יומנים > יומן - מלא 21/03/1966

{0202-26} 21.3.66, יום ב' אה"צ עלינו לירושלים, אה"צ לאחר שחזרנו היום מטבריה. התרחצתי בטבריה תשע פעמים, אבל סרבו לקחת ממני שכר הרחצה. בערב נתקיימה מסיבת רפי בירושלים באולם מלון המלכים. האולם הגדול היה מלא פתח בן צור מנחם (מי שהיה מנהל הדואר) , אחריו דיבר קצרות תדי, ואחרי עניתי על כמה שאלות שהגיש עוד לפני המסיבה יצחק נבון. לא עניתי על כל השאלות. 1) אם אני עדיין מאמין באיחוד תנועתהפועלים. סיפרתי כי בימי חיי בארץ הייתי בארבע מפלגות: בפועלי ציון, מיום היווסדה (סכות תרס"ז) ועד כניסתה לאה"ע 1919), באה"ע עד התקשרותה עם הפה"צ ויסוד מפאי (1930), במפאי - עד לפני שנה, ברפי - פחות משנה, "המפלגה" שהביעה כל דעותי - היתה רק אה"ע, והיא: איחוד כל הפועלים וכל הפעולות במסגרת אחת, אם כי בפ"ת 1919 לא הצלחנו במאה אחוז, כי הפה"צ סרב להתאחד. והקימונו משום כך הסתדרות כללית - שאינה עוסקת במדיניות, אבל דעתי על האיחוד הכללי לא נשתנתה עוד מלפני בואי לארץ, כי היתה לי ההזדמנות לפני עלותי להכיר היטב המצב בארץ - על ידי מכתבים שקיבלתי בכל שבוע (ם20- עד 40 עמודים) שתאר רבים מהפועלים והמושבות בהן עבד, וחדר לפלונסק, שבה הדור שלי נהפך לפועייא - והיא סיפר על הפה"צ שהוא ועוד שני פלונסקאיס היו בקרב תשעת מיסדיו, והראיתי לו שאין הבדל בין דעותיו ובין דעותי ויש לאחד את פוע"צ והפה"צ, והוא הסכים, אבל בבואנו ארצה הסתלק מרעיון זה, ואני החזקתי והרצאתי בועידת היסוד של פוע"צ בסכות תרס"ז היתה הרצאה על יסוד הסתדרות כללית של פועלי א"י היהודים, הוויכוח היה רק על המלה עברים (כמו בועידה האחרונה של ההסת') ולבסוף כל הועידה קיבלה דעתי לא רר על רעיון הסתדרות כללית אלא גס על השם. ומאז זוהי דעתי, אם כי אני יודע שיש הבדלי דעות, אבל העקרונות הם משותפים: קיבוץ גלויות, מיזוג גלויות, עברית, עבודה והתישבות עברית, ˜ € … ™ ,‰ ‹ … ‰‡ -…‡ ™ ‰ ™„ "‰''' „‡''… ™ ‰"‹ „™ƒ‡ „˜ ‡ , …‡ˆ ,„ ™„ ‡˜"„ {0202-27} בין השאר: "שאיפה לחברה בנויה על חירות, שויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות". ואשר לחלוקי דעות - צריך לשרור חופש גמור של דעות, וכל חבר וכל . . . . יכלים להטיף לדעותיהם, כל זמן שהעקרונות משותפים. איחוד זה יבוא כשישתנה משטר הבחירות הנפשע - בבחירות אזוריות, שבהן מוכרחה כל מפלגה שרוצה לזכות ברוב - והיא יכלה לזכות ברוב פרלמנטרי רק אם זוכה ברוב מחוזות - ואפשר לזכות ברוב רק אם באים בדברים שרוב העם רואה בו עיקר. לא כפיה דתית, לא תכנית . . . . . - לא יזכר ברוב העם - ולכן הדתיים יסתפקו בשתי הנחות שיתקבלו בממשלה הנבחרת הראשונה שהיתה מורכבת על ידי מפאי, ו"החזית הדתית" (האגודה, פאי, המזרחי והפה"מ) והפרוגרסיביים. מהי דרכה המיוחד של מפאי: 1) שרשים בתנועת הפועלים ומפנה לצרכי העם כולו, 2) גישה ממלכתית לכל שאלה - לארכישת קולות ו"כסא" אלא טובת המדינה, 3) המפלגה לא כמטרה לעצמה. צרכיה, תועלתה ומעמדה אינם זכאים להכריע בקביעת דרכה. רק נאמנות מלאה ובלתי מסויגת לצרכים, לערכים וליעדים של העם, המדינה והמעמד העובד, ומילוי השליחות ההיסטורית של שלשה אלה , להלכה ולמעשה, - תקבע דרכה של המפלגה ותקנה לה כושר ומעמד כמדריך העם.