יומנים > יומן - מלא 27/10/1938

{P001} {0148-35} לונדון, 27.10.38 ילדים יקרים - עדיין אין לי כל ידיעה ואני מלא דאגה. איני מבין מה קרה. גם בתוך ים הדאגות והטרדות שאני שקוע בו - אין פליאתי ודאגתי לשתיקתכם עלולה לצלול. למה אתם עושים זאת? הימים האלה היו בשבילי ובשביל כולנו בלונדון ימי רווחה וחרדה כאחד. אם אתם קוראים את החומר שאני שולח לאמא כמעט יום ביומו - תדעו את כל מהלך הדברים. אני אוסיף כאן בשבילכם קצת הארות אישיות ומדיניות. אחת השיחות המענינות ביותר היתה לי שלשום עם לורד לויד. אדם זה היה נציב עליון במצרים, ולפני זה שרת בהודו ובארצות ערב. הוא שייך לאגף הימני שבמפלגת השמרנים, מה שקוראים פה - Die hard. הוא אימפריאליסט מובהק ואנגלי גאה. כשהיה נציב עליון במצרים נוסדה בפעם השניה ממשלת פועלים באנגליה, והמנוח הנדרסון, אחד ממיסד מפלגת הפועלים ומנהיג התנועה המקצועית - נעשה למיניסטר חוץ. הוא נתן הוראות ללויד - שלא מצאו חן בעיני האחרון ולא הוציא אותן לפועל. הנדרסון לא נרת - וקרא חזרה את לורד לויד ללונדון ופיטר אותו. בפרלמנט קם רעש - כי ללויד היו ידידים רבים בקרב השמרנים ואנשי היחס ובעלי-ההשפעה בחוגים הגבוהים. היתה בקורת חמורה על מיני סטר החוץ שפיטר נציב עליון - מעשה בלתי רגיל באנגליה. אך הנדרסון לא נע ולא זע - ולויד נשאר מפוטר. לפני שנה או שנתיים ביקר בארץ ונפגשתי אתו במלון דוד המלך. היתה לנו שיחה ארוכה על המצב על המהומות, על ווקופ, על הממשלה. מצאתי לפני איש אחר ממה שתארתי לי על הקריאה בעתונים. במקום איש רק, גאה, סגור ושחצן מצאתי אדם נוח, נעים, גלוי- לב ופיקח. לא הסכמנו בדעותינו. קשה לתאר ניגוד יותר גדול בין הלורד האנגלי השמרני משליטי האימפריה הגדולה ובין שליח תנועת הפועלים הארצישראלית והתנועה הציונית. אבל נתיידדנו בשיחה ההיא, וכשנפרדנו ביקש ממני לויד לבוא לראותו אם אזדמן בלונדון. {0148-36} מאז פגשתיו פה כמה פעמים והיו לנו שיחות חטופות ומקריות. הפעם ידעתי שהוא מתעני הרבה בשאלה האר"ית והוא גם פעיל - נגדנו. הוא גם פירסם השבוע מאמר נגנו בעתון שבועי אחד. השפעתו בקרב הערבים גדולה, והם נשענים עליו הרבה. הוא אינו אנטישמי, אבל אומר בגלוי שהוא אנטי ציוני. החלטתי להפגש אתו ולנסות אליו דבר. הוא קבע לי פגישה. שלחתי היום לאמר את השיחה היא באנגלית וכדאי שתקראו אותו. יצאתי מרוצה הרבה מהפגישה. עקרתי מלבו (לפי שעה) את הרעיון שאפשר לעשות אותנו למיעוט נצחי בארץ וגם קרבתי אותו לרעיון המדי העברית, מחר אני נפגש אתו שנית יחד עם ויצמן ועם אופיציר אנגלי אחד מידידינו המסורים בארץ השוהה עכשיו בלונדון. נראה מה יצא מן השיחה מחר, שיחה שניה חשובה היתה לי שוב שלשום יחד עם ויצמן עם מיניסטר המובשות. זהו אדם שונה כמעט בכל מלורד לויד. כבנו של מיסד מפלגת העבודה הבריטית ומנהיגה עד שנים אחדות לפני מותו, בנו של רמזי מקדונלד, הוא התחנך מנעוריו על רעונות סוציאליסטייים. כאביו היה תמיד תומך בציונות ורבים מאנשינו נפגשו אתו. עוד בטרם היה למיניסטר היה עוזר לנו הרבה. הוא עשה בשבילנו דבר גדול לאחר פרסום הספר הלבן של פספילד בשנת 1930. אז נוסדה ועדה קבינטית לנהל משא ומתן עם הציונים לתקן מה שקלקל הספר הלבן. כתוצאה של המו"מ נתפרסם המכתב לויצמן הידוע בשם איגרת מקדונלד. הרוח החייה במו"מ הוא היה מלקולם מקנולד, בנו של ראש הממשלה. אין להפריז בעזרה שהוא נתן לנו אז בימים הקשים ההם. אני נפגשתי אתו כעבור שנה במעון-הקיץ של ראשי הממשלה באנגליה בצ'קרס. זה היה בימי הקונגרס השבעה עשר, בשנת 1931, כשהיחסים בינינו ובין הממשלה הארצישראלית היו רעים מאוד (צ'נסלוד היה אז הנציב העליון). עפתי מבזל ללונדון על פי הזמנת ראש הממשלה, רמזי מקדונלד. זה היה ביום ששי (או ביום שבת). האווירון התקלקל בדרך, והיינו נאלצים לחזור לפריס לתקן המכונה, ומשום כך אחרנו בשתי שעות. {0148-37} ראש הממשלה חיכה לנו (אתי שב גם פרופסור