יומנים > יומן - מלא 24/10/1938

{P001} {0148-18} לונדון, 24.10.38 לחברי מרכז המפלגה - הגיע לידי הבוקר הפרוטוקול הסטינוגרפי של ישיבתכם מיום 12.10.38 ואני רואה חובה לעצמי לעמוד על דברים אחדים שנשמעו בישיבה זו, אם כי בינתיים נשתנו כמה דברים (בפרטים - לא בעיקר !) והערותי אולי יהיו לאחר זמנן, אבל הסבל העובר על כולנו - והוא לא יחלוף כה מהר! - מחייב כל אחד מאתנו להמנע מהכבדת המצב ומהגדשת הסאה של הקשי האישי שבו נתון כל אחד מאתנו, ולא להוסיף רוגז-שוא ובלתי-חברי על המרירות הנפשית שאינה קלה גם בלאו הכי. בישיבתכם זו נשמעו הרבה תלונות על חוסר אינפורמציה. אידלסון, בן-אהרון וגם משה קבעו ש"אין אינפורמציה". אין אינפורמציה, אין לשום איש מאתנו אינפורמציה על הנעשה בחדרי חדריו של משרד המושבות ושל הקבינט הבריטי. אין לאיש מאתנו אינפורמציה ממה שנעשה בחדרי לבו של מיניסטר המושבות וחבריו. ואת האינפורמציה שאין לנו - אין אנו יכולים לתת לשום איש ולשום מוסד. מה שידוע לנו אותו אנחנו מספרים. יומני נשלח כמעט יום יום לחבר המחלקה המדינית בירושלם, שהו חבר המפלגה. העתק מכל מכתבי (הפוליטיים) אני שולח לאתר מחברי מזכירות המפלגה וההסתדרות, שכני הקרוב ביותר בשכונת הפועלים, דוד רמז, ואני מניח שאין הוא מעלי אותו בכיסו. ב"הבוקר" יש כנראה אינפורמציה נוספת - היא לא ידועה לי, כי איני מספיק לקרוא את "הבוקר", ואין צורך שאני אספר לכס התעלומות של "הבוקר", אתם מקבלים עתון זה שבוע ימים לפני. לאידלסון היתה תלונה נוספת: אין הוא יודע"באיזה כיוון פועלים בלונדון {0148-19} ומה עושים שם אנשינו". לא אדבר בשם אנשינו. כולס סופרים מהירים, ומה שיש להם לכתוב לכם יכתבו. אני רוצה להגיד מהו "הכיוון" שלי: "לא רק מלחמה על מכסימום עליה", בדיוק כחשדו של אידלסון. אני מניח שאידלסון יאמין לי אם אומר שאני רוצה לא פחות ממנו במכסימום של עליה. אבל לי לא די הרצון שלי והרצון של אידלסון. אני רוצה לא רק שיהודים ירצו בעליה - אלא אני רוצה בתנאים ומסיבות פוליטיים שיאפשרו ויממשו עליה. לשם כך, לדעתי, דרושה מדינה יהודית, לכל הפחות בחלק של הארץ. אבל, אהה! גם כאן לא מספיק רצוני. כי רצון זה נוצח על ידי רצון "השוללים" - היהודים והערבים והאנגל נוצח - לפי שעה! ודעתי הברורה היא שאם א"י תשאר תחת הפקידות הבריטית כאשר היתה עד עכשיו, בשלמותה, כמו שרצה אידלסון,לא תהיה עליה רחבה, לא תהיה בשום אופן, אם כי אני אמשיך בכל כוח רצוני לרצות בה. זוהי אולי דעה מוטעית, אבל איני יכול לשנות דעתי, לאחר שאני יודע שהיא נכונה. ו"הכיוון" שלי - כל עוד יש איזה שביב של תקווה - לעשות כל מה שיכול בן תמותה לעשות למען תקום במהרה בימינו מדינה יהודית. זהו, לפי הכרתי את תנועתנו והתנועה הציונית והעם היהודי, הרצון הבוער של רובם הגדול, ודעתו של אידלסון היא רק דעת מיעוט לא גדול, ולכן אפילו מבחינה פורמלית יש הרשות ויש החובה לעשות כל מה שבידי אדם לעשות למען הביא לקונגרס הציונות הצעה מוסמכת מטעם הממשלה האנגלית ליסוד מדינה יהודית בחלק מן הארץ. חוששני - שלא יעלה הדבר בידינו להביא הצעה כזו לקונגרס הקרוב, כי יש "שוללים" הקובעים. אבל - את התרעומת הצרופה בדברי אידלסון אני דוחה, אין הוא צריך לחשוד בנטיה למדינה בחלק מן הארץ. המנדט של הקונגרס הציוני לא נתבטל, לאסוננו פוסלת אנגליה את רעיון המדינה היהודית. לאידלסון אין רשות לפסול - יש לו הרשות להתנגד, אבל אין לו זכות לדרוש ממי שהוא הפועל בשם התנועה שברצונו {0148-20} יסתלק מרעיון המדינה. אני מקבל את צניעותו של החבר יבנאלי. אינני רואה את המרכז ואת חברינו בהנהלה כעם העברי. נתנשא קצת פחות! ברגעים המרים והאיומים האלה - מי יודע כמה שנים "רגעים" אלה ימשכו - ננסה, כל אחד מאתנו, לעשות את חובתנו כבנים ועם, לא כאדוניו. ואיני גורס את המימרות הנשמעות כל כך רבות בישיבות המוסדות המפלגתיים שלנו - שהכל תלוי בנו, בהחלטתנו ובהכרעתנו. המרכז שלנו חטא לא פעם שנטל על עצמו להכריע לא רק בשם המפלגה, אלא