יומנים > יומן - מלא 18/10/1938

{P001} {0144-29} 18.10.38 אמש צלצל מ.מ. לחיים שדבר הועידה המשותפת צריך להשמר בסוד, ושלחנו היום טלגרמות לאמריקא, דרום אפריקא וירושלם בהוראה זו. כפי שהגיד מ.מ. בצהרים לחיים יש בדעתו להכריז על הועידה בשנים בנובמבר, למחרת פ הפרלמנט. מדבריו של חיים לא ברור אם ערבי א"י יוזמנו או לא. קשה להעלות על הדעת שתקרא ועידה כזז בלי ערבי א"י, ואין ערבי א"י בלי המופתי, שום פלשתינאי לא יעז - אם המופתי לא ירשה. המאורעות בארץ אינם נוטעים תקווה שבעוד שבועים ידוכא המרד ואימת הכנופיות תסור מהישוב הערבי. קשה גם לתאר שמדינות ערב לא ידרשו שתוף ערבי וז"א החזרת המופתי וגולי סישל. שאלתי אתמול את חיים אם אין הוא סבור שדובר עם סווידי על ועידה זו. תשובתו היתה שלילית. תשובה זו לא מתקבלת על הדעת. יוזמנו מדינות - והמוזמנים ישמעו על הדבר בראשונה רק מהכרזת מיניסטר אנגלי בפרל אמנם יש עוד שבועים ואפשר לבוא את עיראק וא.ס. בדברים. בררתי אתמול עם בפי את רעיון הפטיציה הבריטית. חיים תומך. בפי רואה בה חיוב גדו בפניה להמונים. אולם היא רוצה לשאול את לורד ססיל וליטון אם יקבלו על עצמם חברו בנשיאות. יש לה חשש אחד: הגברת האנטישמיות. ברוד. משום מה מתיחס לרעיון בקרירות. לואיס לא בא ללונדון - אם כי הזמנתי אותו טלגרפתית. הוא רב לפני שבוע עם חיים והודיע לבפי שרק אם היא תקרא לו - יבוא. {0144-30} לונדון, 18.10.38 גוזף יקירי - תסלח לי שלא עניתיך עד היום על מכתבך מיום 30.9.38. לא מחוסר זמן - אפשר בלונדו למצוא שעה פנויה. אבל קשה לתפוס ראיש פנוי. הימים הראשונים שאחרי מינכן היו ימי והתרוצצות. הרווחה העמוקה שהורגשה בצבור כשסר פחד אוירוני הפצצות נתאבקה ברגשות ותבוסה, והחשבון לא היה קל. עוד גם עכשיו לא נתגבשה דעת הקהל - לא של מצדדי הסכ הארבעה ולא של מתנגדיו, אם כי פחות או יותר מתבלטות התוצאות המרות של הכניעה בפ האגרוף הנאצי. התברר לקהל שצמברליין הטעה את הפרלמנט בהתפארו שמפח מינכן יותר נאה ממפת גוטסבר עתוני הממשלה נאלצו להודות שהיטלר לקח אחרי מינכן יותר משדרש בגוטסברג, ואין צו להגיד יותר משתבע בברטסגדן. ולא עוד אלא שהוברר כבר לכל ילד, שלא רק חבלי הסודט למחצה ולשליש - אלא כל צ'יחיה נבלעת בעצם בלוע הגרמני. אין עוד ציחיה עצמאית - נתינה נאצית. פרגה מקבלת כל הוראותיה עכשיו בברלין. כל יחסי הכוחות באירופה נשתנו תכלית שנוי, צרפת נחלה תבוסה ניצחת. כל בני בריתה נעזבו ועזבוה. וגם הידידות עם אנגליה נתרופפה, והבטחון בכוח הצבאי הצרפתי נתערע ההרגשה העיקרית באנגליה היא הרגשה של פחד. הבטחון העצמי הבריטי - אולי הנכס הפס הגדול ביותר של אימפריה עולמית זו - נזדעזע. אבדה האמונה שאנגליה אינה עלולה לה מנוצחת. יש אומרים שלונדון אינה בת-הגנה. יש מיואשים שרואים קץ האימפריה. יתכן הן הרגשות חולפות. שוב