יומנים > יומן - מלא 26/07/1928

{P001} {0095-64} ט' באב 26 יולי יום ה' ישיבת הפרקציה שלנו. דנים על המצב הפוליטי. ויצמן {0095-65} הודיע שאינו מקבל אח ההחלטה על הסוכנות. קפלנסקי סובר שטוב להזמין את ויצמן ולהסביר מדוע אנחנו מכניסים הצעה של אי אמון. הר צפלד חושב שאין עכשיו תפקידנו כלל וכלל להיות מהדואגים להשארת ויצמן. אולם הוא קובל על חוסר דאגתנו להרכבת הנהלה. סולד לא תשאר, גם רופין לא יכנס, אוסישקין חולה, ורק אפשר למשוך את הרדיקלים, כי הרויזיוניסטים אינם באים בחשבון. הרצפלד מעורר ג- שאלת סקר - צריכים לדרוש אי-אמון. כל החברים נוטים לדעה זו. קפלנסקי מעיר שהנהלה כלה תהיה סולידרית עם סקר; ב.צ. סובר שלוקר היה צפיך ללכת בועדה לויצמן, כי עיקר דרישותינו נתקבלו בהחלטה. ב.צ. עומד על אי אמון לסקר. קפלנסקי מודיע שר ופין אינו רוצה ללכת להנהלה, אולם אם ויצמן יתנגד לתכנית הוא נכון להצביע אפילו נגד ויצמן. מכאן מסיק קפלנסקי שבמקרה זה אולי יכנס רופין להנהלה. ק. מפקפק אם אפשר להכניס ריזולוציה נגד סקר, כי הנהלה היא חטיבה שלמה, ולא יתכן שויצמן לא יהיה סולידרי עם סקר. מרמינסקי מוסר שבאספת הציונים הכלליים נמסרה דעת ויצמן, שהוא לאיכל להשאר מכיון שבנאומים הובע אי אמון להנהלת המו"מ בדבר הסוכנות, ולא ממני שאינו מסכים להחלטה וו או אחרת. הציונים הכלליים החליטו לברר מה בדבר הנהלה חדשה, וגולדשטין שאל את מרמינסקי אם יש לנו הצעות בדבר הנה"צ חדשה. הצעתי לעמוד בכל תוקף על פיטורי סקר. הטענה שההנהלה היא יחידה הינה טענה. יש שמצביעים נגד מיניסטר אחד. לנו רצוי שההנהלה תקבע עמדתה בפומבי אם היא סולידרית עם סקר או לא. התנגדותנו לויצמן צומחת מהקורס החדש שהשתלט בהסתדרות הציונית {0095-66} ושביטויה הוא סקר. ויצמן היה עד היום דו-פרצופי. הכניס את סקר והיה מודיע בשיחות שהוא נגדו. גם החשש שלנו בדבר הסוכנות מקורו בעיקר באי אמון שלנו באנשי הקורס החדש (החשש מה"פיפטי" שלנו) אם סקר נופל וההחלטה שלנו בענין הסוכנות מתקבלת - אין לנו יסוד להביע אי אמון לויצמן. אם הקורס החדש נשאר - ז"א אם ויצמן מכריז על סולדריותו עם סקר - נשאר אי האמון שלנו למרות שההחלטה מתקבלת. ועלינו להודיע זאת במלים מפורשות לויצמן שתנאי לאי המרת האמון הוא: קבלה שלמה של החלטת הסוכנות והורדת סקר. ב3- אה"צ נתאסף הפלנום אולם על פי הצעתי (בהתנגדותו של אוסישקין, שנסמך על מנהיג חובבי ציון). החלט שבתשעה באב לא מתאספים. זלמן הזכירני שהצעה כזו הכניס פעם ליברמן. בהתיעצות עם ההתאחדות לפני ישיבת הועדה הפוליטית החלטנו שאנו רואים בהחלטת הסוכנות המינימום המקובל שלנו ומכסימום הותורים. הסכם גם שעלינו לדרוש הורדת סקר מחוץ לשאלת שנוי כללי בהנה"צ. הסכם ששום צד מאחנו לא יסכים לשום שנוי בלי הסכמת הצד השני. שפרינצק מציע שאחרי פטורי סקר ישארו בירושלם קיש, סולד ויבוא גם ליפסקי. אם סולר תצטרך ללכת יבוא לירושלם רוזנבליט, באופן שלא יחול כל שנוי בהרכבת ההנהלה, מלבד הליכת סקר. בשעה חמש נתאספה שוב הועדה הפוליטית. ויצמן הודיע, שאין הוא מתנגד ביסורן להחלטות שנתקבלו באילו שנויים קלים הוא