יומנים > יומן - מלא 03/12/1939

{P001} {0171-04} ירושלים, 3.12.39 לפני ישיבת ההנהלה אצלי מ.ס. מלבד האדמה שעל יד עזה, שעליה יש מו'מ עם הקהק'ל (על ענין זה דנתי לפני ימים אחדים עם הגזברות והקהק'ל) יש עוד ענין של אדמת באר- שבע. שם יש כבר קושאנים על 50,000 דונאם. אדמה זו עובדה מקודם על ידי יהודים בטרקטורים, בשנות המהומות חרשו את האדמה בגמלים מערביי באר שבע, ובשנה האחרונה לא עובדה האדמה לגמרי. על יד באר-שבע יש 15,000 דונם. מ.ס. מוכן למסור את הקרקע לכמה שנים לקק'ל. אפשר לשכור מערביי באר-שבע כמה בתים בשביל להושיב שם 30-20 בחורים שיעבדו את האדמה. בתשובה לשאלתי הבטיחני מ.ס. שמצד הערבבים לא תהא כל התנגדות. להיפך הוא מוכן להשיג מזבטות מראשי השייכים של השבטים. החזקת קבוצה כזו ועיבוד הקרקע יעלה בכמה מאות פונטים לשנה. הוא מקווה שגם המצב הפוליטי ישתנה קצת לטובה, כי נציב המחוז הנוכחי בקשטאן עומד לעזוב ובמקומו יבוא קפטן לאו. אמרתי לס. שטרם שאני מביא את הענין להנהלה הוא יכול לבוא בדברים על שכירת בתים, כי אין ספק שעלינו להשתמש במזדמנות זו, ואני מייחס לה ערך פוליטי ממדרגה ראשונה, שיהודים יתישבו בבאר-שבע ויעבדו את האדמה בסביבתה. ההנהלה כמובן אישרה את דברי והחליטה שאני יחד עם הגזברות נוכל להוציא בלי החלטה מיוחדת של ההנהלה עד 500 פונט, אם יידרש יותר - בבוא את הענין לועדה הכספית. ----------------- היה ווכוח רב בהנהלה על דבר היחידה "החלוצית". שמוראק, סנטור, קפלן ורופין נטו מאוד לחייב את ההצעה, אם כי חברינו בלונדון מתנגדים לה, אולם בצירוף מקולות של שלושת החברים בלונדון נתקבלה החלטה שלילית. {P002} {0171-05} נזדמנתי לארוחת הצהרים עם כתבי והררי ב"דוד המלך". כתבי היה ראש המדברים. הוא שיבח והילל את עלי מאהיר כמדינטי נבון, חרוץ ותקיף. כוחו לא רק בתמיכת המלך, אלא גם בעם. מזמן שנעשה לראש הממשלה עלה כבודו בציבור. עלי מאהיר, ובכלל המצרים, הם מתונים, ויש להעזר בהם לפתרון השאלה הארצישראלית. מצרים היא הארץ המוסלמית הכי גדולה במזרח הקרוב, ויש לה שאיפה טבעית לעמוד בראש האיסלאם, וגם היתה רוצה מאוד לפתור את שאלת ארץ-ישראל. כיהודי מצרי, הרואה את עצמו כמצרי בעיקר, אף הוא מעונין בפתרון השאלה, כי מעמד יהודי מצרים הוא מעמד של אזרחים שויי זכויות, אולם יתכן שמצב היהודים יתערער לרגל הריב בארץ-ישראל. הוא רואה לא רק את שלטונו של עלי מאהיר אלא גם שעה זו כשעת הכושר לפתרון השאלה. המלחמה היא גורם מסייע. העליה שהיא סלע המחלוקת העיקרי היא למעשה בתקופת המלחמה כמעט שירדה על הפרק. ערערתי על עובדה זה. ציינתי שמאחרי פרוץ המלחמה עלו לארץ למעלה מ4,000- יהודים, ואין זה דבר קל בשבילנו, אולי גם לא בשביל הערבים. הורא אמר, אם השאלה לא ירדה מעל הפרק, אבל היא פחתה בחשיבותה, ועליה של 4,000 איש - הוא מניח - שגם הערבים אולי לא היו מתנגדים לה, גם שאלת החוקה אינה אקטואלית בתקופת המלחמה, ולכן זו היא שעת הכושר להתקרבות יהודית ערבית. אם לא פתרון מלא, אז פתרון חלקי. אמרתי להם שהיתה לי הזדמנות בלונדון להכיר את עלי מאהיר. היו לנו גם כמה שיחות, ונכון הדבר שהמצרים היו אולי הכי מתונים. בכל אופן הממשלה היתה תמיד מגידה לנו שצירי מדינות ערב יהיו מתונים יותר מערביי ארץ-ישראל, והשתתפות מצריים ביחוד