יומנים > יומן - מלא 17/07/1958

{P001} {0007-70} 17.7.58 בלילה לפני ארבע באו אצלי יצחק וראובן. טלפן הרצוג. האמריקנים רוצים לטוס בכוח על פני לבנון וירדן ועיראק. לשם כך עליהם לעבור גם את הארץ. הם מבקשים מאתנו רשות לעשות זאת. יעשו זאת דווקא הבוקר, כי כנראה מחכים למאורעות בירדן ואולי גם בעיראק. גולדה כבר הסכימה לכך. נתתי גם אני הסכמתי. ראובן אמר שנתקשר מיד עם הרמטכל שיתנה עם הנספח הצבאי האמריקני כי בשטחנו יטוסו על פני שטח מוחלט. בשש וחצי בבוקר העירו אותי כי יש טלפון מלונדון. היו עיכובים תחילה עד ששמעתי את אילת. באותה שעה היה בלונדון 4 וחצי. פנו אליו באותה השאלה שפנתה אלי הגב' ברברה סלט. רוצים לעשות זאת היום ומחכים לתשובה מאתנו. אמרתי כי תנאי בשבילנו הסכמה של ארה"ב ואחריותה לתוצאות וקראתי אמש לשגריר והוא הבטיח תשובה לפני ישיבת הממשלה הבוקר בעשר. אילת שאל אם יוכל למסור תשובה זו. עניתי בחיוב. בשבע בא אצלי קומיי. ברברה סלט טלפנה אליו שוב ומבקשת תשובה. סיפרתי לו על מאורעות הלילה והטלפון של אילת ותשובתי. לפי בקשתי טלפן מיד ללוסון להודיע לו על הפצרת לונדון ולשאול אם יש לו תשובה מוושינגטון. אין לו. נתבקש לטלפן לוושינגטון לקבל תשובה. נתקשרתי עם ראובן לדעת אם התאימו פעולת האמריקנים עם המטה שלנו. ענני שהנספח האמריקני נמצא עכשיו אצל פטי למטרה זו (8 בבוקר). בניגוד למה שאמר לי זילבר כי לבנון לא פנתה לצרפת אלא לאנגליה ולארה"ב, אמר שגריר צרפת בוושינגטון להרצוג כי לבנון פנתה לצרפת. {0007-71} - אחר כך הוברר שז'ילבר טעה. גם צרפת הוזמנה, אולם ארה"ב התנגדה ששתיהן - גם לאנגליה וגם לצרפת. המועמדים לנשיאות בלבנון: אלפרד נקאש, היה נשיא בימי שלטון צרפת, רימון אדה, פרו מערבי, מנהיג הגוש הלאומי, סלים לחוד שר בממשלה הנוכחית. שרל הלו - משתייך ששומר על נייטרליות של לבנון, גנרל שהאב, בשארה אל חורי, שימש כבר כנשיא, נתמך ע"י האופוזיציה. בעשר ישיבת הממשלה. בניגוד לציפיתי שהיא תימשך רק כחצי שעה, כי היה זמן לכולם להתיעץ והעמדות היו ברורות נמשכה הישיבה למעלה משתי שעות וחצי. רוזן נמנע ואמר שאינו יודע איך להצביע, מפ"מ ואח"ע הצביעו נגד. אולם לעת הישיבה עוד לא היתה תשובת ארה"ב, אלא בינתיים הביאה גב' ברברה זלט שדר מאת מקמילן אלי, ולפני גמר הישיבה נודע כאילו מספר מטוסים טסו דרך ישראל לירדן. לאחר הישיבה נודע כי בירדן הודיעו על בוא אנגלים, ולאחר ששאלתי בחיל האויר נודע לי כי פעמים עברו מטוסים אנגלים את שטחנו. בנתיים הגיעה תשובתה החיובית של אמריקה, ומיד לאחר הישיבה ניסחתי מחאה נגד אנגליה על שמטוסיה עברו ארצנו בלי רשות. אחר כך התיעצנו עם אבן, פטי, גולדה, שמעון, ראובן, קומיי, תדי על הפעולה. אמרתי שעכשיו יש לנו לפעול בכל המרץ להשיג נשק מארה"ב, לדרוש שתופנו בדיונים מדיניים וצבאיים מוקדמים הנוגעים למה"ת, לקרב את המדינות במה"ת המתנגדות לנאצר. ההתיעצות נרשמה סטינוגרפית. {0007-72} אבן נדרש לשוב מחר לנ.