יומנים > יומן - מלא 24/03/1931

{P001} {0084-62} ו' ניסן 24 מרס יום ג' מברץ נתקבלה טלגרמה על תוצאות משאל האיחוד בשתי המפלגות: הפוע"צ הצביעו: בעד 373, נגד 160, נמנעו 60. מצ"צ: בעד 290, נגד 36, נמנעו 11. לוקר דו רש אישור הברית. נסעתי בבוקר לירושלם. ישיבה עם מ.פ.י. לפי סיכומי המחלקה הסטטיסטית היו בירושלם ביום 1.1.31 - 2704 חברים באגודות. 476 חברות מלבד 1.103 נשי חברים. יחד 4.283 נוער עובד 350, ס"ה 4.633. פינקלשטין מוסיף לכך 50 אחיות של הדסה שיכנסו להסתדרות בדיצמבר 1930 ולא נכללו עדין במספרים הנ"ל. לעומת זאת הוא מפחית כ500- חבר מאגודות שונות שעזבו בינתים את העיר או גם את הארץ, שבזמנם נרשמו ונעלמו. המספר הריאלי לפי דעתו הוא 2.700 חבר. מספר הפועלים בעיר לפי דעת פינקלשטין כ5.000- לרבות גם הפקידים. מספר ממוצע של משלמי מסים 1.338 בכל חודש, ז"א 58,23% מכל מספר התברים, במשך 1930. בשנת 1929 היו משלמים 1.410 בכל חודש,(17.000 במשך השנה) אולם ההכנסה עלתה בשנת 1930, כי עלה גובה המס הממוצע. בשנת 1929 גבו ממסים 1.100 לא"י, בשנת 1930 - 1.400, אם כי היו רק 16.000 תשלומי מס. סבת האחוז הנמוך של משלמי המסים היא שחצי מספר חוכרים עובדים בבנין, והגביה בבנין קשה. כי החבר עובד היום פה ומחר שם וקשה לתפוס שם. בשנת 1929 היו מספר פועלי הבנין שעבדו ע"י הלשכה בבנינים גדולים - יותר רב מבשנת 1930. מספר בניני {0084-63} הלשכה פחתו בשנה שעברה. הפועלים העובדים בבתי-מלאכה אף הם תשלומיהם נגבים בקושי. הפקידים ופועלי הרכבת לא נכללו במספר משלמי המס. כי מסיהם נגבים ע"י האגודה. במשך 1930 נכנסו 500 חברים חדשים להסתדרות מהם 365 אשכנזים, 135 מעדות מזרחיות. כששים מהחדשים הם עולים, לפי האגודות: בנין 51. בתי-אוכל 19, ים-המלח 19, צבע 13, מחט 16, מתכת 33, דפוס 15, אופים 49, עובדי ראינוע ואומנות 28, קצבים 8, הובלה 75, עץ 37, אחיות מוסמכות 50. אי-אפשר להגיד שכל ה500- נמצאים גם עכשיו בהסתדרות, אין טפול בחבר החדש, ויש שלאחר כגיסתו - הוא נעלם מהאופק. האגודות החיות: בנין, עץ, סתות, אפיה. הערבים שעבדו במאפיות יהודיות לפני המאורעות - יצאו. עובדים עכשיו רק יהודים, וכלם מאורגנים. עם ברמן יש חוזה טוב - לדעת פינקלשטין - מופתי ---- מתכת נתרופפה, כי חברי הועד עזבו את המקום. המזכיר אף הוא נסתלק. עומדים לסדרה מחדש על-פי סקציות. דפוס במצב של החיאה, אולם המקצוע ירוד. מצב בעלי-הדפוס חמור. עומדים לסגור כמה דפוסים. חזוק הארגון נתקל בקושי האובייקטיבי של המצב, אולם בדפוסים הגדולים, מצב הפועלים לא רע. בדפוס עזריאל תנאים טובים. שפור התנאים תלוי בהתאם שבין ת"א וירושלם. בים-המלח עובדים 270 יהודים, 110 ערבים, ומקום עבודה זה מעסיק הרבה את המועצה. יש לחץ גדול מצד הממשלה על העסקת פועלים ערבים. פועלי הרכבת לא קשורים למועצה, אם כי משרדם במועצה. הקלוב שלהם