יומנים > יומן - מלא 19/02/1964

{0199-40} {0199-40} 19.2.64, יום ד' . אתמול טלפן לי חיים שדיין עונה היום (כלומר אתמול) על שאלתא של סנה ומסביר מה אמר בנידון זה (בענין לבון) בביתה של גולדה. הבוקר הגיעו הנה שני שליחי י.א. לבקש תגובה ממני - סרבתי לדבר אתם אחר כך בא כופר הארץ בנגב אצישראלי - בבקשה זו סרבתי. ביקשתי רק להסביר לשוקן (לא לעתון) כי אם אראה צורך להגיד משהו - הריני עתה רשאי לכתוב בעצמי הדבר שאשלח לפרסום. {0199-41} {0199-41} בינתיים בא תדי והביא לי מלוא תשובתו שנתן משה בכנסת ומה שצוותה היו"ר (סנהדריא) למחוק. דבריו בדרך כלל נכונים, המשגה היחיד שמשה עשה - שהכניס עתון מצרי בדבריו. בינתיים העתונות סוערת, ושלוש מפלגות מגישות הצעת אי אמון: מקי, חירות והליברלים. וצרוף מפ"מ, שעד אתמול נדמה היה כאילו נכשל, חל כנראה בו איזה שנוי. תדי הראני מאמר בירושלים פוסט (מסופר האובסרוור בלונדון) על לינדון - שלדעת תדי הולם את אשכול. לדעתו לינדון הוא נשיא מצליח. - בתשע בערב השמיע קול ישראל חלק מדברי מ. דיין שנמחקו אתמול. - אני ממשיך לקרוא גולה ונכר - והשתוממותי הולכת וגדלה מחריפותו של קופמן ורבוי סתירותיו והנחותיו המנוגדות זו לזו. "האמונה היהודית לא היתה לפי מהותה דת לאומית או גזעית בשום בחינה, המומנט הלאומי שבה אינו אלא היסטורי בלבד" (עמוד 214), "השקפה כוזבת ומשובשת נשתרשה במחקר תולדות ישראל שהיהדות המאוחרת, הפרושית התלמודית שאפה להקים חומת ברזל בין העם היהודי ובין שאר העמים. השקפה כוזבת זו מיחסת ליהדות לא שאיפה של התבדלות דתית בלבד, אלא גם שאיפה של התבדלות לאומית. אתנית (245). מעשה עזרא ונחמיה הוא נגד רוחה של היהדות המאוחרת, והיהדות המאוחרת לא קיימה ולא קבלה אותו (שם). קופמן לא מבחין בין האמונה הישראלית ובין הדת הישראלית. {0199-42} {0199-42} "בשלילה מוחלטת של האלילות כבושה היתה באמת שאיפה של התפשטות אוניברסלית (עמוד 282) והוא שואל: "מה טעם החזון הזה שהיהדות שהביאה חורבן על האלילות לא יכלה בכל זאת לרשת את מקומה?" (283) התשובה שהוא נותן הוא פלפול ריק "האמונה הישראלית לא היתה אמונה לאומית לפי מהותה אבל לאומית היתה לפי אופן התגלותה (287) הוא מגיע למסקנה שבעצם הנצרות והאיסלם הכריעו את האלילות (289). "היהדות יכלה להתפשט בעולם רק אחרי שנפרדה מעל גורל העם היהודי ותקוותו המשיחית" (עמוד 300). "התפרדות האמונה היהודית מעל העם היהודי היתה תנאי להתפשטות דתו בין העמים. הנצרות והאיסלם היו מתן תורה, מתן תורת ישראל. לעולם האלילי" (302) עת יציאת הנצרות מגבול ישראל שבה אל היהדות" (312). - ביום 10.1.61 שלח גדעון הויזנר מכתב ליעקב סלומון: "בהתאם לבקשתך הריני להודיעך כי סיימתי את העיון בחומר החקירה בקשר לאשמת זיוף או הפצת מסמך מזויף נגד שולחך אל"מ ב. גיבלי. מסקנתי היא כי חומר הראיות שברשותי אינו מספיק כדי הגשת גליון האישום נגד שולחך בשל זיוף או הפצת מסמך מזויף בענינים הקשורים בפרשה". בכבוד רב (-) גדעון הויזנר היועץ המשפטי לממשלה. המשך העיון בספרו של קופמן: "נצחון הנצרות והאיסלם על האלילות היא נצחון אמונת האחדות הישראלית על דתות העמים" (433) - "היא הכריעה את האלילות רק אחרי שלבשה צורות חדשות ונפרדה מעל עם ישראל" (שם). ובניגוד לכך הוא אומר הלאה: "הגורם ששמר את יחודו של ישראל היה הגורם {0199-43} {0199-43} הדתי לבדו" (436). בניגוד לכל הגיון רעיוני המרכזי מסביר קופמן בפרק "גלות וגיטו" "שגם אחרי חורבן מדינתו לא בא קרע בהכרתו העצמית לא חדל לחשוב את עצמו לאומה מיוחדת כמקדם" (459), ומכיוון שהוא מרגיש שבזאת הוא סותר הנחתו המקורית שיהדות זוהי רק דת, אמונה, הוא מוסיף: "את שאלת הכרת היחוד האתני אין לערבב בשאלת הערכת היחוד האתני. נכון הדבר שדת ישראל היא האוניברסלית ושאין היא חושבת בדרך כלל את מידות היחיד האתני כשהן לעצמן לערכים עליונים. את היסודות הלאומיים ההיסטוריים שבחיי עם ישראל החשיבה רק בתום בחינה דתית" (460). כאן בולט הבלבול שבמחשבתו על "אמונה" ו"דת". "ישראל קדוש הוא בתור נושא דת אליהם, אולם כל אומה ולשון יכולה להגיע למדרגה זו של "ישראל" (461) - ובכן מדוע האיסלמים אינם . . . ?