מדברים על הזדיינות מוגברת - אבל אין הרגשה - עכשיו בכל שאנגליה מוכנה לעמוד בשער. יש מנבאים כשלון מהיר לממשלה זו. ברור שההתלהבות הראשונה למציל השלום פגה ועברה אבל איני מאמין שממשלה זו תפול. איני רואה לפי שעה את הממשלה האלטרנטיבית שיש ל תמיכה בעם. מפלגת העבודה אין לה סיכוי לשלטון בשנים הקרובות. הם חטאו בחוסר-מדי לא פחות מיריביהם השליטים. מצד אחד דרשו עמדה תקיפה כלפי הדיקדטורים, "פתרון קו מזוין, מצד שני התנגדו זמן רב להזדיינות. {0144-31} השלישיה האופוזיציונית - צ'ירצ'יל, עידן, דוף קופר - אין להם מפלגה ואין להם interests -מדיניות. הם דורשים הזדיינות - גם הממשלה מדברת בשם הזדיינות. ה עומדים מאחרי הממשלה. עם כל הפחד מהיטלר - מפחדים אולי לא פחות מנפילת היטלר. צ דורש בריח משולשת - רוסיה, צרפת, אנגליה. אולם רוסיה לא עוררה בטחון בכוח ותיה - וגם שהיו מוכנים לשכוח את מדיניותה הפנימית טוענים שאין לסמוך עליה בשעת חירו וממשלה זו לפי שעה איתנה - אם כי רבים מפקפקים במדיניותה האיתנה. אין לממ שלה מ - וכאן אולי נעוץ שורש מצבנו המדיני. קשה להגיד מהי מדיניותה הציונית של הממשלה או מהי עלולה להיות. הממשלה ודאי אינ יודעת - אם כי א"י הולכת ונעשית שאלה מרכזית - מרכזית גם בקנה מידה אימפריאלית העתונות האנגלית מלאת עכשיו ידיעות, רשימות, מאמרים על הארץ. את מקום החדשות הצ יורשות החדשות האר"יות. ההרגשה הכללית - לא יתכן שהמהומות ימשכו לאין סוף. אבל עתון אינו מסתפק בתביעות דכוי. כל אחד טוען שסוף סוף יש הכרח במדיניות ברורה, ב "סופי" - אך איש אינו מציע "מדיניות" ו"פתרון". רק הטיימס עודנו כרוך אחרי החלו אבל חלוקה בצירוף פדרציה. פדרציה אר"ית-סורית. לזו אין כל סיכוי עכשיו, מטעם מש שצרפת לא תשמע על פידירציה זו. לרוב העתונים אין שום פתרון. רק איוונינג סטנדרט עזיבה גמורה ופשוטה של המנדט. גם "פתרון" זה לא מצא תומכים. והממשלה עצמה - אין לה שום מדיניות. על תבנה כלום על אמירה זו או אחרת של מ.מ. הוא אומר כך - מחר יאמר אחרת. ואינו יודע עד כמה יש ערך בכלל לאמירתו. מצבו בממ אינו איתן. לפני חלוף המשבר היו מנבאים (אנשים יודעי דבר) שהוא יוצא ממשרד המוש ואולי גם מהקבינט. בכל אופן אין לו שום משען פוליטיי מפלגתו היא פיקטיבית והוא מחסדי או משיירי חסדי בולדווין והפיקציה של ממשלה לאומית, הסידור עם אירלנד הרי בשעתו את קרנו, אבל המהומות בארץ הורידו את ערכו. הוא אמר לנו שיש בכוחו להקנות את מדיניותו - כשתהיה לו מדיניות. עד כמה זה נכון - איני יודע. יש לי יסוד לפקפ באמנותו זו. {0144-32} מאז השיחה אתו בביתו של חיים נשחנו הרבה דברים. זח היה לפני מינכן - ומינכן הי נקודת-מפנה בהיסטוריה. המפנה הזה משפיע בשטחים שונים באופן שונה. בשטח שלנו הוא משפיע גם לטובה - אך לא רק לטובה. הפחד הגדול מהעולם תערבי לא