יומנים > יומן - מלא 24/06/1930

{P001} {0102-14} כ"ז אייר חר"ץ 24 יוני 1930 יום ג' ישיבת הועדה המצומצמת נמשכה מתשע עד שתים עשרה. פתח רוטנברג, כמובן בהקדמה "המצב רציני". ממשלת א"י נגדנו. משרד המושבות נגדנו. המשלחת הערבית פעלה בלונדון בהצלחה. ענין מושלמי הודו היה לו בשעתו השפעה גדולה. חברי הממשלה, גם מקדונלד וגם פספילד כנים באמרם שהם ידידנו ורוצים בהקמת הבית הלאומי גם שילס הוא לטובת הבית הלאומי, אך אינו מבין כלום בדבר. הוא חושב באמת שהיהודים תקיפים מאוד, והערבים מחוסרי אונים ומסכנים ויש סכנה למעמדם. בתוך המשלחת הערבית אין אחדות. אחדים מהם אפשר לקנות, אחדים מוכנים לפשרה, אחדים מתנגדים גמורים. רוטנברג מתנגד לכל קונסטיטוציה. אי-אפשר שהיהודים ישלטו עכשיו בארץ, כמו-כן אי-אפשר שהערבים ישלטו, מכאן הוא בא לשני מוסדות לאומיים מיוחדים. כשהציע הדבר לשקבורו - קפץ עליו מיד, כי משרד המושבות אינו רוצה בפרלמנט ואינו רוצה שהשלטון המלא יצא מידיו, ויתנגד גם להצעת ב.ג. מקדונלד ופספילד הסכימו שאין הערבים צריכים להתערב בעניני העליה, ולכן לא צריך להקים ועד הגירה כהצעת סמואל בשנת 1922. מהדרפט שרוטנברג הביא לממשלה הציעו מקדונלד ופספילד למחוק סעיף 1 (ע"ד הפרדת התפקיד הדתי משאר תפקידים) מתוך טענה שאין זה שייך לתכנית. זהו ענין הממשלה והם יעשו זאת מעצמם. כמו כן הציעו למחוק בסעיף 26 את הפסוק "במקרה של אי-הסכמה יכריע הנציב", כי ועדה זו היא רק מיעצת הסוף של סעיף 26 (ע"ד זכות הערעור) עובר לסעיף 29. הם גם הציעו למחוק בסעיף ע"ד {0102-15} סמכות המוסד הלאומי את הסימן 9 (זכות הטלת מסים), כי הם חושבים שסעיף זה מסוכן. במקום זה הציעו שלמוסד הלאומי תמסור הממשלה סכומים מסוימים (לחנוך ועוד), כי אינם רוצים שהמוסד הלאומי הערבי יוכל להטיל מסים. בכלל כל השנויים שהממשלה הכניסה בדרפט היו לטובה. בהצעה המוגמרת שנמסרה בפגישה עם מקדולנד ופספילד (29 מאי) נשמט גם סעיף 26 (ע"ד שני סגנים למזכיר הראשי). שקבורו הודיע לרוט. שהנציב מתנגד לסעיפים הקונסטיטוציוניים ומבקש לחכות במו"מ עד בואו ללונדון. בתשובה לשאלה הודיע ר. שתכנית זו לאחר שתקובל בהחלט ע"י הממשלה תופיע לא כתכנית היהודים, אלא כהצעת הממשלה לשני הצדדים, ליהודים ולערבים, והממשלה תעמוד עליה בין אם הערבים יסכימו ובין אם לא יסכימו. שאלתי מהו היחס והקשר שבין מו"מ על תכנית זו ובין שלשלת המאורעות - גזרת עליה, ספר לבן, סימפסון ? האם בקבלת תכנית זו ע"י הממשלה ניתק החוט המשולש ההוא ואין גורל עבודתנו להבא מותנה יותר מהדו"ח של סימפסון, ר. ענה ששאלה זו לא נתבררה עם הממשלה. לדעתו הפרטית, עתידה תכנית וו אם תחקבל להשפיע על השלשלת, אולם יש בכל זאת לחשוש לתוצאות הרפורט של סימפסון, משום כך מתנהל עכשיו מו"מ על ועדה שלה ימסר הרפורט