בשם התנועה הציונית. המרכז הפך את הוראות הקונגרס (שנתקבלו פה אחד בסיעה הקונגרסאית שלנו), שההנהלה מנהלת מו"מ על הקמת מדינה יהודית בחלק מן הארץ, והוא הורה היתר להביא את הוויכוח הפנימי שבין ציונים להכרעת ועדה אנגלית. ההיתר הזה שניתן בניגוד להחלטת פה-אחד של ההנהלה הציונית שנבחרה מטעם כל הקונגרס, - שבר את קו הקונגרס והרס את הנציגות הפוליטית המעטה שניתנה לעם היהודי במנדט. הותרה הרצועה - וכל "שולל" נתן נשק אנטי-ציוני בידי ועדה אנגלית להצדיק את ההתכחשות של הממשלה האנגלית "התחייבותה מיולי 1938 "שהיהודים בא"י לא יחיו עור חיי מיעוט" ושהבית הלאומי יהפך למדינה יהודית שתהיה לה קונטרולה גמורה על עליה יהודית. מרכז המפלגה אחראי לכך שציונים הגידו לממשלה שעליה ללמוד מצ'חוסלובקיה ולא תיצור סודטים בא"י. דבר זה יותר נוח לשמוע ולקיים - מאשר מקסימום עליה ומרינה יהודית. {0148-21} מוסד מפלגתי שלנו אחראי לכך שנעשה פרק חמור ומסוכן בהנהלה ובישוב ע"י נטילת רשות לעצמו לפעול מאחורי גבה של ההנהלה בדבר מדיני שרק ההנהלה מוסמכת לו, ושהוא, לפי הכרתי העמוק, מסכן את כיבושנו הפוליטי החיוני ביותר בשתי שנים אלה: את זיון היהודים. הח" בן-אהרון דיבר על עלבונו כחבר המזכירות - עלבון אי ידיעתו המצב הפוליטי. איש - נדמה לי - אינו יודע יותר ממנו. בכל אופן - אני לא יודע מה שהוא אינו יודע. אני יודע שקיצצו את העליה ויקצצו אותה. אני יודע שלא יהיה "מנדט מתוקן" אלא גרוע. אני יודע שלא תהיה עכשיו מדינה יהודית. איני יודע אם לא תהיה חלוקה. תפילת השוללים שלנו עשתה לפי שעה רק מחצה. לא יקימו מדינה יהודית - אבל חלוקה עלולה לבוא. איני אומר שהיא תבוא. אין גם לי אינפורמציה. אבל אני חושש שהיא תבוא. לא שבירת הקו של הקונגרס הביאה לידי כך, זהו נצחונם של השוללים הערבים - אם כי קראתי שכמה מחברי הוה"פ המצומצם ראו כבר עצמם כמנצחים אף הם. אני מציין לשבחו של אידלסון שבוה"פ לא הריע כמנצח. אבל חובתי להעמיד אותו על טעותו אם הוא סבור שהוויכוח הפנימי נסתיים. ועדת וודהד אינה פוסקת שאלות ציוניות. אחדים מהשוללים עשו אותה למכריעה. התנועה הציונית רצתה בהכרעה של הקונגרס, והקונגרס לא הכריע נגד מדינה. המסקנות של ועדת וודהד אינן נוטלות מההנהלה יפוי-הכוח שמסר לה הקונגרס. ועדת החלוקה נתנה כמובן מכה אנושה לאפשרויות של מדינה יהודית - אחרים אולי יאמרו מה ניצחת, - אבל כל זמן שקונגרס ציוני לא פסל את הרעיון הזה, וכל זמן שהאפשרות קיימת (ולדעתי היא קיימת) {0148-22} אעשה כל מה שאוכל למען שהדבר יתגשם. אולם בעמדת ועדת החלוקה יש יד לכמה שוללים. אני כשלעצמי סבור שגם בלי השוללים הציונים היתה הועדה מגיעה למסקנות אנטי ציוניות, אבל לא היה רשאי שום ציוני להקל את מלאכתם של מתנגדינו (ואידלסון וודאי יודה שלא מטעמים ציונים פסלה הועדה את המדינה היהודית), והמרכז נושא באחריות על התרת הרצועה ושבירת הקו שנקבע בקונגרס. קפלן הבטיח שלא מנהלים שום מו"מ "מאחורי הפרגוד". במידה שתהיה אפשרות אובייקטיבית לנהל מו"מ על הקמת מדינה יהודית בחלק מן הארץ - הוא לא יתנ מאחורי הפרגוד, אלא בסמכותו של הקונגרס. בכל אופן אני לא אחמיץ שום שנס - אם יהיה כזה - למען השגת עמדה חיובית מצד הממשלה בשאלת המדינה היהודית. הערה אחת לדברי י. ברץ: הגיעה השעה שחברינו לא יבנו על מימרה הנפלטת מפי מיניסטר, אם מ.מ. אמר לחיים שהיטיב לענות לסוויידי - אין מזה שום רא שהממשלה היא אתנו. האמת המרה היא שאין הממשלה אתנו, והמצב חמור מאין " כמוהו: בלי כל הכרזה על "מעמד של מיעוט" מקצצים העליה וגוזרים עלינו בדיעבד מצב של מיע כל שנה שעוברת בלי עליה רחבה - מרבה הישוב הערבי ומגדילה הריב שלו. ואיני רואה כל שנס לעליה רחבה אם תכנית המדינה היהודית תתבטל. יש עוד הערה אחת בדברי י. בן-אהרון שדורשת תשובה. תשובתי זו אתן למפלגה כשאשוב לארץ, הוויכוח שיש לי עם המרכז על המצב המפלגתי - צריך להעשות ברחבי המפלגה, ובקרוב, אני מקווה, תהיה לי האפשרות לעשות זאת. בברכה. ד.ב.ג.