סר לגמרי, אבל הו אין צורך דחוף "להרגיע" את הערבים ולפייס אותם בהפקרתנו הגמורה. מחר לא תהיה מל והדאגה לעמדת המזרח הקרוב אינה בוערת , אם כי היא קיימת ומטרידה למדי, לעומת זא גדל הפחד לעתיד. לאו דווקא לעתיד רחוק. עתיד זה יתכן פירושו - בעוד שנה. סרה הפ - אך לא סרה הדאגה ולא נאלמו החששות - חששות קשים. מרגי שים שהתגלות קלונה של ה בהסגרת צ'יחיה - לא חיזקה מעמדה של אנגליה במזרח. והרצון להמנע מהרגזת הערבים ב עומד - אם כי רצון זה לא יניע לשנויים דרסטיים בחפזון כמקודם. משום כך בטלה הג שהיתה מוכנה ומזומנה ואולי גם מנוסחת - על הכרזת הפסקת העליה. אין זה צורך בוער אין גם רצון להוסיף על הכניעה בפני גרמניה - כניעה בפני המופתי. אבל שלילת הפס העליה אינה עדיין חיוב העליה. אותו הטעם שמונע הפסקת העליה מונע גם מתן עליה: ח אומץ, מטעם זה גם סרה עכשיו הסכנה של מדינה ערבית בא"י. גם צעד זה דורש אומץ לב ומניע כביר ודחוף. אולם מטעם זה מתבטלת עכשיו התכנית של הקמת מדינה יהודית. הפחד מהערבים אינו כל כך אינטנסיבי כמו שהיה לפני מינכן. ונוסף פחד יותר: התגוב האמריקנית. חומר הסכנה זעזע את ידידינו וחברינו באמריקא - ופעולתם הצליחה. תגוב היהדות האמריקנית, העתונות האמריקנית, גדולי הכנסיה ותנועת הפועלים, ולבסוף גם לא עברה בלי תוצאות - אבל התוצאות הן רק שלילת מניעת הרע, הוצאת העז. התנובה לא לנו, ומסופקני אם תעלה לנו לקבל עליה, עליה ממש. הממשלה נוקטת בשב ואל חעשה. לא חלוקה, לא מדינה ערבית, לא הפסקת העליה, לא עליה. קו שלילי זה עומד בניגוד לדרישה הכללית. המשך המהומות ותגברתן מחזקים את הדרישה ומדיניות ברורה ופתרון סופי - אולם אפייה של הממשלה אינה הולם את התביעה הזאת. ומחוסר פתרון וחוסר אומץ לפתרון הם מנסים עכשיו דרך אשר אף פעם לא שעו אל הסכם יהודי ערבי, {0144-33} נסיון זה הולם את הקו הכללי של צמברליין - appeasement . "עשית שלום" זו ב אמרה השל מה. ויותר מבכל נסיון אחר יש לחשוש כאן להשלמה. השלמה עם התקיף. אתמול אמר מ.מ. לחיים שראה דרפט הרפורט של וודהד - והוא פחות רע משחשב. אח המסק הסופיות טרם ראה - כך בכל אופן סיפר לחיים. איני יורע מהו הרע שפילל לא ובמה הר לא כל כפי יתכן שבשבוע הבא נדע. היום הופיעה אצלו משותת פרלמנטרית אמרי, קריץ גונס, טום וייליאמס, סטריקלנד, פרוקטור) כשדרשו ממנו החזקת עקרון יכולת הקליטה ענה שהזמן לא הגיע עדיין. כששאלו על חלוקה אמר - הוא מחכה לרפורט. כשביקשו לדע הם אמצעי הבטחון - חיווה דעתו נגד מצב צבאי (אם כי בעתוני הערב יש שמועות על הכ מצב צבאי לרגל "כיבוש" ירושלם . תשובות אלו הן אופייניות. מה עלולה להביא "ברית השלום" - כשלממשלה יש רק פוליטיקה שלילית? משום כך לא נראות לי הצעותיך. אילו עמדנו בפני ממשלה הרוצה ומסוגלת לחפש פתרון קבוע והמרגישה במצבנו ובהתחייבותה כלפינו - אפשר היה לבוא בהצעות מעין אלו. לפי שעה אנו טיפלנו רק במ.