חשובה, כי מצריים תהיה הכי התונה. אולם אני מפקפק אם יש אפשרות מעשית להגיע לידי הסכם עם עלי מאהיר משני טעמים: א. אין הוא יכול "להמציא את הסחורה,. אין הוא יכול לכוף את ערביי א'י או את מנהיגיהם שיקבלו את דעתו. ב. אני מסופק אם הוא יסכים לאיזה סידור שהוא; שערביי א'י לא יסכימו לו, אפילו אם בלבו יחשוב שיש לעשות סידור זה, כאשר ראינו בועידת לונדון. אין ספק שצירי המדינות, ביחוד צירי מצרים, היו מתונים יותר מהמשלחת הארצישראלית, אבל כאשר הגיע הדבר לידי הצעות ממשליות של {P003} {0171-06} הממשלה וצירי ארץ ישראל דחו אותן, דחו אותן גם צירי ארצות ערב, ובתוכן צירי מצרים ועלי מאהיר. איני מאמין בסידור פוליטי שייעשה עם מנהיגים מחוץ לארץ ישראל בלי הסכמת ההנהגה הארצישראלית ספרתי להם על כל הנסיונות שעשינו במשך 7-6 שנים האחרונות לבוא לידי הבנה עם המנהיגים הערבים בארץ ובארצות השכנות. ספרתי להם על השיחות שלי עם ענו-עבדול-האדי, מוסא עלאמי, ג'ורג' אנטוניוס ואחרים. כרגע אין אדריסה לערביי א'י, אם כי השפעת המופתי פחתה ולרוב הערבים בארץ הטירור והמהומות היו לזרה, הרי לאופוזיציה אין השפעה על ההמונים. והמופתי נשאר עד היום האיש הכי משפיע בקרב בערביי א'י. נשאלתי אם הייתי מסכים לדון עם המופתי על סידור. אמרתי: הם יכולים להבין מה כל יהודי מרגיש ביחס למופתי, אולם זה לא היה מונע ממני לשבת ולדון אתו, אילו היתה כל אפשרות שהיא לבוא אתו לאיזו הבנה, אולם דבר זה אינו כרגע מעשי ואקטועלי. משום כך איני רואה אפשרות לאישה סידור עם עלי-מאהיר, אילו גם הייתי מניח שעלי-מאהיר מצדו מוכן לדון אתנו על איזה שהוא סידור, כל משא ומתן פירושו פשרה, ומפשרה שאנחנו היינו עושים עם עלי- מאהיר היתה מחייבת רק אותנו, אבל לא היתה מחייבת את הערבים. פירוש הדבר רק שאנחנו נסתלק מחלק של דרישותינו, מבלי שהצד שכנגד יסתלק מחלק דרישותיו או יסכים לחלק מדרישותינו אנו. הררי וכתבי הודו בקושי זה, אם גם הוסיפו שלפי שעה אין הם מציעים כלל דיון עם עלי מאהיר ואינם נשענים על נכונותו של עלי מאהיר לדון אתנו. אולם נראה להם ששעה זו היא כשרה להתקרבות לבבות גם מבלי איזה סידור פוליטי וליצירת קשרים כלכליים ותרבותיים בין יהודים וערבים להטבת האתמוספירה. כרגע לא צריך לדון עם הערבים על עליה. אמרתי: בתנאי שהערבים לא ידונו על "לא-עליה". הסכימו לכך, אולם הם אומרתי: חשיבות רבה ביצירת אוירה טובה יותר, שהיא עתידה להכשיר את הקרקע בזמן לסידור פוליטי, למשל קואופרציה בין פועלים יהודים ופועלים ערבים. אמרתי להם, שאנחנו תמיד חייבנו שיתוף פעולה ויחסים טובים ההסתדרות עמדה ועומדת על קשרי חברות עם הפועלים הערבים, אולם בתנאי {P004} {0171-07} אחד, בתנט של עבודה עברית, והסברתי להם מהו הענין של עבודה עברית בארץ. הם לא ערערו על הצורך בעבודה עברית, אבל הררי שאל: מה אם ערבים יסכימו להכנסת פועלים יהודים, האם תסכימו להכנסת פועלים ערבים? הבטחתי לו, שאם הוא יוכל להבטיח פועלים יהודים במשק הערבי, אני וודאי יכול להבטיח לו פועלים ערבים במשק היהודי. ספרתי להם על יחסנו לטירור הערבי במשך שלוש וחצי השנים האחרונות, על הקשיים הנפשיים והאירגוניים שהיו לנו למנוע מעשי נקמה, ועל ההצלחה שהצלחנו בתוך רובו של הציבור היהודי ובקרב הנוער לטעת את ההכרה של אי-שפיכת