י. ושמעון נדרש לנסוע מיד לצרפת ולאיטליה. בשעה חמש בא אצלי בודרוב בלווית קלימוב. הוזמן על ידי. שאלתיו איפוא התשובה למכתבי כאשר הבטיח לי בקבלת פנים לבורגס מונורי בקריה בת"א (לאחר שפוליה ואנכי קיבלנו ממנו תשורות: ספרים על מוסקבה וס.ס.ס.ר. כתבתי שאיני יודע במה אוכל לגמול לו על מתנותיו, בלתי אם במאמץ לשפר היחסים בין שתי המדינות, והיות שישראל היא מדינה זעירה, עמה קטן וארצה מצערה ובה"מ היא ארץ ענקית וממלכה אדירה בעולם תלוי הדבר כמובן בעיקר בה. בגן הקריה ראיתי ושאלתיו אם קיבל מכתבי, ענה ברחבות: כן. שאלתיו ותשובה: ענה - ענה אענה) השיב: אתה מבין שאיני יכל לענות ביחידות (התכוון להגיד על דעת עצמו) התשובה צריכה להיות "קולקטיבית". אמרתי שאני מבין זאת אבל עבר מאז כבר די זמן שתהיה תשובה קולקטיבית. בטעות אמרתי שעברו כבר כשני חדשים, למעשה היה זה רק לפני שלושה שבועות (26.6.58) אמר זה תובע זמן. אמרתי לו מה יש לעשות למען שפר היחסים. הנה קבלתי ספר של האקדמיה למדע במוסקבה על "עמי אסיה הקדמית", ובו פרק על ישראל (בודרוב: כמובן מדובר בו על ישראל") והוא מלא דברים מטעים, כדוגמה ציינתי רק המשטר הקרקעי - שרובה קרקעות שייכים לטרוסטים בהם שליט ההון האמריקני, והם מחכירים האדמה לקואופרטיבים" קפיטליזטים המנצלים עבודת צמיחים (בטרקו). האם אין אנשי האקדמיה יודעים שזה ההיפך מן האמת. הנה יושב פה "קיבוצניק" (הוריתי באצבע על קלינוב, אשר בהכנס השנים וקלימוב לבוש כמוני, בכתונת פתוחה ובודרוב בעניבה ושאלתיו למה העניבה בחום - ענה קלימוב: אני קיבוצניק...") מה עלינו לעשות שהיחס ישופר. בודרוב אמר לא לנו ליעץ, העיקר בשבילנו שלום. אמרתי לו אין עם זקוק לשלום יותר מאתנו. קודם כל מפני {0007-73} שעמנו מפוזר. איני יודע איזו תיאוריות יש לכם על העם היהודי, אבל אני רוצה שתדע שאנו חושבים כל היהודים בעולם - ברוסיה בארה"ב ובמרוקו ובכל ארץ כבני עמנו. שנית - ישראל עמוסה משימות כבדות של קליטת עולים, הפרחת שממה, עיצוב עם, ועומס הבטחון מכביד עליה. שלישית - זה שלושת אלפים שנה אנו מחונכים על שויון אנושי ואהבת הרע ואידיאל שלום של ספר הספרים שלנו (והוריתי באצבע על ספר התנך המונח על שולחני - ופני בודרוב נזעמו לרגע קט). אנו מוקפים אויבים שרוצים להשמיד אותנו - וכולם מקבלים נשק - חלק מכם, חלק מאמריקה ואנגליה. הנשק האמריקני לא ישתמשו בו הערבים נגדכם, והנשק הסוייבטי לא ישתמשו בו הערבים נגד האמריקנים. הם לא ילחמו לא בכם ולא באמריקנים (בודרוב עשה תנועה של אי הסכמה) אני מכיר אותם זה חמשים שנה וראיתי אותם בשתי מלחמות עולם. כל הנשק גם הסובייטי וגם האמריקני מכוון נגדנו. הוא חזר שהעיקר השאיפה לשלום. אמרתי האם אנו התקפנו ב19480, אבל יש לנו הנאומים של מר גרומיקו נגד הפולשים הערבים. - אני יודע, אני יודע - אמר בודרוב. סיפרתי לו אז על פגישת שגרירנו עם שני קצינים רוסים במוסקבה ששאלנו רבות על ישראל מתוך הוקרת הפרוגרס והמדע ותנועת הפועלים הישראלית, אבל שאלו: מדוע הלכתם לסיני - ולאחר שהשגריר הסביר להם מדוע, אמר אחד מהם: חבל שאנו לא עשינו ככה בשנת 1941... בודרוב חייך. אמרתי לא רק שאנו בעד שלום. לא