יומנים > יומן - מלא 26/10/1928

{P001} {0096-127} י"ב חשון 26 אוקטובר יום ו' ישיבת ועדת האיחוד. החלטנו על המשכת הפעולה בהשה"צ. מתחילה אבקר אותם אנכי ואחר כך טבנקין. החלטנו להחיש עבוד המצע ולהביא אותו לפני הוה"פ של א"ה, למען נוכל לבוא בדברים את הפה"צ. בורנשטין מקבוצת ברזילי ברר לי אה תנאי עבודתם בבית הבריאות (ראה עמוד 327). היו להם 18 חבר, טרופין הוצא לעבוד ההסתדרות ואחד עזב בעצמו, כשיצאו עוד שנים הכניסו בהסכם הלשכה וועד האגודה 2 אחרים, וכל השנה היו 16 איש. שנה עומדים בתור השנה. מהם עבדו רק 6 בחצוב בים, אולם הלשכה הסכימה לא לקחת עבודה זו בחשבון לגבי תור. לפני חצי שנה קבלו עוד 4 חברים, בהסכם הלשכה והאגודה, אז עוד לא דובר על בית הבריאות, הוצע להם לעבוד בבנין קרסו (10 איש), אך מפני ששם היו צריכים לעבוד רק בעלי מקצוע, כי היו צריכים להשתתתף גם יונים, לא נכנסו לעבודה זו. משום כך הוכנסו לבית הבריאות, אבל מפני שנתברר שיעבדו רק 30 איש ניתנו לקבוצה 12 מקומות, וצרפו אליהם 13 איש, מטעם גוט עובדים 5, מטעם המזרחי 4 ומהתימנים 4 וממרכז בעלי מלאכה 4. ישיבה עם ועדת-המשנה של וה"ב. הועדה רואה צורך בפק יד מרכז, בשני עובדים במכונה העסוקים רק במכונה, עומדים על עוזר ראשי למועצה הכלכלית; יערי מתנגד לצרוף אפרט הקפאי לוה"פ ויערער אפילו בפני המועצה. ליאו קופמן ממליץ בחמימות על פריץ ליוונשטיין. {0096-128} דחינו החלטה לישיבת המזכירות. לפנות ערב נסעתי למגדיאל לכינוס א"ה. בלי ידיעתי קבעו לי הרצאה ברתיחת הכינוס. מספר הפועלים במגדיאל 180-160, מהם כ20- פועלות. אין מפקד מדויק ולא ידוע גם כמה בהסתדרות. מעריכים כ125-. מינימום שכר עבודה בחקלאות 20, בבנין 30-, עבודה מקצועית 40-35. פועל חדשי 5 לא"י (או אוכל2+ לא"י). במשרד החקלאי עובדים 6 פועלים, יומית 20 גרוש. הלשכה שלטת על כל עבודה כשוטה, היא מתנהלת רק ע"י ההסתדרות. יש אגודת בנין 10-8 חברים (טיחים, בנאים). במועצה 7 חברים: 2 א"ה, 2 ב"מ, 1 הפה"צ, 1 פוע"צ, 1 משותף לא"ה ולבלתי מפלגתיים (א"ה קבלה 41, והב"מ 41). מסים משלמים רק פועלי הלשכה, בערך 50. כל המס מוצא במקום ולמרכז לא משלמים כלום. בקפ"ח יש כ80- חבר. תנאי הדירה קשים. משלמים בעד חדר 1/2 לא"י לחודש. בעד אוכל משלמים במטבח פרטי 12 גרוש ליום. בסניף א"ה יש כ30-, הקוטרסמתקבל 25. בערב הרצאתי לפתיחת הכנוס. נתאספו מכל מושבות הגוש. ספרתי על משקל הפועל בתנועה כפי שנתגלה בישיבת הוה"פ הציוני, בברוסל, בתנועה בחו"ל בכלל. עמדתי על המשבר הרוחני בתוך תנועת הפועלים בארץ: עמדתי על הקושי להיות פועל עברי בארץ. המעבר מהגולה לארץ הדורש מאמצים גדולים של הסתגלות, נוסף על המאמצים שנדרשו למשל מהמהגרים היהודים לאמריקא, כי אלה עברו לארץ עשירה {0096-129} מפותחת ובנויה, ואנו לארץ שוממה שהכל מתחיל בה מבראשית. המעבר