מול הרכבת. כשליש מכל האגודות הם מהעדות המזרחיות שבאו ברבם לארץ לאחר המלחמה. אחוז משלמי המסים ביניהם קטן. הם משלמים {0084-64} לרוב רק במקרים שההסתדרות עושה בשבילם דבר מה. מהאשכנזים 90% עולים. השאר ילידי הארץ. האחרונים דומים לבני העדות המזרחיות. חוסר חרושת, מציאות בתי-מלאכה נחשלים - מכבידים על הארגון. בהסתדרות כאן לא נתגלו אנשים פעיליםחדשים. בין העסקנים הקודמים יש פרוצס של דיפרולטריזציה. נהפכים למנהלי עבודה, פקידים, קבלנים - יש גם עובדים להתישבות. הקדר הצבורי מתפורר. קשה למצוא ועדים פעילים לאגודות. הקודמים נתעייפו, אינם רוצים למשוך בעול. מרות התנועה אינה קיימת, כשדורשים מחבר - אינו נשמע. רק באגודות האופים יש צירוף טוב של חברים והמצב באגודה משביע רצון. באגודות אתרוח - מתכת עץ - יש חברים בעלי יכולת, אבל אלה לרוב הם חברים בקואופרטיבים, ואינם רוצים לשאת בעול האגודה. והפעולה מוטלת כולה על המועצה - פינקלשטין, רבינוביץ ואיש שלום. יש עסקנים צעירים מהנוער העובד - כמו שלום כהן, אבל סמכותם בעיני ה"ותיקים" קטנה, והם נכשלים ע"י כך. המועצה מתאספת באופן בי נוני אחת לחודש, אולם חברי המועצה אינם מורגשים ומרגישים עצמם כבאי-כוח של מי-שהוא. הם חלשים מהצבור. התלמידים, הסמינריסטים, המורים, הותיקים מצומצמים כל אחד בפינתו. הניבו של הפעולה הצבורית ושל התנועה כולה בירושלם יורד. האנשים המוכשרים - או יצאו את העיר - או נתרחקו ונתכנסו לתוך קליפתם. העורק החי היו פועלי הבנין, והבנין היה מקודם בקו עליה, עכשיו גם זה נשתנה. סודר סמינר לועדי הפועלים, פעם בשבוע. בר-שירה הרצה פעמים על חוזים קולקטיביים. קרונגולד - על משפט החברים, א. קצנלסון - על הרבו י הטבעי בארץ; גרנובסקי - {0084-65} ירצה על שיטת המסים. אין מרצה על האיגוד המקצועי. כ60- איש מבקרים סמינר זה, המבקרים הם קבועים. מתענינים בהרצאות. אולם העיקר חסר - על הפרובלימות המיוחדות של תנועתנו, להרצאות אלה אין כוחות מקומיים. מצב העבודה. נוסף לחוסר-כוחות וארגון רופף יש עכשיו משבר כלכלי בעיר. להרבה פועלים לא משלמים המשכורת. חייבים להם אלפי לירות. חלק מזה אבוד, וחלק אין תקוה שישולם בקרוב. שביתה לא תתקן , לפעמים היא מריעה, כי היא עלולה להביא לידי פשיטת רגל. חוסר תשלומין הם בבנין, בדפוס וגם בבתי-מלאכה. חוסר האונים של ההסתדרות לתקן - מרופף את הארגון. הפועל מתיאש מההסתדרות. מספר מח"ע למעלה מ250-, בכללם גם נוער. כשליש הם מח"ע כמעט קבועים, כי גם בזמן הטוב עבדו רק בסרוגין. חלק - שעבר לירושלם לאחר חוסר עבודה מערים אחרות יותר משליש של מח"ע הם בני עדות מזרחיות, כמעט כולם בעלי משפחות. במשך השבועות הקרובים יוטב קצת המצב לרגל מוחרם, אולם אח"כ יש לחשוש להרעת המצב. הרבה דירות הן ריקות ואין יסוד לסיכוי של בנין חדש. אם המצב הפוליטי לא יתחדד יכנסו יהודים לבתים ערבים הריקים עכשיו. יש