יומנים > יומן - מלא 18/03/1937

{P001} {0185-25} [יומן דב"ג 16/5/1937 - 18/3 עותק לא שלם] .18.3.1937 בפגישתי עם התאחדות האכרים (9.3.37) הזמנתי את מכנס וחבריו מבני בנימין לשיחה על "היחסים". הביא את ספיר, בן-עמי ויעקובסון (מרחובות). השיחה נתקיימה בביתי בשבת (13.3.37) משלוש-וחצי עד שבע בערב. אמרתי שהפעם איני רוצה לדבר על "ביזנס", אלה לברר הניגודים שבינינו, ואם הם מוכרחים או יש להתגבר עליהם לא על-ידי טשטושים וויתורים, לאל - על-ידי גילוי מצב משותף למפעלי יצירה. כי היצר השליט בתנועתנו הוא יצר היצירה, ונדמה שגם בבני בנימין פועם יצר זה, אם גם אולי בצורה אחרת. ביקשתי לדבר גלויות. פתח בן-עמי - הצורה אינה העיקר.במרכז עומד גאולת הארץ והתיישבות. אבל אין אמון. בין צעירי המושבות והפועלים שוררת חשדנות, ואין משתפים אותם בפעולות, אפילו בפעולה שהם יכולים להצטיין בה, כוון הפעולה הערבית. ספיר הרצה ארוכות - ביסוס אידיאולוגי לניגוד העמוק שבינינו. מבחינות המציאות האר"ית אין כל מצע {0185-26} משותף - צבור הפועלים אינו צבור, כלומר חלק של הישוב, אלא מדינה. יש לו טריטוריה, רוח מדינה. אידיאל מאחד, דגל, אפרט, שלטון. לכל האחרים אין מדינה, והם רק מיעוט וחלק של הישוב בלא כוח. אין הכוחות שווים. בכל מקום שיש בו צל של שלטון מתגלה הניגדו בין מדינה מצד אחד ובין קרעי שבטים מצד שני. צבור הפועלים כבש העמדות. לארחים יש רק ברירה או לחיות תחת שלטונם של הפועלים או למרוד. מדוע אי-אפשר לחיות תחת שלטון הפועלים? מפני הניגודים הרעיוניים. מחוץ לימי הפרעות אין כל שיתוף. דת אין, מחשבה משותפת אין, הטריטוריה נפרדת, החינוך נפרד - והלשון בלבד אינה מספיקה. הפועלים שולטים בישוב ובציונות. היה זמן שהאכרים ביטלו את שני הדברים והתרחקו מהם. הם נוכחו בטעותם. לבעלי- בתים אין בסיס כלכלי משלהם, והשלטון הציוני והישובי משפיע על מצבם הכלכלי. לא הפרדסנים ולא בעלי התעשיה יש להם קרקע מוצק תחת לרגליהם, והשלטון מתנה את אפשרות הקיום, ומשום כך תתחדד המלחמה על השלטון בישוב ובציונות. לעליה יש השפעה רבה על המצב הכלכלי בארץ, ותבוא התנקשות על "הסדר העליה". הניגוד העמוק אינו מעמדי. בין הפועל והפרדסן אין ניגוד כלכלי. הפרדסן יודע שהפועל לא יכול להתקיים מעשרים גרוש. המשק אינו יכול לשלם למעלה מעששרים. אבל יש ניגוד רעיוני. אי-האמון והחשדנות בולטים אפילו בסידור ההגנה. גם במדיניות החיצונית יש ניגוד, והראיה שמרחיקים בני המושבות מהפעולה {0185-27} הערבית. אצל צעירי המושבות יש הרגשה שהם מוצאים מכל דבר. לא האינטרסים הכלכליים - הם נפגעים בהרגשתם. תפיסתם שונה לגמרי מתפיסת הפועלים. שאלתיו מהי התפיסה הלאומית שלכם? - קרקע יהודי בלי לוי (בניגוד לשיטת קה"ק) עברית, עבודה עברית, משטר כלכלי המאפשר התפתחות כל הצורות המשקיות הבריאות - גם משק קיבוצי? כן, אלב בלי האידיאולוגיה שלו, גם ארגון פועלים, אבל בתנאי שהארגון ישמש רק מטרה מקצועית, ולא מטרות אחרות, כלומר מטרות "המדינה" והאידיאולוגיה הנפרדת הזרה. אמרתי - לבני הארץ - ולאו-דווקא בני האכרים - יש יתרון אחד וחסרון אחד והשוויתי אתנו. יהדותם טבעית יותר, קשרם לארץ אלמנטרי יותר אבל ציוניותם - אם גם ישנה - פגומה, כי חסר להם הרקע של הגלות, הסבל של המוני ישראל בנכר, ועם יש ניגוד בינינו, ניגוד עמוק שאין לאחה אותו הוא הניגוד בין ציונים ולא ציונים. אנחנו סוציאליסטים, והאידיאולוגיה