של ס. וועדה זו תורכב מידידי הציונות. אחרי בירורי ר. על התכנית הבעתי אני את דעתי עליה, ובדברי נגמרה הישיבה. ציינתי ששני החלקים בתכנית - על שנויים קונסטיטוציוניים {0102-16} ועל עזרה לערבים (לרבות הסעיף על פיצוי לאריסים ולפלחים שאדמתם נמכרת) רצויים לפי כיוונם. אולם החלק הקונסטיטוציוני אינו מספיק , כי להצעה זו הערבים לא יסכימו בשום אופן, ואם אין הסוכנות או משרד המושבות מוכנים עדיין לקבל הצעתי (על מועצת ממשלה משולשת) הרי יש צורך לכל הפחות שהממשלה תגלה דעתה ששנויים אלה מתכוונים במשך הזמן להרחיב את שתוף היהודים והערבים בשלטון לפי קו-הצעתי, בתנאי אם הערבים יקבלו תכנית זו ויגיעו להסכם עם היהודים. החלק על ריאורגניזציה של הפקידות אינו מספיק. קודם כל יש הכרח בשנוי הנציב. למען שתהיה איזו ערובה שהיא ליחס טוב - הכרחי שיהיה נציב הרוצה בבית הלאומי והמוכשר להגשים את המנדט, כלומר דרושים שני תנאים לנציבות: א) סימפטיה לבית הלאומי, ב) איכות ממלכתית גבוהה קר. הודיע שמדובר על כך בשיחות עם הממשלה - הדבר יש להחזיק בסוד מוחלט !) הלקוי העיקרי בתכנית - הסעיפים הנוגעים ישר לנו. אין כל בטחון להגנה נאמנה, אין כל סעיף ע"ד עבודה, והעיקר אין ערובה לעליה ונעדר לגמרי כל רמז לעזרה ממשלתית להתישבות היהודים בארץ. עמדתי באריכות על סעיפי עבודה ועליה הקשו רים במדה רבה זו בזו. בארתי את הסכנה של השתמשות באמתלא כוזבת של תוסר עבודה ערבי בקביעת כשרון הקליטה של הארץ והצעתי שתנתן הזכות לסוכנות להכניס עולים על אחריותה, גם כשהנציב אינו מאשר את השידול. ר. מקודם הודיע שאין לדבר כלל על הצעה כזו. הממשלה לא תשמע כלל, אולם לבסוף הסכים שהדבר טעון תיקון ויש למצוא נוסחה המבטחת את העליה. הועדה גם קבלה את הצעתי שהכרחי להוסיף סעיף על סיוע הממשלה {0102-17} להתישבות בהתאם לסעיפים 6, ו11- של המנדט. התנגדתי למנוי ועדה חדשה לדון על דו"ח סימפסון. במקום זה הצעתי (זו היתה גם דעת קפלנסקי) מנוי ועדה קבינטית שישתתפו בה אנשים כהנדרסון, סנידן, מקדונלד, מלבד פספילד, כמובן. ר. הסכים לכך. בבוקר המשך הישיבה. לפני הישיבה שיחה עם הקסטר. בהתישבות האלף יש שני מניעים: לא הוסכם עדיין כיצד יבחרו המתישבים, ומי ינהל את המפעל. בסוף אוגוסט יסודר דבר בישיבה של PEC , הגרמנים, המרכז החקלאי והסוכנות. ברנרד כהן הודיע שהגרמנים (מכס) מסכימים להגדלת הסכום עד 405.000 לא"י. סקר עודנו מתנגד להתישבות קבוצתית. הכסטר מאמין שההתישבות תצא לפועל בתחילת אוקטובר. הוא חושש למשבר בארץ בשנה הבאה. ההון הפרטי נפחד . מלצט רוצה להפסיק עבודתו, והוא הולך אליו להשפיע עליו שלא יעשה זאת. הבנין בצפת ובחיפה יתחיל בקרוב. בהקמת שכונת העובדים בחיפה יש עכובים מצד הממשלה. מצד קרן העזרה אין כל עכוב. עומדים גם להתחיל בעבודה