נמיר), לשוא. מלונדון שלחנו טלגרמה לצ'קרס להסביר סיבת אחורנו, והודענו שנבוא לשם בבוקר. (היינו צריכים להגיע לצ'קרס בערב וללון שם). בבוקר יצאנו באוטו לצ'קרס. זהו ארמון-אצילים עתיק עומד בין יערות וכרים נהדרים, מהלך שתי שעות מלונדון. ארמון זה ניתן במתנה על ידי לורד לי לואמה האנגלית על מנת שישמש נוה-קיץ לנשיאי הממשלה (פריס מיניסטר). מאז מבלה ראש הממשלה את ימי חופשתו בסוף השבוע ("וויק אנד") בארמון זה. על יד השער פגש אותנו רמזי מקדונלד ובנו מלקולם. היתה לנו שיחה ארוכה של ארבע שעות על השאלות הגדולות של הציונות. בשיחה ההיא הודיע לי רמזי שמינה נציב חדש (ארטור ווקופ) אשר נהיה מרוצים ממנו. היתה לי אז גם שיחה ידידותית מאוד עם מלקולם. הוא סידר את נסיעתי חזרה לבזל, הודיע לציר הבריטי בפריס שישלח איש לפגוש אותי בקלה (בנמל הצרפתי) ולהחיש את נסיעתי (כי לא היתה לי ויזה צרפתית). נפגשתי מאז כמה פעמים עם מלקולם. כשרמזי מקדונלד נפרד ממפלגת העבודה וייסד "מפלגת עבודה לאומית" שעשתה יד אחת עם מפלגת המשרנים - עזב אתו גם בנו מלקולם את המפלגה ונכנס למפלגה החדשה שבה הוא עומד עד היום. בימי נשיאות אביו נתמנה לחבר הממשלה. לפני שנתיים נכנס למשרד המושבות, ובסתיו 1935 נפגשתי אתו בלונדון יחד עם ווקופ, ושוב דיברנו על השאלות היסודיות שלנו: הרחבת העליה, רכישת קרקעות, ביחוד בנגב, עזרה לתעשיה וכו'. מלקולם גילה אז יחס ידידותי מאוד לעניננ אולם הוא לא נשאר זמן במשרד המושבות, ובמקומו בא תומס (גם הוא ממפלגת העבודה הלאומית). לפני חדשים אחדים נתמנה שוב מלקולם למשרד המושבות, במקום אורמסבי-גור (אף הוא ממי שהיה ידידנו). במשך הזמן נתקררה קצת ידידותו הציונית של מלקולם - אולם גם עכשיו הוא מידידינו המעטים בקבינט. כוחו לא רב, כי אין לו מפלגה חזקה מאחוריו, והוא תלוי לגמרי בראש הממשלה, נויל צ'מברלין. אבל יש לו השפעה ידועה על ראש הממשלה ואין לזלזל גם בידידות המעטה שלו. {0148-38} ואמנם הוא הציל לנו עכשיו את העליה ולא נתן שיסגירו את הארץ לערבים. הוא תמך בזיון היהודים ואני מקווה שיוסיף לתמוך בנו - לא כציוני, הוא סוף סוף גוי, ודוא למשרתו ואינו רוצה לריב יותר מדי עם הערבים בלגגנו, אבל עזרתו חשובה. לא אוכל לכתוב לכם תוכן השיחה, תמצית הדברים שלחתי לאמא בהעתן מאחד ממכתבי. ואם כי יצאתי משיחה זו (שהתקיימה בביתו של ויצמן) בדאגות קשות לעתיד - הרי בכל זאת הרגשתי גם רווחה ידועה. לא נעזבנו לגמרי, ויש אוזן קשבת לדברינו. המהומות אני מקווה ידוכאו, אם לא כל כך מהר ולא לגמרי, אבל לא יוסיפו לסבול את ההפקרות ואת שלטונן של הכנופיות. גם המופתי לא כל כך מהר יוכל לשוב לארץ. אמנם דבריו של מלקולם טובים הרבה יותר ממעשיו, אבל מעשיו יכלו להיות גרועים משהם, וגם דברים טובים - טובים מדברים רעים. \ בכל אופן אינו אויב לנו - וגם זהו לא דבר קטן. אין לנו עכשיו הרבה ידידים, וכל ידיד אפילו במעט, הוא חשוב. בחור זה הוא עדיין צעיר כבן 37, רווק. אני מסופק אם הוא היה מגיע למדרגת מיניסט אלמלא היה בנו של פריס מיניסטר. אינו נואם גדול ובעל כשרון מיוחד, אך הוא מסוגל להיות מיניסטר כרבים מחבריו, שאף הם אינם מצטיינים בסגולות מבריקות ובכשרונות מיוחדים. הוא אדם הגון, בעל שכל ישר וטקטי. לא נשאר בו הרבה מהסוציאליזם של אבי בימי נעוריו, אך אינו ריאקציונר, וודאי שאינו אנטישמי. הוא מצטיין בפשטותו ובצניעותו, אני זוכר פעם היינו יחד בבנקט אחד. היה גם ווקופ \בגמר הבנקט יצאתי מהאולם, ואוטו של אחד מחברי חיכה לי על יד הדלת. בחוץ ירד גש כשעמדתי להכנס לאוטו ראיתי אדם צעיר ולא גבוה מסתובב בגשם בילקוטו ביד ומחפש טכסי: זה היה מינסיטר המושבות, מלקולם מקדונלד. למיניסטר זה של האימפריה הקולוניאלית הבריטית לא היה אוטו - הנה סיפרתי לכם קצת "רכילות". ומה תספרו אתם לי? בעוד כשבועים, ב11- לאוקטובר יתכנס פה הועד הפועל הציוני. אחרי המושב אשוב ארצה. נשיקות רבות כתבו! אבא.