מחיי בטלה ואויר לחיי עבודה עם כל הקושי המיוחד הכרוך בעבודה בארץ. מקצועות חדשים בתנאים בלחי רגילים. המעבר מאידיאולוגיה מופשטת להגשמה עם כל הסבך והקושיים שלה - המעבר מתנועה ערטילאית שאין לה כל מגע עם חיי האדם וגורלו הפרטי, לתנועה המקשרת את כל חיי האדם. המעבר מתנועה שאינה קובעת אלא דעות והשקפות לתנועה הקובעת את דרך החיים של האיש והאחריות לבנין ארץ, המטפלת בדאגות ממלכתיות ישוביות תרבותיות ומקצועיות והעומדת במרכז של גאולת העם. כל המעברים הקשים האלה דורשים מכל אחד מאמצים גדולים מאמצים גופניים שכליים ומוסריים, ובתוכנו יש תמיד פרוצס ההתרוצצות של כוחות העבר, מושגיו, הרגליו ודעותיו עם הכוחות החדשים הגדלים בתוכנו המושגים החדשים שאנו קונים וההרגלים שאנו רוכשים. התביעה מאתנו היא גדולה - לכן גדול הקושי בתנועתנו ולכן גם גדול ערכה. כל אחד מאתנו השקוע בדאגות יום יום מסוגל מרוב העצים שלא לראות את היער - וזהו התפקיד של המפלגה לשמור בתוך צבור הפועלים על חזון התנועה. בחו"ל החזון והמציאות הם נפרדים לגמרי. החיים הפרטיים של חבר המפלגה, קיומו, דאגותיו, עניני משפחתו, תינוך ילדיו, צרכיו הכלכליים הם אינם ענין למפלגה העוסקת רק בהשקפות ובאידיאולוגיות של החבר, שם קל למפלגה לשמור על טהרת האידיאולוגיה - כי אין זו מתנגשת כלל במציאות החיה של חבריה. בעולם המופשט קל קיום המחשבה הערטילאית. בארץ שלם הפועל את חייו הפרטיים, את קיומו האישי, את כל צרכיו ומאווייו בתוך הגשמת האידיאה שלו. המציאות והחזון נתמזגו ונתאחו, וכל הקושי, הפגעים, המכשולים והחולין שבמציאות משתרבבים {0096-130} בעל כרחם לתוך החזון ועלולים להאפיל ולטשטש אותו. דוקא העליה האישית מרעיון מפשט להגשמה בפועל - צפונה בה סכנה של ירידה, של הנמכת-הקומה של החזון מתוך הזדווגותו עם המציאות, והתפקיד העיקרי של המפלגה לקיים את המאור של החזון ולהאיר באורו את המציאות, למצוא ולגלות את הקשר הפנימי והמתמיד של עניני יום יום ועניני עולם, של חיי שעה וחיי עולם, לכוון את המציאות לאור החזון. נתעורר בתוכנו וכוח: למה צריכה ההסתדרות לדאוג בעיקר: לתנועה או לפרט? עצם הצגת שאלה זו מעידה על מנטליות של הגולה. הפרט והתנועה אינם קרועים זה מזה ואינם מתנגדים זה לזה. הביסוס, ההתאחדות, ספוק הצרכים של הפרט הם עניני התנועה שלנו. כמו כן לא נכונה השאלה: חלוציות או מעמדיות. מאמצינו החלוצים היו מכוונים לקראת הקמת מעמד עובד, לקראת ביצורו ורבוי ולקראת הגיעו לשלטון. מאמצים חלוציים אלה ידרשו מאתנו בכל התקופות ובכל השנויים שנתהוו בחיינו. בסוף ציינתי שבאור זה על המפלגה להאיר את השאלות המיוחדות העומדות לפני צבור הפועלים בגוש זה - בגוש המושבות הפרטיות הראשונות בתולדות הישוב הבנויות על עבודה עברית במאה אחוזים. אחרי ההרצאה הלכנו לכפר סבא ולנו שם. הכנוס ימשך בכפר סבא.