בבאר-טוביה. הבטיח סעיף עבודה מאורגנת בכל של קרן העזרה. ב11- ישיבת הועדה המצומצמת. ויצמן: בלומנפלד ועוד מניחים שרק מדברים על מו"מ עם ערבים ולא עושים כלום. באמת נעשו נסיונות ע"י 5 אנשים {0102-18} במצרים, בסוריה, בפריס ועוד. כל אחד מהערבים היה רוצה באיזה הסכם, אבל אחד מפחד מהשני, וכולם יחד מהמופתי. יש מיסיונר אמריקני, קוקר, מבירות. נסע עם ויצמן לגנף, הצליח בשיחות ביחידות, כשבא לצבור - נכשל. נסה גם לעשות דבר מה סיר אפיק דרומון. רצה לעזור, ולבסוף בא לידי מסקנה: עם אנשים אלה They can't deliver the goods .אין לעשות כלום הנסיונות האלה עלו כבר אלפים ולא הצליחו. אילו היו מציעים להם ותורים קונסטיטוציוניים גדולים - פרלמנט - היה אולי אפשר יותר קל. אבל בלי זה קשה הדבר. יש מנהיג בסוריה, אדם עשיר, בלתי תלוי, מעין זגלול סורי. אמר לויצמן, אנו תנועה לאומית, כמונו אתם. אתם אומרים שאינכם מתכוונים לרעתנו.למעשה לא עשיתם כלום. אנו רוצים בפדרציה ערבית, בתחית ארצותינו, עזרו לנו, תהיה לכם פנה שלכם. נחוצים לנו 200.000 לתעמולה, מה סכום כזה בעיניכם. מלבד זה - יש עבר-הירדן, יש בו מקום פנוי. אפשר להעביר שמה הערבים מא"י, אנחנו נעזור לכך, אולם נחוץ לכך מיליון לא"י (זהו מקור ההצעה של המיליון לעבר-הירדן). לשאלת הרוב. יש 2 דרכים לרוב: הוצאת ערבים רבים מא"י, או הכנסת יהודים רבים ע"י פתוח תעשיה. יש פתרון לרוב. זה כמה מתנהל מו"מ על העברת צנורות לחיפה. לפני 3 חדשים נכשל הדבר. תולשת ממשלה זו אולי גרמה לכך, הנמוק שבא"י יותר שקט ויותר בטוח - נתבטל לאחר המאורעות. יש גם סברה שחברות הנפט בצרפת יש להן יד במאורעות. איך שהוא משרד המושבות ותר על דרישתו. זה שנתים אני {0102-19} עומד במו"מ עם האנשים המעונינים בצנורות לאחר שהדבר נכשל - מחא פיסל נגד העברת הצנורות לסוריה, וגם ענין סוריה נכשל. להעביר הצנורות לתיפה יעלה במיליון יותר. הצעתי להמציא את המיליון הזה בתנאי שהאדמה של הצנורות והרכבת תמסר לנו. פיסל ועבדאלה הם ידידינו. הרכבת תלך מגשר עד נחל יבוק ומשם לעירק דרך החורן (החלק הדרומי של עבדאלה) לבגדד. בדרך זו יעברו ערבים מא"י לעירק, כמובן בהסכמתם. אדמונד נכון להשתתף במלוה של המיליון, יש עוד ענין אחד, עומדבסתירה לראשון, אבל זוהי אלטרנטיבה: חלק מאדמות החולה נמצא בסוריה. דברתי עם ברין. קיש דבר עם פונסי במצרים. אם נוכל לרכוש את פונסי אפשר יהיה להתחיל קנית קרקע בסוריה - בצפון או במזרח. יש הצעה של 700.000 דונם בגולן בשביל הקה"ק. מסרתי על כל הענין לבלום. הוא היה אתי אצל ברין וברטלו. הוא יעזור לנו עד כמה שיכלתו מגעת. ישיבת הועדה המלאה. דברו אחדים שלא שמעתים (דיזנגוף ועוד), כי הלכתי לקנות את הדו"ח של סימון שהופיע הבוקר. נקבעה לי פגישה את פספילד. הוא בקש לדחות אותה לאחר