יומנים > יומן - מלא 18/11/1923

{P001} {0079-24} י' כסלו 18 נובמבר אמש ראיתי את "הדבוק" ב"הבימה". זוהי הפעם הראשונה שראיתי את הדבוק בכלל. עד עכשיו גם לא קראתיו. נסעתי לבימה בלב הולם. חששתי למפח-נפש. תהלת המשחק כל כך רבה וגדלה, הצפיה היתה כל כך מלאת-יהב עד שבלי-משים יגרתי אכזבה. בחרדה נכנסתי {0079-25} לבית הלא-גדול שעל משקופו מתנוססת כתובת עברית "הבימה" ומיד משכה עיני כתובת שניה על זכוכית אשנב מוכרת הכרטיסים כתובת עברית שניה "הקפה" - האמנם כל זאת במוסקבה של 1923, שבה אין הספ יה הממלכתית מוסרת לקוראי עתון עברית וגונזת הרבה מספריה העבריים ואין מהירים בה את למוד השפה העברית? אחד מחברי שחכה לי בפרוזדור הציגני לפני מנהל הטיאטרן - רוסי ואחדים מהמשחקים. מכל עבר מגיע אלי הדבור העברי. המנהל הרוסי מסר לי את כרטיס- הכבוד ועליתי לאולם-החזיון הזעיר בן מאה ועשרים מקומות-המושב - ולבי הלם. כל הספסלים - הספסלים המועטים, הספורים - היו תפוסים. בעשרה רגעים אחר שמונה חשך ומאחורי המסך נשמעה רננה ענוגה ונוגה: מפני מה הנשמה יורדת למטה?" זמר לבבי עצוב זה מיד מכניס אותך לעולם אחר, לעולם העירה היהודית, לעולם הדור שחלף, עולם בית המדרש והשטיבל - והמסך הורם ועל ספסלי בית המדרש שוכבים הבטלנים - שכל זיע, נדנוד, קמט-פנים. תנועת-יד, ארשת הפנים, נגון אוצר עולם מלא של אותם החיים הרחוקים-הקרובים לנו שחלפו לבלי שוב - ומיד נגז כל המגור שמא אתאכזב, שמא אבוש - וכולי בלוע הרושם האדיר, המרעיש של קטעי-החיים הפנימיים של דורות-יהדות רבים המתגוללים לפני בכח אמנותי כביר ועמוק, של נשמת היהדות הישנה המתלבטת בתוך כתלי בית המדרש, של כל חיי ההבל, הרוח, התורה, הדבקות, ההתרוממות ההתלבטות, הגעגועים, הבטלה והעוני המשתפכים בתמצית-אמנותית מגובשת והמכים גלים באיזה כח-איתנים טמיר, ונאחזים באותם אלפי הנימים הכמוסים במעמקי הנשמה היהודית - המסך יורד, מוצת האור החשמלי, על הספסלים אתה שומע את השיחות הרוסיות ורואה את הפנים של מבקרי הטיאטרון {0079-26} בברית-מוסקבה - והרגשת-נס תוקפת אותי, הרגשת מעשי-פלאים, הרגשת מרידה בחק המציאות. האמנם? משחק זה ובימה זו ובתנאים אלו בימינו במוסקבה הרוסית, הקומוניסטית, בתוך היהדות הנפית-היבסקית? מי הם צעירים אלה - גלגולי אותם חובשי בית המדרש, מי עשה זאת? מנין היניקה, השפע, הדבקות והבימה העברית האמנותית הראשונה? ומה ומי היה המורה הבלתי-יהודי, וכטנגוב הגרוזי הזה שאמן את המשחקים, מורה משחקי-טורנדוט, אותו המשחק הקל, הפלסטי, מלא-החן והגרציה, שפוע היופי החיצוני, אציל-התנועה וריק-התוכן - ומשחק זה חדור- הדבקות הנפשית, רב-החדירה הפנימית לתוך נשמת היהדות העתיקה מלא הדי כתלי בית המדרש ונודף ריח עלי הגמרא הבלים? ובעברית?... והנה שוב חשק - ורקוד הקבצנים מרעיש הנפש עד היסוד, רב-החרדה עד כדי זועה, כמחול-מתים, במערכה השניה המתרוממת לפסגת האמנות הדרמתית לשיא ההזדעזעות הנפשית - ואני הלום, נרעש לא יודע נפשי... ---------------- אחרי המשחק משתה טה את כל