יומנים > יומן - מלא 13/09/1963

{P001} {0198-125} ,13.9.63 יום א' בבוקר באו אצלי תדי, כתריאל סלומון (מי שהיה שגרירנו ברומניה - חוזר לאחוזתו) ויוסף יעקבסון. יוסף מתאונן כי התימנים ברחובות אם כי חלק מהם נתעשר - אינם מתקדמים בחינוך, ואין ביניהם אף אחד בוגר האוניברסיטה. הוא מציע לי להיפגש עם 3-2 מאנשי השכונה התימנית לשיחה גלוית-לב. הסכמתי. מכתריאל שמעתי כמה פרטים על 4 הדורות של ה.מ. סלומון וממנו נודע לי כי פאטי (הרכבי) הוא נכדו של יהושע שטמפר (אמו היתה בתו של שטמפר) שאלתי יוסף על יוסף ספיר. הוא סבור שהקרקע נשמטת מתחת רגליו לאחר האיחוד עם הפרוגרסיבים. השלטון במפלגה הליברלית עבר לאנשי העובד הציוני - קול וחבריו, גם השנויים שחלו בחקלאות - נטלו ממנו כל חשיבות. יש מועצות רשמיות לכל דבר - לשיווק ועוד. סיפרתי לטדי על החלטתי לקבל הזמנת הוטשינס לסנטה ברברה. הוא מתנגד ומבקש לעכב מברק תשובתי (לתמהוני לא נשלח עדיין, אם עוד אתמול ביקשתי אח חיים לטלגרף. הנימוק העיקרי - שלא אוכל לבוא לאמריקה מבלי שאוזמן לבית הלבן ואפגש עם היהודים במרכזים העיקריים - שיקגו, לוס אנגלוס, בוסטון, ניו-יורק. לדעתי המוסד של הוטשינס בסנטה ברברה לא חשוב. הוא קיבל 10 מיליון דולר מקרן פורד אבל אין ערך רב למוסד. אמרתי לו שהמברק יישלח ואסע לסנטה ברברה, כי הוטל עלי לדבר על דימוקרטיה בעולם, ויש לי צורך נפשי להסביר הסיטואציה העולמית ומקומה של סין בעולם בעתיד הבלתי רחוק. איני זקוק להזמנה לבית הלבן כי אני עכשיו איש פרטי, אבל אני מוכן להיפגש בניו-יורק עם ראשי היהדות לשיחה בעיקר על החינוך בישראל וערך הדבר ליהדות העולם. {0198-126} יוסף יעקבסון סבור שהרווחה גדלה בארץ, רבים מתעשרים, לא רק סוחרי מגרשים אלא גם בעלי תעשיה, קבלנים, סוחרים ובעלי מלאכה. - באחת הפגישות הקרובות נדון על המדרשה בעבדת. - בארבע אחרי הצהרים הגיע דיפנבייקר, מי שהיה ראש ממשלת קנדה וקיבל אותי במאי 1961 בחביבות רבה. שמחתי מאוד לבואו. אתו באו אשתו, השגריר הקנאדי ואשתו ועו"ד, מקורב כנראה לדיפנבייקר, זה נשתנה הרבה. שמיעתו לקתה והוא משתמש במכשיר שמיעה, ואעפ"כ כשלא הרימותי קולי במידה מספקת לא שמע דברי, והייתי צריך לחזור על דברי בקול יותר רם. כשאמרתי לו שהננו נפגשים עכשיו שנינו כשהננו אזרחים פשוטים, העיר שאתה פרשת מרצונך, אבל אותי הוציאו מהממשלה. הוא הסביר לי עמדתו בסרוב לקבל נשק גרעיני בתנאי קנדי: הוא דרש שהנשק יסגר על שני מפתחות - אחד בידו ואחד בידי קנדי, אבל האמריקנים עמדו על כך שההכרעה היא רק בידיהם, ובזאת הוא לא רצה, שקנדה תהיה תלויה ברצון אמריקה. אמרתי שנהגת כמו די-גול. הוא הכחיש שהיה אי פעם ליברל. הוא שאלני על סיבת פרישתי. אמרתי לו האמת. שרתתי בממשלה כחמש עשרה שנה, וכשראיתי