יומנים > יומן - מלא 15/06/1936

{P001} {0130-64} 15.6.36 מיד בבוקר תפסני מלצ'ט ברחוב. אינו יכול לסלוח את החמצת שעת-הכושר: למה לא שלחנו לממשלה ופרסמנו בעתונות שאנו מקדמים ברצון את הועדה המלכותית? עכשיו כבר מאוחר, אולם בוויכוח עלינו להגיד זאת. - מסרתי לחיים חששותיו של ג'ימי בדבר ל.ג. מחר תבוא בפי (היא נסעה להלווית הגב' בלפור) והיא תתאמץ ל"הדביר" את אוסטן. הצעתי לשים בפיו הצעה על הזמנת היהודים והערבים ללונדון לדיון משותף עם הממשלה. לואיס חושב שאוסטן יעשה זאת ברצון, כאיש לוקרנו. - גרייבס סיפר לליאו שראה ביום ה' את א.ג. זה אמר לו שיש בדעתו לעשות רפורמה יסודית באדמיניסטרציה הארי"ת, להגשים תכנית פיתוח. יש לא.ג. רושם שבארץ ממזמזים הדברים. זה עגום - אבל יש הכרח לתלות ולירות כמה אנשים למנוע דברים יותר גרועים. הנעשה בארץ זהו מרד, ומחויבים לדכאו. very helpful גרייבס מעיד שצבור הפועלים בארץ הוא לדעת ג' שגתה הממשלה בראשית המהומות. הוא סבור שבמצרים יבוא לידי חוזה, כי הוופד מתון וחושש לאחריות של שלטון. יש גם יחס סנטימנטלי למלך הצעיר, ולא רוצים לגרום לו צרות. אמיל גורי בא אצל גרייבס והציג עצמו כמושלימי - He is an absurd little אך גרייבס שאלו מנין לו השם אמיל fellow. {0130-65} גרייבס הודיע ששולחים צבא נוסף לארץ. לדעתי יש לעשות ניקוי גם במשרד המושבות. - אחרי הצהרים היתה לפנינו, לדוב ולי, שיחה ארוכה (שעתים וחצי) עם טום וויליאמס וקריצ'-ג'ונס. שניהם ישתתפו בוויכוח, ויתכן גם הרברט מוריסון. הם יעמדו על השביתה והיחס לועד השביתה, על סיבת אי השביתה בחיפה, על המצב הכלכלי. ג'ונס יציין שיש לערבים טריטוריה ענקית וממלכות מחוץ לא"י, כדי הבטחה מלאה וגדושה של כל צרכיהם הלאומיים. משה טרם שלח החומר המבוקש - לעומת זאת שלח טלגרמה ארוכה על הוויכוח בהנהלה בדבר הוויכוח ביום ו'. כאילו היות וויכוח או לא תלוי בנו. הדבר החלט בידיעתנו ונקבע רשמית - ואין בידי איש לשנותו. ואם כי יתכן - כמעט וודאי - שהפעם ישמע קול ידידי הערבים, אין לחשוש הרבה, כי הנואמים רבי ההשפעה יהיו שלנו. הנימוק הראשון של משה - פרובוקציה נגד הערבים - אינו מוצדק אם ההנחה של נימוק זה תתאמת, כלומר אם הוויכוח יהיה לטובתנו. כל כמה שהערבים ידעו שהפרלמנט הוא עם היהודים תתבצר עמדתנו והניגוד הפנימי בקרב הערבים יתגבר. הנימוק השני - טענת הממשלה שתפקידה נעשה יותר קשה - תשובתו בצדו: על הממשלה לפעול בהתאם לרצונה של אנגליה ולא להרתע ממרד הערבים. החשש האמתי והרציני שיש בוויכוח - אם יהיה לרעתנו. אבל אין בידינו למנוע הוויכוח, ומוטב שיהיה וויכוח בפרלמנט, שאנו יכלים להשפיע עליו, מאשר ימשך רק וויכוח בעתונות שהשפעתנו עליה היא הרבה פחותה. {0130-66} השאלה העיקרית היא לא וויכוח - אין להמלט ממנו כשכל יום יש ידיעה על פצצות והתקפות - אלא כיוון הוויכוח. ברור שא.ג. לא יגיד אף מילה נגד הנציב - אם גם בלבו אינו שלם את התנהגותו, אבל הוא גם לא יגיד אף מילה נגד המנדט, וטוב שהערבים ידעו שהממשלה אינה זזה מהמנדט גם לאחר כל הטירור והאיומים. אבל אם הוויכוח יהיה לטובתנו הרי יש עוד יותר צורך לנסות דברים אל הערבים על בסיס רצוי לנו. - טלגרפתי למשה שישלח מיד החומר המבוקש. מהר עלינו לתת למתווכחים החומר.