יומנים > יומן - מלא 27/10/1928

{P001} {0096-131} י"ג חשון 27 אוקטובר שבת נטע פתח את הכינוס בהרצאה על שאלות הארגון במושבות, אתריו מלא בדברי-ענין בנקובר. כל היום נמשך הוכוח על שאלות הסתדרותיות של המקום, על הקשרים וחוסר הקשרים אם המרכז החקלאי, על המשרד הקבלני. בענינים כלליים כמעט שלא נגעו. ציינתי בדברי הנעילה שלי שהוכוח לא הניח את הדעת, אם כי נשמעו כמה דברים חשובים, כי הוכוח היה מתאים לכינוס של ההסתדרות ולא של המפלגה. דובר יותר מדי על עניני יום יום - ולא על הפרובלימה המיוחדת של המקום מבחינת התנועה כולה. צבור הפועלים בגוש השרון - בערך 600 איש - תופס עמדה מיוחדת ואחראית ביותר. הוא נמצא במושבות המהוות חזיון חדש בתולדות הישוב: מושבה פר ית הבנויה מלכתחילה על מאה אחוז עבודה עברית, וכמעט רק עבודה מאורגנת. מעמדנו, פעולתנו וארגוננו כאן תלוי במדה מרובה אםלהתחלה זו יהיה המשך, קיום מתמיד ואם נשתמש בכבושינו פה בתור מנוף להבטיח 100% עבודה עברית בכל ההתישבות הפרטית החדשה ואחר כך גם במושבות הישנות? מלבד הבירור האובייקטיבי אם הנצחון שלנו פה הוא לא ארעי, זמני וחולף, אם אינו נובע רק מגורמים מקריים וחולפים - עלינו לברר את דרך פעולתנו כאן, למען נצליח לבסס את ההתחלה הזאת ולהרחיבה. עלינו קודם כל להיות מאורגנים יפה, אך מאורגנים לא רק במובן מקומי אלא במובן ארצי. ועלינו לסדר את עבודתנו פה ואת יחסינו את נותני העבודה שנעורר כבוד לעצמנו גם בקרב מתנגדינו ושונאינו במושבות הישנות. כבוד נעורר לעצמנו רק {0096-132} על ידי שני דברים: אם נהיה ישרים ואם נהיה חזקים. ממה ששמעתי על סידור העבודה במגדיאל יש לי חשש שאין אנו עושים תמיד את העבודה כהוגן, יש מקרים של ניצול החולשה, אי הידיעה וחוסר המשקיות של האכר, בעד כל משגה כזה תשלם במחיר יקר כל תנועת הפועלים בארץ, וקודם כל הפועלים במושבות הישנות ולבסוף גם הפועלים אשר כאן, כי לא לאורך ימים יהיה האכר פה מחוסר אונים ומחוסר חשבון וכשרון משקי. כל מעשה לא הגון מצדנו יתנקם בנו ובכולנו. עלינו לדאוג גם להשבחת ארגוננו ויחסינו. יש לנו פה הזדמנות יוצאת מן הכלל של קביעת יחסים נורמלים עם נותני העבודה. אין אנו שואפים לשלטון במושבה - וכל פרזה על השלטון במושבה עכשיו היא מחוסרת תוכן ומזיקה לנו, לא באשר אין אנו שואפים לשלטון. אנו רוצים לשלוט בכל הארץ - אבל המשק שאנו רוצים לשלוט עוד אינו קיים והוא רק צריך להבנות. כקת אנו מעונינים ביחסי עבודה נורמלים וקבועים המבטיחים את העבודה וארגונה והמתחשב את צרכי המשק, היחסים האלה צריכים להיות מבוססים על אמון ורצון הדדי, ויש מבחינה זו ערך רב לחוזה כתוב בין ההסתדרות ובין האכרים המאורגנים. לחוזה זה יש ערך לא רק לצבור המקומי כי אם לכל פועלי המושבות באשר הם. ונחוץ ארגון חזק והסתדרותי במקומות האלה. צבור הפועלים במקומות אלה צריך לראות עצמו כחלוץ העבודה העברית במשק החקלאי העברי, ותפקידה של א"ה בגוש השרון להכניס הכרה זו בקרב הצבור, לבצר הארגון,לדאוג לאחריות בעבודה, לקביעת יחסים נורמליים את האכרים. ואשר לתפקידים הכללים של המפלגה בשעה זו - הרי אנו עומדים עכשיו לפני מעבר ממצב של הגנה למצב של התקפה. עברו עלינו {0096-133} שנים קשות - שנת רעב, חוסר עבודה, משבר ציוני, שתוק הפעולה, חוסר עליה, הסתה והתקפה נגד צבור הפועלים. בציונות, בישוב, בהסתדרות היינו צריכים להגן על עמדותינו. יצאנו ממבחן זה בכבוד. על העמדות העיקריות שמרנו. חזיתנו לא נשברה ולא הובקעה. היו לנו גם כשלונות - ועלינו להודות בכשלונות הללו, אם כי הפניה המפלגתית הפריזה והפליגה את הכשלונות הללו והפכה לכשלון גם נצחונות, כמו בענין הסיוע. מפעל הסיוע של מ.פ.י. יש להתגאות בו, כי בתנאים בלתי אנושיים עלה בידי המועצה לשמור על חיי אלפי פועלים, על שלמות ההסתדרות וכבודה. ואם בתוך המצוקה הזאת לא הונהגו סדרים בורהל רים מופתיים והיתה אפשרות של אילו מעילות - אם כי עכשיו לא ברור כלל וכלל אם באמת היו מעילות - אין זה מפחית מהערך החיובי של המאמץ הנפלא הזה שהציל את ההסתדרות ואת הציונות מפשיטת רגל, ורק השנאה המפלגתית שותה למפעל הזה צורה של כשלון גדול ומבייש. שמרנו על עמדותינו גם בהסתדרות הציונית ואם בקונגרס נהדפנו אחור - ניצחנו נצחון גדול בישיבת הוה"פ הציוני. אולם ניצחון זה התבטא בשמירה על הערכים אשר יצרנו בפני התקפת מתנגדינו. עכשיו עלינו לעבור להתקפה לכל אורך החזית. קודם כלפי פנים: התקפה על הצבור, על רפיונו, אכזבותיו, חוסר אמונתו, נחיתותו; התקפה על המפלגות - לא כדרך שאר המפלגות על ידי ריב - אלא באיחוד. והתקפה כלפי חוץ: כבוש התנועה הציונית, רכוז המונים סביב מפעלנו, התיצבותנו בראש התנועה, עומדת להתכונן הסוכנות. חייבנו הסוכנות, אם כי הכרנו בסכנותיה. אך פחדנו לא מהפיפטי הבלתי ציוני כי אם מהפיפטי הציוני. {0096-134} פה צפונה אפשרות של בגידה. אם החצי הזה יהיה נאמן - אין פחד מהחצי השני. ואת זאת עלינו להבטיח עד בצור כוחנו, כבוש ההמונים, הרמת התנועה וחידושה.