האדמיניסטרציה ומי יודע אם לא נצטרך לעשות זאת גם בעתיד, אני רוצה להבטיח לו בשם הישוב העברי בארץ, שאם חלילה אנגליה תהיה בסכנה ותצטרך להלחם - יעמוד הישוב היהודי כאיש אחד מאחרי האימפריה הבריטית. אני גם יכול להגיד לו שלמרות הקשיים הרבים שהיו לנו במשך ששים שנות עבודתנו המחודשת בארץ, וביחוד בשלוש השנים האחרונות - הישוב היהודי בארץ מלא אמונה בכוחו, במפעלו ובעתידו, ויהיו התנאים אשר יהיו - אנו בטוחים שנבצע את שאיפתנו הציונית, ואני מאמין שאנגליה לא תתבייש אז על העזרה שהגישה לנו. ודבר שלישי אנ רוצה להגיד לו בשם הישוב: איני יודע אם יעלה בידינו עכשיו לבוא עם הערבים לידי הבנה, אולם אני בטוח שעם גידול מפעלנו ורבוי מספרנו יווצרו התנאים להבנה הדדית, וא"י עברית תדע ותוכל לא רק להקים שלום עם שכניה הערבים בארץ אלא גם עם הארצות השכנות. צמברליין ענה שהוא שמח לשמוע דברים מפי בן-גוריון, המכיר את תנאי הארץ ומודה על היחס של הישוב. {0188-45} ויצמן הוסיף: הערבים מרימים עכשיו צעקה על א"י. אך הנה קרעו מסוריה את אלכסנדריטה - ולא קרה דבר. אפילו המופתי לא פצה פה, ושום מדינה ערבית לא מחתה. המהומות בארץ אינן רק תוצרת המקום. ההסתה מתנהלת ע"י כוחות זרים, ואם כי מסיתים נגדנו - מתכוונים באמת לא בעיקר נגדנו. צמברליין ענה, שהוא יודע את פעולת הסוכנים הזרים והוא מכיר היטב את המצב לאמתו. והוא מקוה שיבואו זמנים יותר טובים - ובזאת נגמרה השיחה שנמשכה שלושת רבעי שעה. צמברליין (ראיתיו זו הפעם הראשונה) עושה רושם של איש ישר; החושב מה שהוא אומר (אין ז"א שהוא אומר כל מה שהוא חושב), בעל שכל ישר, מעשי, אך בלי שאר- רוח יתרה,אך גם לא בלי סימפטיה אנושית. מלקולם שישב על-ידו - לא התערב בשיחה כלל, מלבד שאלה אחת על סעודיה - עשה רושם של לבלר הסמוך לשלחן רבו. כשצמברליין הזכיר יחס אביו למפעלנו דיבר לא בלי רגש. האהדה שהביע היתה, בלי ספק, כנה - אך השאלה היא עד היכן היא מגיעה, ועד כמה הוא יודע ומעריך מה בשבילנו עליה לארץ, ומהו ההבדל החיוני בין עליה גדולה ובין עליה מצומצמת. הדבר החשוב ביותר ששמעתי הוא, לדעתי, דעתו על הכוח הגדל של אנגליה. בניגוד לתאור השחור והעצבני של מלקולם ב"שיחה האיסטרטגית" לפני יומים, היה מורגש בדברי צמברליין בטחון רב בכוחה ועצמה של אנגליה. {0188-46} אבל איני מניח שצמברליין בקבינט יגין עלינו יותר מאשר יעשה זאת מלקולם - ומלקולם הוא משענת קנה רצוץ. אין לקוות ממנו כמעט כלום.