עשרה ימים, כי הוא טרוד עכשיו באופן יוצא מן הכלל; מכונסת עכשיו בלונדון ועידה קולוניאלית (מושלי כל המושבות) במשרד המושבות. מדבר ברנרד כהן. מדבר בתור פרוקסי ורק בתור כוה (כלומר {0102-20} מבאר רק עמדת האמריקנים. ולא דעתו הוא): הם (האמריקנים) רוצים במו"מ עם הערבים = רק על יסוד המנדט ולא אחרת, אולם אין סוברים שמו"מ עם הערבים צריך להיות כפוף לעמדת האנגלים. אין חובה לקבל את יחס האנגלים לעמי המזרח. אין האמריקנים רוצים שנעשה דבר מה נגד אנגליה, אולם הם רואים שאנגליה מפקפקת במלוי המנדט, והמו"מ עם הערבים צריך להכריח את האנגלים למלא באמונה חובות המנדט. מתי יתחיל המו"מ ? פה חושבים שעדין מוקדם, האמריקנים חוששים שיתכן גם מאוחר. לאחר הסכם מלא עם אנגליה זה לא יהיה מו"מ אלא גזרה (דיקטט). יש שני קצוות. קצה אחד כופר במציאות הערבים, קצה שני - ההיפך, ההנהלה מתנדנדת בין שני הקצוות, ואין לה פוליטיקה קבועה משלה. לדעת האמריקנים אין אנו יכלים להצטמצם רק בדאגות לעצמנו, עלינו לסדר את עבודתנו גם לטובת הערבים, ולשם כך צריך לבוא לידי הסכם עם טובי הכוחות של הערבים. גולדסמיט שהוא לא רק פרוקסר אלא גם חבר הועדה אמר שנחוץ מקודם הסכם עם אנגליה. אין זו דעת אמריקה. אומרים שהאמריקנים מתכוננים ללחוץ עלינו בכוח כספם לקבל איזו פוליטיקה שהיא. אין זו כוונתם. כוונת הטלגרמה היתה שבלי עליה והתישבות, לא יתנו היהודים כסף. יחד עם המו"מ עם אנגליה צריך להיות מו"מ עם הערבים, ואל יאמרו שהללו לא רוצים. בהתחלה כל צד הוא אינטרנסיג'נטי. רוטנברג - שאלת האמריקנים חשובה מאוד. אנו במצב רציני ומסוכן מאוד. יתכן שההנהלה עומדת על דרך לא נכונה, אך מפני שהמצב מסוכן, אין רשות לשום קבוצה לעשות פעולה צדדית, ובאי- כוח אמריקה בישיבה זו מחויבים לברר לשולחיהם דבר זה. קבוצה {0102-21} אמריקנית הגישה בירושלם על דעת עצמה פטיציה לנציב בשאלת הנידונים. זה לא יתכן, אני עשיתי הרבה לשם מו"מ עם ערבים. אולם הדבר אינו כל כך פשוט וקל, וההאשמה שלא עושים כלום אינה נכונה. האמריקנים, בין בכוח כספם, ובין בהשפעתם המוסרית, אינם רשאים לנהל פוליטיקה מיוחדת. דבר זה מזיק בלי סוף לעבודתנו. הכסטר - זוהי טעות ליחס דוקא לאמריקנים עמדה מיוחדת. כי יש גם בין הציונים דעה כזו. הטלגרמה של רוזנברג לא היתה מכוונת לאיים, הפטיציה בירושלם לא נערכה ע"י אמריקנים. בועדה היה רק אמריקני אחד. אין לכוף דעה ע"י גזרה, כי אם ע"י הצדק שבה. היו אנשים שענין הנדונים נגע עמוק לנפשם. מו"מ - זהו לא הודעה שאנו נכונים לבוא בדברים עם הערבים. השאלה אם הגיעה השעה - היא סובייקטיבית. מקודם חכינו לדו"ח של ועדת שו. עכשיו מחכים להודעת הממשלה. אם ההודעה תהיה דו-פרצופית - שוב לא נוכל לנהל מו"מ. אם ההודעה ברורה: אם לטובתנו - הערבים לא ירצו, אם לרעתנו - אנחנו לא נוכל שוב. השאלה היא לא רק תרומות לקהי"ס - אלא השקעה פרטית. במצב זה יחידים חוששים להשקיע כספם בא"י. בלי הפכם עם הערבים - לא תהיה השקעה, כי לא מורגש בטחון. מה קרה בארץו מאורעות, ועדת שו, עכשיו עכברים, כשלון התקציב. עד מתי יוכל הישוב לשאת כל אסונות אלה ? בלומנפלד - אנו מרוצים כשהננו יודעים שמנסים לעשות דבר מה. אולם אמריקא לא תהיה מרוצה כל זמן שהדבר לא יצליח. יש צורך שב"כ מאמריקא ישתתף גם במחלקה הפוליטית, ביחוד בירושלם יש הכרח בפוליטיקה מאוחדת. {0102-22} ויצמן = אין לי כלום נגד דברי כהן. מיד לאחר המאורעות החל מו"מ מגנס פילבי, מעל לראש כל האנשים האחראיים בא"י. אולם בפועל נתמך ע"י אמריקה, אם כי לא באופן פורמלי. הנציב היתה לו הרגשה שמאחורי מגנס עומד חלק חשוב .של הסוכנות. ומגנס כבר ותר אז על הכל. לא הודיע לאיש מאתנו, רק במקרה ספר לב.ג. עלה בידינו "עס אבשרייען". נתקבל באמריקה רושם שמגנס רוצה בשלום, וההנהלה היא קיצונית ורק מעמידה פנים כאילו היא רוצה בשלום. מאחנו יש נסיון רציני להגיע לידי הסכם. יש תכנית רוטנברג. אני נכון לקבל הוספות ב.ג. עם ביסוסן העיוני, אם כי איני בטוח שאנגליה תקבל אותן. התיאוריה של השקעת ההון הפרטי אינה מתקבלת על דעתי. קודם כל, הון זה אינו בא מאמריקא, בכל אופן לא תולה הוא תקוות על הערבים. אם יהיה פרלמנט - לא ילך הון פרטי לארץ. אולם אנו רוצים בהסכם, אך הסכם אי . מאמצינו להסכם הם רציניים אולם דרך מגנס כוזבת בתכנה ובשיטתה. כשאיש פרטי הולך לנציב - חושב הנציב שזהו ב"כ קבוצה, המתנגדת להנהלה, וההנהלה היא קיצונית. יש הכרח במשמעת. היום שאלו אותנו האמריקנים מה אנו רוצים לעשות ? הלא אנו כותבים תכופות לאמריקה. אמריקה (ורבורג) קבלה בפועל הצעות מגנס, אם קבעתם הנהלה זו - תנו לה לנהל את הפוליטיקה. אם אין לכם אמון - תקבעו הנהלה אחרת. מגנס נתבקש להשתתף בועדת הכותל - וסרב (רוזנבליט מעיר ומגנס לא קבל מפני התנגדות הועד הלאומי). עליכם (לכהן ולהכסטר) להוכיח לאמריקא שאי-אפשר לעבד תכנית פעולה ערבית תחת לחץ פרעות או תחת מורא של {0102-23} אי-השקעת הון, אלא בהתאם לחוקיה הפנימיים. סקר - יש סכנה בשתוף מגנס בכל פעולה ערבית, הוא יותר מדי "אייטעט" - הוא רואה הכל דרך משקפי אישיותו. חסר לו מוח בהיר, ויש לו נטיה למונופולין של אמת. עלינו למצוא דרך לערבים. אסור שנהיה תלויים רק באנגליה. לעולם לא נשיג מאנגליה עמדה כל כך ברורה וקבועה לשם לחץ על הערבים. בשאלת הקרקע יש סכנה אחת. האנגלים כנראה קבלו עמדה שעלינו לנהל את עבודתנו ככה שלא תתן מקום לתלונה גם של ערבי בודד. זהו אי-אפשרי. בלי סבל של יחיד הדבר לא יעשה. האמת שערבים בודדים ואולי רבים יסבלו ועלינו להגיד את האמת לכולם. ויצמן - ענין מגנס נודע לנו רק הודות ללויליות של ורבורג.