הבדל של 30-20 אחוז בין שכר דירה יהודית וערבית. מצבם של הרבה חוגים הולך ורע. שכר הפקידים מצטמצם, ומבקשים דירות יותר זולות, ויש לחשוש שבתים יהודים יתרוקנו מדירותיהם; הבנין העממי כנראה יפחת אף הוא לרגל המצוקה הכספית וקיצוץ המשכרות. אם לא יוצרו עבודות חדשות גדולות (מכללה, רוקפלר) יקשה מצב העבודה. הקושי בעיקר לגבי פועלים בלתי מקצועיים. {0084-66} מקצוע האבן הולך ונחרב לרגל השנויים בטכניקת הבנין לאחר הרעש. מרבים בבנין בטון, והאבן יורדת מגדולתה. העיריה אינה מקפידה על אבן דוקא. הביטון אמנם הגדיל מספר הפועלים היהודים, ובין פועלי האבן הערבים גדל חוסר העבודה. גם בשימוש האבן בא שנוי - בונים באבנים פשוטות, בלי קישוטים-צעצועים. וזה מוזיל במדה רבה את העבודה. מכניסים גם אבן מלאכותית. החציבה ירודה עוד יותר מהסיתות, החוצבים חדרו לעבודות אחרות - לחפירת בורות וכדומה. המחיר יורד בסיתות גם לרגל ניצול פועל בפועל. סתת מקבל עבודה במחיר ירוד, נוטל נערים עובדים, משלם להם מחיר עוד יותר ירוד, הוא משתכר 80-50 גרוש ליום, אבל לא בעבודתו בלבד כי מעבודת המנוצלים על ידו. בחציבה אין הופעות כאלה. החוצבים עובדים בהשוואת המתירים. קבוצות קבלניות בבנין (חברי ההסתדרות) מתחרות. מורידות שכר. מנצלות פועלים, מקבלות פועלים לא ע"י הלשכה. לרוב מקבלות לא חברי ההסתדרות, עובדות ומכבידות למעלה משמונה שעות, את המומחה מפטרים. את הללו היו צריכים להוציא מההסתדרות ולראות בהם קבלנים פרטיים, אולם משפט החברים הוא איטי, וגם לא קל להוכיח באופן פורמלי את האשמה. חברי הקבוצות הללו אינם רוצים להיות מוצאים מההסתדרות, הם לוקחים חלק במפעלי התנועה, משתתפים במגביות, אך בעניניהם הפרטיים אינם משגיחים בעיקרי ההסתדרות. ההוצאה מההסתדרות היתה משפיעה עליהם, ויש למצוא דרך להקלת הפרוצדורה של ההוצאה. {0084-67} אה"צ נסעתי עם רבינוביץ לעבודת ים-המלח - וברכתי "שהחיינו". בלוית המנהל ליכטנשטיין בקרנו בבית-החרושת שהולך ונבנה. את הברכות וההכנות הנעשות להרחבת המפעל. ידרשו לדברי ליכטנשטין חמש שנים עד שהמפעל יבוצע ויעבוד "במלוא הקיטור". התחלת העבודה בבית החרושת תהיה בעוד חמשה חדשים. המפעל יתפתח בהדרגה - כדי פתרון שאלת הטרנספורט, ושאלת טכניות ומשקיות אחרות. ישיבה עם ועד פועלי ים-המלח. מלבד 70 פועלים זמניים שעובדים בחפירה שקבל מרכז העבודה עובדים כאן: 25 איש אצל קבלני מתכת, 10 פועלי בנין (הקבלן מ.פ.י.), כ170- עובדים אצל החברה. פועלים ערבים 110, המקבלים 15 גרוש ליום. השכר היומי של פועל יהודי 30 גרוש ליום. כשבעים וחמשה מפועלי החברה חם פועלים פשוטים, החצי מהם עובדים בקבלנות ומשתכרים באופן בינוני 45 גרוש ליום. 25 הם עובדי המטבח. הפועלים משלמים לחברה 11 גרוש בעד יום אוכל. 10 חברי הפועל המזרחי סידרו מטבח לחוד. החברה נתנה להם כלים. כ75- הם פועלים מקצועיים ופקידים. אין דרגה לפועלים מקצועיים. פועלי המתכת נכנסו הנה לא ע"י ההסתדרות, אם כי כל הפועלים כאן הם חברי ההסתדרות. חברי הפועל המזרחי, לדברי החברים, הם פועלים טובים. 