הסוציאליסטית שלנו עמוקה יותר ומרחיקה לכת יותר ממה שנראה אפילו לספיר. אולם הסוציאליזם אינו ענין מיוחד למציאות האר"ית. כשיבוא סוציאליזם לכל העולם - יבוא גם לארץ. כל התנגדותכם לא תועיל. וכשיהיה קפיטליזם בכל העולם יהיה גם בארץ. הקבוצה אינו סוציאליזם. מקור הניגודים העמוקים בינינו הוא באימפוסים הציונים המפעמים בתוכנו. אנו נהפכנו לאר"ים מתוך אימפולס ציוני. לא נולדנו {0185-28} כאן, ורק הציונות הביאה אותנו הנה. נהפכנו לפועלים מתוך ציונותנו. נולדנו בחוגים בעלי-בתים והתחלנו להתנגד לאכרים - מתוך רוב ציוני. אילו מצאנו בבואנו לארץ מושבה עברית - כלומר מושבה בנויה על עבודה עברית - היתה כל ההיסטוריה אולי אחרת, אולי לא היה לנו אז משק וטריטוריה ו"מדינה". דווקא הסוציאליסטים האורטודוכסים בתוכנו התנגדו לבנין "המדינה" שלנו בכל גילוייה. הקבוצה נולדה לא מתוך האידאולוגיה ה"זרה" שלנו, כמו שסבור ספיר, אלא מתוך שלא היתה עבודה עברית בפ"ת. היינו מוכרחים להקים לעצמנו "מדינה", כי היינו זרים ב"מדינה העברית" שאתם הייתם צריכים להקים ולא הקימותם. אידיאולוגיה סוציאליסטית אינה מונעת קיום אומה אחת. באנגליה יש סוציאליזם, אבל יש אומה אנגלית, ואם כדברי ספיר קמות פה שתי אומות המוכרחות להשמיד אחת את השניה - הרי זה מתוך הניגוד העמוק שבין היצר הציוני השליט בכל מעשינו ומחשבותינו ובין ההתנכרות הציונית שבחוגי האכרים. המניע המרכזי בהוויתנו - קליטת עליה והתיישבות בארץ. ועם תבטיחו לנו עבודה עברית ויחד אתנו תשאו בעול ההתיישבות - בכל צורותיה ללא יוצא-מן-הכלל - למען קליטת העליה ובנין הארץ, נרגיש אנחנו ותרגישו אתם שאנשים אחים אנחנו. בן-עמי ניסה שוב להחזיר הדברים למסלול מעשי. עלינו להגיע למשטר בנין הארץ. לא נחוצים ויתורים רעיוניים, אלה בלתי-אפשריים. נחוצים ויתורים מעשיים. יש כוחות חשובים {0185-29} בקרב האכרים, והם נדחקים מכל פעול המפני שאינם חברי המפלגה. בני המושבות מועטים - ואין להם תקווה לתפוס מקום על-ידי בחירות, לא לקונגרס ולא לאספת-הנבחרים. אתם נושאים על גלי הרבבות, אבל האנשים התופסים אצלכם מקומות זוכים בכך לאו דווקא מפני סגולותיהם, אלה מפני שיש להם המון. אמרתי, שתנועתנו ידועת להחשיב איכות. אולם אי- אפשר לבטל כמות. רבים הם רבים. אבל אפשר למצוא דרך שגם המעטים - אם איכותם חשובה - יתפסו מקומם הראוי להם, בתנאי שלא ירצו לקפח הרבים. אם יש להם פחד מפועלים עברים פן יובו - מה בטחונכם בפועלים ערבים? כלום יוותרו אלה לתמיד על זכויותיהם האזרחיות? אנו לא מארגנים הפועלים הערבים במושבות, כי אין אנו משלימים עדיין עם עבודה ערבית,; אבל עם נקבל שיטתכם כגזרה היסטורית נעשה יד אחת עם הפועלים הערבים במלחמה על תנאים וזכות כפועלים וכאזרחים. יעקובסון שאל אם אנו מצדדים בחרם על ערבים, וכיצד רצוננו לשלום פוליטי עם ערבים מתישב על מלחמתנו נגד עבודה ערבית. ספיר שאל אם אפשר לקיים שתי כלכלות סגורות ונפרדות בארץ אחת - יהודית וערבית. אמרתי שאנו נגד חרם, ובמפעלים מסויימים (כגון ים- המלח והחשמל, שהם ארציים ומונופליסטיים) אנו מחייבים עבודה ערבית, אבל במושבה אנו דורשים עבודה עברית מלאה. הצעתי שבפגישה הבאה נדון על שלושה דברים: - א) סידור עבודה עברית במושבה. ב) שיתוף פעולה בשטח ההתיישבותי. ג) שיתוף פעולה בשטח הפוליטי. ביקשתי מהם שיביאו הצעותיהם בשלושת הקומפלכסים המוצעים. קיבלו על עצמם.