יומנים > יומן - מלא 21/07/1936

{P001} {0131-61} 21.7.36 הכסטר מוסר שהבוקר היתה ישיבה של מרכס, גולדסמיט, וויצמן והוא בענין החולה. ויצמן וגולדסמיט הולכים לראות את א.ג. (?). הוא, הכסטר, מטלגרף לגרנובסקי שיבוא להפגש אתו באבסטריה או בשוויצריה בחצי הראשון של ספטמבר, והוא רוצה שוויצמן ואני נשלח טלגרמה להנהלה שיזמינו את גרנובסקי לישיבה זו. שאלתי מדוע לא להודיע להם על החלטת יקא - ענה שכך הוחלט הבוקר שלע"ע ישאר הדבר סוד עד בוא הועדה המלכותית. שאלתי את ויצמן למה הטלגרמה שלנו על צורך פגישה ולמה לא להודיע על ההחלטה - וגם ויצמן מתעקש. הדבר צריך להשאר סוד. איני מבין פשר כל התעלומה הזאת... ויצמן מסביר שעלינו לגולל לפני הועדה את פרשת החולה, כדוגמא לקואופרציה כלכלית בין היהודים, הערבים והממשלה. עוד לפני ימים אחדים הציע לואים שעלינו לצאת בעתונות ברעיון הפריטי, כפתרון לשאלה הפוליטית בארץ. אמרתי לו שתנועתנו דוגלת זה שנים ברעיון זה. אולם אם אנו רוצים לדחות את קבלת הרעיון ע"י הערבים והממשלה - נשיג זאת בנקל על ידי הצעתנו אנו. כשהדבר יבוא מצדנו - יקומם מיד נגדו את כל הערבים, וכשהממשלה תדע שהערבים מתנגדים אין כל תקווה שהיא תקבל זאת אולם אם הרעיון הזה יופיע מצד אנגלי - יתכן שהערבים ישלימו אתו - ואז אנו נקבל את זה. ולכן מוטב שהדבר יופיע תחילה כהצעה אנגלית, מצד אנשים הידועים כפרו-ציונים רפדו ערבים, כגון אמרי ווינסטון מצד אחד, וווינטרטון ולויד מצד שני. בפי הסכימה לדעתי, וקיבלה על עצמה לדבר עם אמרי כאילו זוהי הצעתה, ואמרי ישיג הסכמת {0131-62} ווינטרטון ולויד ווינסטון, וארבעתם יחתמו על מכתב לטיימס בענין זה. סידרנו ישיבה. חיים, לואיס, בפי ווייז ואנכי. חיים אמר מה בצע בהצעה - היהודים יתנגדו לכך, והוציא מכתב שקיבל מאת סופרסקי המזהיר בפני כל וויתור. נסיתי, טען במרירות, להציע רזרווציות בהרים לערבים, והנה אם כי ב.ג. לא סיפר, אני יודע שכל הישוב התקומם נגד זה. (התכוון למכתב משה בענין קסט). עוד בשנת 1931 הצעתי פריטי - ודחו. לואים העיר לו שהוא בעצמו אשם בכך, כי הסביר פריטי באופן משונה, לא רק פיפטי-פיפטי, אלא 60-40, ונתן אינטרוויו שהרעיל דעת הקהל. - תוך כדי דבורו נראה שהוא מערבב פריטי פוליטי בפריטי מספרי. אמרתי שאני דוגל ברעיון פריטי, אבל הכוונה לפריטי פוליטי ולא מספרי, ושלכתחילה צריך להיות ברור שההצעה שתוגש לאמרי מכוון לסידור פוליטי ולא לסידור העליה. ווייז תמך בהתלהבות בהצעת הפריטי, כי רק הצעה זו תתקבל ע"י דעת הקהל הליברלית והרדיקלית באמריקא. אבל הוא שואל אם הישוב יסכים, כי הציונות האמריקנית תקבל את הדבר רק אם הישוב יסכים לכך. אמרתי לו, אני מניח שמצד המזרחי וקבוצת ב' תהיה התנגדות, אבל רוב הישוב יסכים לכך, אבל אנו לא נודיע על הסכמתנו מיד לאחר הופעת המכתב של אמרי וחבריו - אם יופיע - כפי שהציע לואיס), אלא נדון מקודם בוה"פ, ובגלוי נודיע על הסכמתנו אם הממשלה תקבל רעיון זה. בהמשך השיחה דיבר חיים שוב במרירות: בחרו מנהיג - ובאמת לא נותנים לו להנהיג, אלא רוצים להנהיגו. הוא מקווה {0131-63} שבוה"פ יוכל להתפטר... (שוב - בגלל המכתב בדבר קסט!). דברים אלה אינם רצינים, ואיני חושב שהוא עומד להתפטר; אבל האיש לא נשתנה, לא שכח כלום ולא למד כלום. ולואיס אמר בצדק לבפי שיש להזהר בישיבת הוה"פ שלא חיים יגן על רעיון הפריטי. וולטר נפגש אתמול את בילי ומסר לו את התגובה שלנו למכתבו ולמצב. בילי הרים ידיו בהבעת צער על הקרע שהולך ונוצר בינו, הנציב והיהודים. ולטר דיבר על לבו שטוב להסביר את המצב הצבאי ליהודים, ולפי דברי בפי, מוכן בילי לעשות. בינתים יראו חיים וגולדסמיט אותו מחר בבוקר בענין החולה.