חושב שההחלטות יכולות להיות אינסטרומנט למו"מ עם הצד השני. {0095-67} אין הוא בטוח שהכל יתקבל, אבל יש לו אמון בצד ההוא והוא יודע את רצונם הטוב, ובטוח שלא בוכוח טיאורטי אלא בעבודה מעשית יתקרבו אלינו. אולם מה שמכביד עליו הוא כוח אי האמון שהוא מוקף בו. העבודה הציונית קשה, צריך לברוא יש מאין, זוהי אמנות, ואין אמן יכל ליצור בלי אמוץ ואמון. לא דברי האופוזיציה (המושבעת) השפיעו, אלא היחס גם מחלקים אחרים. כל זמן שהיינו בינינו לבין עצמנו לא היה זה נורא, היינו מתוכחים ומתפייסים, אולם עכשיו יש לנו עסק עם צד חיצוני ואי אפשר לבוא אליו בלי אמון. הוא נכון ללכת בשקט ויעזור באופן לויאלי להנה"צ החדשה, ביחוד במלוה ובמו"מ את השותפים. הוא יודע שדבריו על הצ'יק פגעו קשה בפועלים, אבל הוא יודע שברנדיס שהוא אבי אבות השטנה נגד הפועלים הלכו אליו בושינגטון לקחת ממנו 15 או 18 אלף דולר. אם ידרשו ממנו הוא נכון להשאר עד הקונגרס בשביל לבצע את אשר החל, אולם בתנאי שלא תהיה יותר שום שאלה על בחירתו, אם עד הקונגרס יותן לו אמון. נרשמתי לענות לו, אולם מיד הציע רייך לדתות את הישיבה למען יתיעצו כל הסיעות וההצעה נתקבלה ע"י כל הציונים הכלליים (שכנראה היה מחלט אצלם למפרע) נגד דעתנו. אולם נתקבלה הצעת לוקר שבישיבה השניה - בשמונה בערב - יוזמן ויצמן למען ישמע את דעת הפרקציות השונות. מיד נתאספה הפרקציה שלנו. הבעתי את יחסי למצב, כפי שהגדתי בישיבת הבוקר, והצעתי תשובה לויצמן. קפלנסקי מציין ביאור שתי עוברות: היחס לברנדיס, דו-הפרצופיות, אי הצבעתנו בעד ההנהלה בקונגרס. {0095-68} מרמינסקי נתן באורים בענין ברנדיס: החלט לגשת לברנדיס בקשר עם פעולת קבוצתו בשביל הפסקת חוסר העבודה. היו צריכים הוז וארלזרוב. ארלזרוב היה מוכן ללכת, אולם תלה ובמקומו הלך פייכמן. ויצמן בעצמו הכניס את אנשי ברנדיס להנהלת המגב ית המאוחדת. הרצפלד מסר שיחת סקר לפני ימים אחדים בשאלת קבוץ ב.' הוא הציע לא להחליט על הדבר פה כי אם בארץ, כי זוהי קבוצה ואין ליסד קבוצות חרשות. רובשוב מציע להעיר שגם לנו בעבודתנו הקשה יש צורך ביחסים ישרים ובעמדה לויאלית מצד ההנהלה. קפלנסקי חושב שאם סקר יעבור ללונדון - זה מספיק לנו. בנוגע להצעת הנה"צ חדשה מציעים הרדיקלים: ללונדון - סוקולוב, קיש וקפלנסקי, לירושלם - אוסישקין, רופין, ארלזרוב, מי שהוא מהמזרחי גרינבום, סולד. מישיבת הפרקציה שלנו הלכנו לישיבה משותפת עם ההתאחדות. הם קבלו מיעקבסון ובלומנפלד ההצעה "המתוקנת" שבו שבה ההחלטה על הדו"ח בתו "בסיס." יעקבסון אינו אומר שזוהי הצעת ויצמן ההתאחדות הציגה לפני יעקבסון שאלת סקר. יעקבסון בעצמו מסכים. אבל אין הוא יודע מה תהיה עמדת ויצמן לאחר שיודע אי אמון לסקר. לדעתם יש להציג שאלת אי אמון לסקר בדבטה הא"יית, בלי קשר עם הסוכנות, ואז לא ידוע להם בכל זאת אם ויצמן יקבל או לא יקבל. הם ישתדלו להשפיע על ויצמן. שפרינצק ספר לנו שהם ענו לבלומנפלד יעקבסון שלא יסכימו לשנויים. {0095-69} בישיבה שהיתה לנו אחר כך עם הרדיקלים (סולובייציק וגרינבום) סופר לנו שהרדיקלים דברו עם המזרחי (נייפלד, נורוק ופדרבוש), ואלה