המשחקים. הם אף הם נרעשים מהמשחק. ברטט ובחרדה נגשו לפתיחה הראשונה בשנה הששית לקיום הבימה, בעלות הנואם בפעם הראשונה על הבמה לפני הקהל הזר אחוז אימת-הצבור... והם ממשיכים את הנגונים היקרים, מוסיפים לחיות את חיי המשחק - כנראה אלה הם חייהם הם -. נגוני-חסידים, חקוי-משחקים עד שעה שלש. וקשה הפרדה. ועל המפתן כשהרגלים כבר נתונות בערדלים והמגבעת ביד מתחילה שיחה על א"י - ופורצת קובלנה כואבת על הבדידות: מדוע אין מעודדים "משם", מדוע לא כותבים, מדוע לא מתקשרים, מדוע אין כל הד... ואני מספר להם על צער האלמות שלנו, על הוקרת-חברים. על צמאוננו {0079-27} לדבר-אלהים, מה הם לנו, מה לנו קיום הבימה במדבר היהודי שברוסיה, על חוסר הקשר את רוסיה; ואני מרגיש את הצמאון שלהם לדבר-הארץ, את געגועי הבדידות שלהם... ויותר מחצי שעה אנו עומדים על המפתן במגבעת ביד וקשה הפרדה... ושני משחקים שהולכים לביתם בכוון אחד אתי אינם נותנים ללכת לביתי ומושכים אותי ללון בחדרם. ועד חמש יושבים על מכונת-פרימוס ומשוחחים... מכפרים על חיי הרעב של התחבורה - חבורת מ"ב חברי הבימה עם 19 חברותיה - על המסירות לרעיון הבימה, על ההכנות ליצירת רפרטואר. על הצפיה לצאת "לשם" מזוינים ברפרטואר עברי ולמודי-משחק... ובלי חשק שוכבים לישון. ----------- יש לבימה רשיון להוציא ירחון אמנותי עברי - לא מוציאים כי אין עוזרים ואין עורך. מנהלים עכשיו מו"מ את שניאור וכפי הנשמע הסכים לבוא הנה לעמוד בראש הירחון. מכינים חזיונות לבימה: שניאור, אש, פיכמן. חברי הבימה חולמים על צירים משלהם, דרמטורגים משלהם, אמנים משלהם - ובחיל זה לבוא לארץ... לעת עתה יש ברפרטואר שלהם רק הדבוק והיהודי הנצחי של פינסקי. את האחרון אינם יכלים לשחק, כי צר המקום בטיאטרונם. הערב ישחקו שנית. ---------- {0079-28} הלכתי לבימה מתוך שיחה את חברי השומר הצעיר, שבמשך יום שלשום ותמול שחו את כל אשר עבר עליהם, את כל אשר עשו ונסו לעשות, את מלחמתם הקשה והברוכה לשמור על נפש הנוער העברי. אתמול לפנות ערב ניגשו לברור הפרינציפים של תנועתם, ואני הבעתי להם את דעתי על התפקיד העומד לפניהם במלחמתם פה נגד ההתבוללות; ההתכחשות, הישועיות המתפשטת, השטחיות של החנוך המסתפק בפורמולות "מדעיות" מרכסיסטיות כביכול - ועל שלשת המקרים שהם צריכים להעמיד את תנועתם: עבודה, תרבות. גבורה. לשם הכנת חלוצים- כובשים לבנין חברת העבודה העברית החדשה בארץ. בשבתי היום את ידידים אחדים ובשוחחי אתם ע"ד עניני השומר הצעיר באו והודיעו ששני חברי השומר הצעיר נאסרו. כעבור שעה הודיעו שנאסרו כשנים עשר איש. ביניהם ילדים בני שמונה. בקרתי הערב שנית את "הדבוק". התחלת המשחק לא פעלה עוד כמו אתמול, אך בהגיעו למערכה השניה כאלו ראיתיה הפעם הראשונה. הרקוד היה איום ונשגב. מה הם נגדו כל ספורי האימה והבלהה של אנדרייב. לאחר גמר המשחק - כבדתי את המשחקים בבקבוק מוסקט, ושעתים שוחחנו על המצב בארץ: על הקבוצות. על ההסתדרות, על המצב הפוליטי. מתענינים בקיום קומונות וביחס לדת - אין חפשי מהשבעת המתהוה ברוסיה.