9-8 שנים בארץ. אבל לגמרי לא אדוקים. שאלתי אם הם מתפללים - החברים כאן לא ראו אותם בכך אף פעם. החברים בטוחים שלאתר שיקבעו כאן בתור פועלם קבועים יעזבו את המזרחי. החברים סידרו בכספם ספריה ורדיו. סדרו גם קואופרטיב {0084-68} צרכני - לא מקושר למשביר. קונים על חשבון, וההנהלה בסוף החודש מנכה את הקרדיט,מהריוח מפרישים שתי לירות לספריה. עד היום לא היתה כאן הרצאה על ים-המלח. מתקבלים פה למעלה מ30-, הארץ - 1, דואר היום - 1. בועד פועלי המקום נמצאו 6 חברים: קושניר, יעקבסון עובד, איזשטד, דרומי. בפורים התפטרו אחדים, ובאספה כללית קבעו רשימת מועמדים לבחירות חדשות, אבל מחברי הועד הקודם נסתלקו כולם מלבד עובד ויעקבסון, אבל האחרון הציג תנאי שיכניסו עוד מי-שהוא מהועד הקודם. קושניר - התפטר מתוך יחס החברים. הועד סידר עבודות קבלניות. בין החברים היה וכוח על הקבלנות, אולם אספה כללית החליטה בחיוב. על קבלנות עמדו ביחוד בעלי-המשפחה, אחרת לא היו יכלים להתקיים. הקבלנות וחלוקת העבודה סידרו ע"י הועד מבלי שיהיה איש מיוחד לכך (פקיד). אם כי העבודה התנהלה בסדר גמור היו טענות נגד חברי הועד, שהם הולכי בטל נוטלים לעצמם עבודות יותר קלות וכו'. כשבא הענין לאספה כללית - היו מביעים אמון לועד ודרשו ממנו להמשיך, אבל יום יום היו מרננים ומחרפים, ואיש לא היה עונה להם. חברי הועד היו עמוסים עבודה ואיש לא היה בא לעזור להם. סרבו להכנס לועדות לעשות איזו פעולה אחרת שהועד היה דורש. בצבור יש יחס לא חברי למוסדות ההסתדרות: מ.פ.י., מרכז העבודה ועוד. מתנפלים בלי סבה. בלי אחריות. כך מתנהגים גם חברי המפלגה. {0084-69} מלבד עובד תושבים כל שאר חברי הועד ביחס לצבור כקושניר. ליפוב - הצבור פה אינו גרוע ואינו טוב מהצבור בכל מקום אחר. אינו אידאלי (לדעתי, הצבור שלנו הוא אידיאלי לגבי ענינינו הגדולים, ולגמרי לא אידיאלי בענינים הקטנים). מצד הועד פה נעשתה שגיאה, שאולי אי-אפשר היה לתקן אותה: לרגל פעולתם בועד היו לפעמים מאחרים לעבודה או עוזבים אותה לחצי שעה או שעה, ואחדים מהצבור היו מרננים על כך. ומוטב היה שאחד מהועד יעבוד חצי יום בשכר ובלבד למנוע מתת פתחון פה למרננים המעטים. אולם בכלל היה מצד הצבור יחס טוב לועד, והוכר שפעולתו טובה ומוצלחה. יחס של אי-כבוד היה דוקא למ.פ.י. ולא לועד. הסבה - קבלת כמה עבודות ע"י מ.פ.