שאפשר לי לסמוך על שני חברים בעניני בטחון - שהוא בעיני הדבר העיקרי בישראל - חשבתי שמוטב להתפטר. לא רצוי שהמדינה תזוהה באיש אחד, אני גם רוצה לקרוא יותר משיכלתי בזמן שרותי ואני רוצה לכתב קצת. שאל אם אבטוביוגרפיה? אמרתי לא. סיפרתי שבפרישתי לפני עשר שנים קבלתי הזמנה מדובלדיי מארה"ב ghost writers שאכתוב חולדות חיי, הם גם הציעו לי לשלוח לעזור לי במלאכה. סרבתי, כי איני חותם על שום דבר שאיני כותב בעצמי ואין לי עדיין ענין בעבר חיי. שוחחנו על השוק המשותף ועל עמדתו של {0198-127} די-גול, על איחוד אירופה. הוא היה במצרים. נתרשם מאישיותו של נאצר. הוא איש נבון, דואג לצרכי עמו. על ישראל לא דובר כלל. סיפרתי לו על השיחה של ז'ורנליסט בריטי עם נאצר, כשהאחרון אמר לו (לא לפרסום ) שאילו היה מזדמן אתי בחדר סגור, רק שנינו, היו מגיעים לידי שלום אחרי שתי שעות, ומה קרה כשהחזרתי אח העתונאי לנאצר בידיעה שאני מוכן להיפגש אתו בשויץ, ביוון או אפילו בקהירו לשם כך ונאצר התחייך בטענה שהוא עסוק בהקמת פדרציה משולשת. היום גם נודע על פירסון לאחר שהגיע לשלטון עשה חוק שראש ממשלה יוסיף לקבל כל חייו משכרתו גם לאחר שיחדל להיות ראש ממשלה. בצאתו מצריפי - משזם מה הוא שמע שאני בעצמי הקימותי את הצריף, ואמרתי לו שאין לזה שחר כמו להרבה אגדות - אמר לי כי שדה בוקר נהפך ל- a world shrine של חופש ודימוקרטיה בכל מקום. סיפרתי לו איך הגעתי הנה לפני עשר שנים ומדוע החלטתי אז להשתקע כאן, הוזמנתי לארוחת ערב בבית השגריר הקנדי ביום ג' הבא (שעה שמונה בערב) והבטחתי לבוא. השגריר אמר לי שאני יכול לבוא בחולצה פתוחה. - בארוחת ערב בקבוץ חכתה לי הפתעה. כרגיל פוחחים בליל שבת בשירה. גם הפעם עשו זאת. בסיום השירה קם עמוס וברך אותי (פוליה העירה מיד - והיכן פוליה, כולם פרצו בצחוק) על שובי הנה לאחר פרישתי. בתשובתי הקצרה אמרתי שאיני חדש פה - אם כי בשבוע זה הרגשתי שאני מחודש, לאחר שראיתי דבר פה שאני בטוח שרק בישראל זה יתכן: בוא משפחות {0198-128} עם שלושה ילדים (מכפר בלום וממשמר השרון) ומשפחות עם ילד אחד - מקבוצים מושרשים, שבהם קיימו על המצוות - ובכל זאת עקרו עצמם מסביבה חברית שלהם ושל ילדיהם ובאו לקבוץ קטן, נאבק בקשייו במדבר שומם. סיפרתי גם - בשביל החברים הצעירים שלא היו פה לפני עשר שנים - כיצד נתקלתי בראשוני שדה- בוקר לפני עשר שנים בשובי מאילת לירושלים ומדוע החלטתי באותו רגע לפרוש ולהתיישב פה - כי ברצון בני דורי (אנשי העליה השניה) וברצוני היו. ליצור הכל מחדש בארץ ע"י עבודתנו, ולא ניתן לנו הדבר, בכל אופן לא ניתן לי, ופה ראיתי שדבר זה הולך ונעשה, כי לפני היווסד שדה בוקר לא היה פה סימן של עץ או עשב או טפח מים - והיו צריכים ליצור הכל מחדש, לרבות האדמה שתהא ראויה לעיבוד.