אומר שישראל היא מדינה סוציאליסטית, אבל לא אומר גם קפיטליסטית; רוב עמנו הוא עם עובד, וייצרנו פה יציבות סוציאליסטית שאינן בשום מקום בעולם; אנו מקיימים שני משטרים כל עוד תימשך עליה עברית. יתכן שבכמה שאלות אידיאולוגיות יש חילוקי דעות בינינו, אבל אם השאיפה לשלום היא העיקר - הרי אין בינינו חילוקי דעות. אדרבא תזמין הממשלה הסוייטית אותנו ואת מצרים לעשות שלום - {0007-74} תזמין לגנף או למוסקבה. אם תצליח בכך - לא אדרוש דבר, אבל לע"ע עלי לפנות אליה שתמכור לנו נשק - טנקים כבדים, מטוסי קרב מהירים מדגם אחרון, מפציצים ושתי צוללות. כשדיברתי על נשק נשתנה כל האדם. כאילו הוסר מסווה מעל פניו: איניו היה להן מבט זועם, פניו נוקשים, אף סימן לחיוך שאינו יורד משפתיו כל הזמן כשעברתי לדבר על תמונה אחרת הופיע שוב המסווה, נעשה איש חביב, מחייך, נעים. סיכמתי שלוש הצעות שאני מבקשו להביא לממשלתו: יחסים ידידותיים עם ישראל, מכירת נשק להגנה עצמית, הזמנת ישראל ומצרים לשיחות שלום. הוא הבטיח להגיש כל ההצעות לממשלתו. קלימוב ביקש רשות מבודרוב לשאול אותי שאלות אחדות: היו ידיעות שרצינו לרכוש צוללות בגרמניה. אמרתי - זה נכון, ניהלנו מו"מ כזה אבל הוא נסתיים בלא כלום. שאל: האם קיבלנו אווירונים מצרפת. עניתי בחיוב, אבל העירותי כי למצרים וסוריה יש נשק יותר מהיר ומשוכלל מרוסיה. קלימוב שאל שוב: מה יחסנו למאורעות בעיראק ובלבנון. אמרתי בדרך כלל אין אנו מתערבים בענינים פנימיים של מדינות אחרות. ממשלת עיראק הקודמת הכריזה על רצונה להרוס ישראל. איני סבור כי הממשלה החדשה תהיה טובה מהקודמת בנידון זה. ואשר ללבנון - אנו רוצים שתקיים עצמאותה ושלמותה. שאל: מה דעתנו על שליחת צבא אמריקני וכמה זמן ישאר. אמרתי שאיני יכל לדבר בשם אמריקא. מצבנו הוא כזה שאין לנו כל ברית - ואני אומר זאת בצער - עם שום מדינה. אנו רוצים ביחסי ידידות עם כל מדינה בלי שום לב למשטרה. יש לנו כמובן ענין גדול במצב היהודים בארצות שונות בארה"ב הם {0007-75} חופשיים לבוא אלינו ולעזור לנו. ברוסיה לצערי אין הדבר כן. אילו הייתי נפגש עם רה"מ בבה"מ הייתי מנסה לשכנע אותו שמוטב להרשות לכל יהודי הרוצה לבוא לישראל - לבוא. אבל בה"מ צריכה להחליט על כך. ואולי יבוא יום, כאשר אמר כרשצ'וב, שכל יהודי ורוסי יוכל לנסוע לכל מקום, ואז יעלו היהודים. בודרוב - בודאי יבוא זמן כזה. כשאמרתי לבודרוב שאנו סבלנו יותר מכל עם אחר, אמר: מי יודע כזאת כרוסי. אמרתי סבלנו קשה כשעדיין רוסיה לא היתה ידועה בהיסטוריה, מאז נחרבה עצמאותנו. עמדה לנו אמונתנו בעתידנו - נפרדנו כאילו בחביבות. השיחה נסתיימה בשש וחצי. בשבע נפגשתי עם העורכים לשיחה "אוף דה רקורד" על ארבעת הימים האחרונים שזעזעו אותי - ואולי את העולם. סיפרתי פרטי הפניה על התרת מעבר בריטניה לירדן. תוך כדי השיחה נודע כי בלונדון פורסמה מחאתי על מעבר הבריטי בלי רשות. בענין זה רבו שאלות ובסוף השיחה ניסחנו מה מותר להם לפרסם בענין זה. השיחה נמשכה שתיים וחצי. עליתי לבית החולים ומצאתי פוליה במצב יותר טוב מאשר ראיתיה בבוקר.