י. ומרכז העבודה בתנאים לא טובים כל כך. אמת היא שמצד החברים במקום אין עזרה לועד בשום פעולה, והועד נמצא באטמוספירה של בדידו ת. רבינוביץ - עוד לא ראה ועד פועלים יותר מקובל בצבור מועד זה. חברי הועד הצליחו באופן יוצא מן הכלל. לאחר בירורים הסכימו חברי הועד להשאר, והבחירות ידחו לחודש לחדשיים. חברי הסולל (גדעון, קושניר, איזנשטד, הלפרין ויעקבסון) רוצים להכנס לארגון הותיקים. זסלבסקי הודיע להם שהארגון קבל עוד 100 דונם ויש מקום ל- 5 - 7 מתישבים נוספים וזסלבסקי מציע שחברי הסולל הנ"ל יתקבלו. הדבר תלוי בהרצפלד. אמרתי להם שעלי {0084-70} לברר אם המועמדות שלהם היא בסדר לפי חוקת התור. ואם יתברר לי בחיוב - אפגיש אותם עם הרצפלד. ישיבה עם ב"כ פקידי החברה: כהנר, צוקרמן. בים המלח עסוקים כ20- פקיד, מלבד 8 פועלים חדשיים.בירושלם יש בחברה כ18- פקידים. אינם מאורגנים ואחדים מהם אינם גם חברי ההסתדרות. בירושלם הרוב אינו חבר ההסתדרות. אגודת הפקידים בירושלם ניסתה לארגן אותם - ולא הצליחה, כי בין הפקידים יש הרבה רויזיוניסטים, ואלה התנגדו לכניסה להסתדרות, אם כי לא התנגדו לארגון. אספת הפקידים בירושלם החליטה לחקור איך נהוג במקומות עבודה אחרים, ובינתיים ענין הארגון נדחה. בים-המלח יש 2 רויזיוניסים, ומספר יותר גדול של לא חברי ההסתדרות אחרים, המתנגדים לכניסה להסתדרות. מזכיר אגורת הפקידים בירושלם יעצם ליצור ארגון. גם אם לא יקושר להסתדרות. דעת כהנר וצוקרמן אף היא בעד ארגון מחוץ להסתדרות. תנאי העבודה של הפקידים קשים. אין שעות עבודה, אין חופש, המשכרות אינן משביעות. הודעתי שאביא את השאלה לפני המזכירות. לדעתי, אין להתנגד לארגון הפקידים, אם גם אי-אפשר לעשותו לארגון הסתדרותי, כי אחרת כנראה אין דרך להגנה על הפקיד. אבל אין ארגון כזה נותן תקוות רבות, ויש גם סכנה למקום עבודה כמו בים-המלח, שבו יתקיימו שני ארגונים נפרדיםשל פועלים לחוד ושל פקידים לחוד. ועל חברינו בארגון יהיה לדאוג לקיים קונטקט בין שני הארגונים. ישיבת עם ועד פועלי המתכת. עובדים פה 37 פועלי מתכת. {0084-71} מהם עובדים 9 בשלוש משמרות יום ולילה, 3 במשמרת. עבדו גם בשבת וקבלו תשלום נוסף בעד שבת (50%). בפברואר הודיעה החברה שהוספה זו מתבטלת. הפועלים הודיעו שבכלל מתנגדים לעבודה בשבת. אבל אם יש הכרת לעבוד בשבת - הם דורשים הוספה. החברה הודיעה שמסכימה לעבוד רק 6 ימים בשבוע. הפועלים החליטו שאם אחד מששת הימים יחול בשבת - צריכים לשלם הוספה. במקום זה הציעה החברה: סידור של 48 שעות בשבוע, משמרות של 8 שעות, בתקופה של 7 שבועות חופש של 32 שעות שלוש פעמים וחופש של 56 שלוש פעמים. אספת הפועלים החליטה לדרוש בעד כל עבודה ביום השבת הוספה של 50%, יעצתי להמשיך המו"מ עם ההנהלה, כי מהצעות השונות נראה הדבר שההנהלה רוצה למצוא מוצא שיניח דעת הפועלים. מסופקני אם יש לדרוש הוספה בעד עבודה בשבת, אם השבת היא לא יום העבודה השביעי אלא הששי בשבוע. שפשינסקי שעבד מקודם אצל רוטנברג 3 שנים בחיפה ו3- שנים בנהרים ופוטר - תבע פצויים והוה"פ צוה עליו ללכת כי ר-ג הסכים להכנס במו"מ בשאלה זו - דורש להחיש את גמר המו"מ, שהיה צריך להתחיל לפנ י שלשה חדשים. הבטחתיו לדבר על ענין זה עם אליהו. לאחר חצות שבתי לירושלם.