דמי נקיים גם תחת פרובוקציה ממושכת. כל זה עשינו גם מטעמים מוסריים וגם מטעמים פוליטיים, מתוך רצון לא לסגור את הדרך בפני הבנה יהודית ערבית. אולם אמרתי להם את דעתי;, שאיני מאמין שאיזו קואופרציה תרבותית או כלכלית תצליח כל זמן שלא יימצא הפתרון לשאלה הפוליטית. היא הקובעת בארץ-ישראל. ואם אין בפיהם דברים בענין זה צר לי להגיד להם, שהרצון שלהם ליצור אוירה טובה יותר - ואני שותף לגמרי לרצון זה - חוששני יישאר משאלה אבסטרקטית. שיחה זו נמשכה שעתיים. בקשתי מהם סליחה שעלי לשוב למשרד. כתבי אמר לי, שהוא צריך לנסוע מחר, אולם אם תהא לי אפשרות להמשיך את השיחה הוא מוכן להשאר, וקבענו להפגש מחר אם בשעות הצהרים או מחר בערב לשם המשכת השיחה. ----------------- ב4:30- ישיבה במשרדנו עם הסיעה היהודית בעירית ירושלים ובא-כוח הקהלה: ד'ר טהון, אלמליאח, אוסטר, בן-בצי, עדן; י'וסף ואנוכי. בחודש זה תם המועד החוקי של העיריה הקיימת. כאשר יהודי ירושלים עוררו בשעתו שאלת ראש עיריה יהודי, טענה הממשלה שלפני גמר תקופת העיריה אין לעשות שינויים, ורמזה על הצעה לסדר תור של מינוי ראש עיריה בתוך העדות השונות, והסיעה היהודית יחד עם הקהלה דנו מה לעשות עכשיו. אם מתקרב קץ העיריה החוקית - היו מי שהציעו - שהיות שלדגל {P005} {0171-08} rotation -המלחמה כמעט ברור שהממשלה לא תרשה לסדר בחירות, יש לדרוש את ה ומינוי ראש עיריה יהודי עכשיו. אחדים דרשו, שיעמדו על מינוי ראש עיריה יהודי בלי "רוטיישן", והיתה השאלה אם לדרוש בחירות או לא. עדן הביע חשש לבחירות, כי אין הוא בטוח שיש אצלנו רוב, אם כי לפי המפקד שעשינו יש ליהודים 61%, אבל הוא חושב א. שרבים מאלה אינם נתיני ארץ-ישראל, ואין להם זכות בחירה; ב. יציאת היהודים מהעיר העתיקה החלישה את מעמדנו; ג. הפרדת תלפיות מעירית ירושלים הקטינה את כוחנו. בן-צבי הציע שנדרוש עכשיו את התור שלנו,] כלומר מינוי ראש עיריה יהודי עכשיו. י'וסף עמד על כך שנדרוש בחירות, כי מצבנו עכשיו הוטב לעומת הבחירות לפני חמש שנים, מפניף א. נוספו יהודים לרגל העליה; ב. נוספו נתינים לרגל ההתאזרחות לאחר פרוץ המלחמה; התנגדתי להצעת ה"רוטיישן". טועים אלה החושבים שהממשלה התחייבה על כך, ואפשר לדרוש פרעון שטר. במכתבו של קיטרוטש על רוטיישן יש כמה וכמה סייגים. תביעה של רוטיישן מצדנו יש בה רק נזק, מפני שהיא מחייבת אותנו ולא את הממשלה. פירוש הדבר שאנו מסתלקים מזכות הרוב היהודי בירושלים להעמיד ראש עיריה בקביעות, בה בשעה אין זה מבטיח לנו עדיין ראש עיריה יהודי לפי התור. אסור לתת את הסכמתנו לרעיון ה"רוטיישן", כי אין אנו יודעים אפילו מה פירושו. האם הכוונה תור בין יהודים וערבים, או הכוונה היא תור בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. עלינו לעמוד על מינוי ראש עירהיה יהודי: א. מפני שאנחנו רוב העיר, ב. מפני שאנחנו מכניסים רוב ההכנסות, ג. אנחנו גם עכשיו מחצית הנבחרים במועצה והסיעה הכי גדולה. מספיקה לא לעשות את הבחירות, אולם אנחנו יכולים להגיד לממשלה, שאם אין היא מסדרת בחירות ומקיימת עיריה למעשה רק על פי מינוי, עליה למנות הפעם ראש עיריה יהודי. המסובים קבלו את דעתי והוחלט שמשלחת של 4: טהון, אוסטר, בן-צבי ומישהו מן האגודה יופיעו במשך השבוע לפני הממשלה בתביעת מינוי ראש עיריה יהודי.