יומנים > יומן - מלא 13/09/1935

{P001} {0125-44} טרוגן, טו אלול תרצ"ה,13.9.35 גאולה ועמוס היקרים - אתמול לפנות ערב נסעה אמא לוונציה ומחר היא מפליגה משם, ובעוד ששה ימים תגיע לחיפה. הלכתי אחרי הצהרים {0125-45} ללוות את אמא בלוצרן, ורק בערב שבתי לכפרי. מפחד אני שהמגלות הארכות ששלחתי לכם היו למשא עליכם. ואיני בטוח אם אתם קוראים אותן במלואן, - ואם קראתם איני בטוח שהכול היה מובן לכם. אני בכל זאת אמשיך, כי יש לי עוד שני פרקים חשובים - מלבד הערכת הקונגרס בכללו. וטרם אגש לשני הפרקים האחרונים אסיים את הרכב ההנהלה. בהצעת השבעה נתכוונתי לשלשה דברים: א) קואליציה רחבה, ב) הנהלה קטנה, ג) אישים מרכזיים. שני הדברים הראשונים עלו בשלמותם, הדבר השלישי - בדובו. ויצמן חזר לנשיאות, אוסישקין נשתתף להנהלה, אם כי רק למחצה, רופין שלא נכנס להנהלה נבחר לראש ועדת התיכון (עשית תכניות) עם זכות הצבעה בהנהלה בשאלות כלכליות, ברם לא כל חברי ההנהלה הם "אישים מרכזיים", ולא כל המפלגות נתנו להנהלה את מיטב אישיתם. זוהי בלי ספק נקודה חלשה של ההנהלה. אני מצטער באופן מיוחד שברל כצנלסון לא נכנס להנהלה במקומי. אולם איני מסכים לאותם המבקרים הטוענים שכוח הפועלים נחלש בהנהלה זו. בהנהלה הקודמת היו לנו 4 בתוך 9, הפעם 3 בתוך 7. באופן [[מספרים]] מתימטי יש לנו עכשיו פחות ב1/63- (). אולם החישובת הפוליטית, אינו מזדהה עם החישוב האריטמטי. מקודם היו שאר 5 חברי ההנהלה של מפלגה אחת, עכשיו יש 4 של שלוש מפלגות: 2 של א', 1 של ב', 1 של מזרחי. למעשה ההנהלה היא ההנהלה שבירושלים, וכאן יושבים 6 חברי ההנהלה: 3 של הפועלים, אחד אחד של כל שאר שלוש המפלגות. בכל שאלה עיקרית שהיא מחולקת בינינו ובין הימין יש בהנהלה רוב מוצק ובטוח שלנו. אנחנו שלשה פלוס גרינבוים. איני יודע את טיבם האישי של שני חברי ההנהלה החדשים - פישמן ורוטנשטרייך, אולם על יסוד אוביי קטיבי יש להניח שהם ירצו לעבוד אתנו בשלום. אחרת לא היה להם ענין להכנס להנהלה. הלא לא נעלם מהם שהם מיעוט, בעצם כל אחד הוא רק אחד בתוך שבעה. כי לא בכל השאלות מזדהות שתי המפלגות האלו. כמה מן החברים קיבלו בלב קשה את יציאת לוקר מההנהלה. בפרק שאכתוב עוד אולי על כניסתי להנהלה יתברר קצת ענין זה. אולם איני מקבל עמדת חברים אלה. אין לראות כל {0125-46} כל פגיעה פוליטית או מוסרית ביציאת חבר שלנו מההנהלה. תנועתנו וחבריה צריכים לדעת שאין העמדה בהנהלה הציונית גולת הכותרת של פעולתנו. העבודה בתנועה (בהסתדרות או במפלגה) אינה פחות חשובה. (לדעתי יותר חשובה) מהפעולה בהנהלה. חברות בהנהלה לא צריכה להיות תמידית. זוהי שליחות - ולא קנין או נכס אישי, ולתנועה יש הזכות (והחובה) להחליף חברים לפי צרכי התנועה. אני מאמין שפעולת לוקר בהסתדרות תהיה לברכה גם לו גם לתנועתנו. ביחוד בשבילו - כי בישבו ארבע שנים בלונדוו היה נתון להנתק מהתנועה, וזוהי הסכנה הגדולה ביותר הצפויה לחבר העובד בהנהלה. רק מי שיש לו מגע נפשי עמוק עם התנועה רשאי להיות שליחה. ומגע זה יש לחדש על ידי מגע ממשי - פגישה בענינים, כפעולה, במסיבות חברים, וטיפול בעניני הצבור. בתוכנו אין בעלי מקצוע, שידיעותיהם ומומחיותם מכשירות אותן להנהלה, מלבד משה ובמקצת גם קפלן - אין חברינו עובדים בהנהלה לרגל מלאכתם המיוחדת, וכל אחד מהם אפשר וראוי להחליף מדי פעם לפעם.