הודיעו שבשום אופן לא יוותרו על התנאים שנתקבלו בועדה הפוליטית. רק לוין אפשטין הוא בעד הדו"ח, אבל הוא ימנע. לזרוב ברט אמנם מפקפק. עמדת פרבשטיין לא ידועה. הרדיק לים עצמם הם נגר התפטרות ויצמן הפעם מטעמים אלה: 1) לא רצוי שתבחר אכסקוטיבה חדשה שלא בקונגרס, 2) המצב הכספי קשה, ולא רצוי שויצמן יאמר שמפני הליכתו לא נכנס התקציב, 3) סוברים שהסוכנות בכל אופן לא תתקיים עכשיו ומוטב שדבר זה יקרה במשטר של ויצמן. בתשע וחצי נפתחה ישיבת הועדה הפוליטית עם ויצמן. זו היתה למעשה ישיבה פלנרית. אני פתחתי בשם הפרקציה. ברכתי את גלוי הלב שבו דבר ויצמן הפעם. אנו שמחים להזדמנות לבאר בגלוי את מקור אי אמוננו. קודם כל שתי הערות עובדתיות. א) הליכתנו לברנדייס. אין אנו חושבים את ברנדיס לאיש "מטורף" שאסור לנגוע בו. לא רק באשר יש לו זכיות גדולות בא"י ובמיונות, אלא באשר אנו חושבים שמותר לשתף כל איש בעבודת א"י. העובדה שאנשי ברנדיס נמשכו זה רק כשנה ע"י ההבהלה לעמוד בראש העבודה הציונית באמריקא. אגב, הלכו חברינו לברנדייס לא לקבל ממנו כסף אלא לדבר אתו על תכנית עזרה להקלת חוסר עבודה. אם ברנדייס מציע כסף אין אנו רואים כל יסוד לפסלו. ב) ויצמן אמר שמדברים לחלון אחת, ובחדר שנית. באופן פתות מנומס דבר על זאת סקר - דו-פרצופיות הפועלים. אני דוחה בהחלט האשמה זו. {0095-70} אמרנו לסקר בישיבת הוה"פ של ההסתדרות שאין לנו בו כל אמון ושאין בו כל אחריות ודאגה ציונית. ובאשר לאי האמון יש לו שני מקורות: א) הקורס החדש בציונות. זה כשלש שנים נמשכת התקפה על הפועלים בארץ. יש שסוי נגדנו, שאין אמנם הנה"צ אחראית לו באופן ישר, אולם היא קבלה סוף סוף את הקורס הזה והשליטה אתו בקונגרס האחרון. אנו עומדים בארץ על משמר קשה. לא נבחרנו לכך בקונגרס ולא בכוח הקונגרס להסירנו, אולם במשמר זה קשרנו גורל חיינו ונעמוד עליו בכל התנאים. לא רק באשר אנו ממלאים חובה, כי אם באשר יש לנו ההרגשה שאשרינו שזכינו למלא שליחות זו. אולם שליחותנו קשה מאין כמוה ועבודתנו זקוקה להבנה ולעזרה של התנועה הציונית. אנו צריכים ליחס לוילי מצד ההסתדרות הציונית, ואת היחס הזה לא מצאנו. אלא להיפך. בהשלטת סקר ראינו התקפה על כל מפעלנו ויחס של זלזול ואיבה לעבודתנו. וכל זמן שקורס זה יתד עם בא כוחו בהנהלה הציונית לא יתחלפו - אין לחכות לאמון מצדנו. הסבה השניה של אי-אמון זוהי ועדת הסוכנות. אין לנו כלום נגד מרשל וורבורג. לגבי דידם הרי הדו"ח מעיד על התקרבות לציונות ולמפעל הארצישראלי. במקום התנגדות והתנכרות יש רצון להשתתף. אולם בשביל ציוני, בשביל הנהלה ציונית הרי דו"ח זה התרחקות מהציונות והתנכרות לעיקרי הציונות וזלזול במפעל הארצי- שראלי, שהוא צריך להיות לכל ציוני לגאון ולתפארת. הנהלה ציונית המתיצבת על במיס הדו"ח הזה אינה יכלה לקוות לאמוננו. אנו נזכור תמיד את הזכיות ההיסטוריות שיש לויצמן בתנועה הציונית, ואת כל {0095-71} אשר פעל בשביל הארץ, אולם מהרגע שהוא נעשה אידנטי עם הדו"ח הזה - אין בינינו ובינו ולא כלום. שנוי גמור בקורס הציוני והכרזה על עמדה ציונית ברורה ונאמנה הם תנאים מוקדמים להחזרת האמון.