מ. הוא מהידידים שלנו בממשלה - והמעטים. רבים בממ שלה ידעו כלל את יוסף ומתיחסים לענין שלנו באדישות גמורה. בשבילם אין הציונות אלא nuisance שקשה להפטר ממנו. ויש גם אויבים בקבינט זה. ודעתו של מ.מ. אינה עדיין הקבינט. ממ. היה רוצה אולי - מבלי לסכן את מעמדו ומשרתו - לעזור לנו במקצת או ב אבל השפעתו בקבינט לא גדולה. יתכן שמחר י.מונה ועד-משנה לטפל בא"י. אין אנו יוד מי יכנס לועד-משנה זה. חיים מאמין ש"הידיד" יהיה אחד מחברי הועד. אולי כן ואול אבל איני מניח שלועד זהיכניסו רק "ציונים", ואם אנחנו נבוא לממשלה זו בהצעותיך עלולים לקבל רק השלילה - הגבלת העליה וההתישבות בשטח היהודי, מבלי שנתנו לנו ע כזו שאתה רוצה בה ומבלי שיתחייבו או יבטיחו מדינה לאחר שלום (ומה ערכה של הבטחה כזו?....) לנו, לדעתי, אין לפי שעה דרך אחרת אלא "בלתי-השלמה": מלחמה על עליה רחבה - או מדינה הגונה. ברגע הזה יתכן לא נשיג לא זו ולא זו. אבל כל זמן שאנו לא "נ שלים" נקבל גזירה של מיעוט - וגזירה של מיעוט אינה דווקא הכרזה על מיעוט - סכנה זו אי {0144-34} אקטואלית בשעה זו - אלא עליה מצומצמת, ולא נסכים לשום צורה של שלטון ערבי, ונגי את ידידנו באנגליה ובאמריקא - והעיקר נעמוד על המשמר בארץ, - יבואו זמנים אחרים בעתיד הרחוק, אלא אני מקווה במשך השנתים הקרובות - כי לא יוכלו להמשיך זמן רב ר בפוליטיקה שלילית, לא אנו ולא הערבים "ישלימו" אתה - וסוף הפתרון לבוא. כל מה שאני מהרהר יותר בשאלה - אני מכיר יותר ויותר שהניתוח הפוליטי של הועדה המלכותית הוא ניצח, והתרופה שלהם היא מוכרחת ואם שעה זו אינה כשרה - נשתמש בתקו ההמתנה לבצר מעמדנו בכל אשר נוכל - ומשקלנו יגדל בבוא שעת ההכרעה. עלינו לבצר מ בירושלם, בחיפה, בגליל ועל "הגבולות" של פיל. עמדוה איסטרטגיות חדשות בהתישבות בדרך של הסכם יהודי ערבי יש רק אפשרות אחת: מדינה יהודית ופדרציה ערבית. לכך הע לא מוכנים עדיין, ומה שרע ביותר - האנגלים לא מוכנים. כי המדינה צריכה להקדים לפדרציה. רק בהיות לנו מדינה - נהיה בני-דיון והסכם. והנסיון להסכם שהם הולכים עכשיו - לא יצליח - אם אנחנו נדע איך להתנהג. ולפני הפתרון הגדול, ההיסטורי, - והפתרון הגדול אני רואה בהסכם יהודי-ערבי שיספ בשלמות שני העמים ז"א מדינה יהודית גדולה בפדרציה ערבית מקפת - אין לפי הכרתי פתרון אחר מלבד חלוקה. במסיבות של היום, בממשלה של היום אין כנראה סיכוי לשום דבר שיש בו משום "פתרון" ולו גם לא סופי. כך נראים לי הדברים עכשיו - כשאיני יודע מה הן מסקנות הועדה וכשאין הממשלה יודע או אין אנו יודעים - מהי עמדתה. אולי יביא השבוע הבא חדשות ושנויים. בפוליטיקה אסור להיות דוגמטי, ויש תמיד לעי מחדש במסיבות חדשות - מבלי לזוז ממחוז החפץ ההיסטורי. נחכה ונראה, שלך - ד.ב.ג.